Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 313
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ש"ע ס"א שיחשוב עליו היינו משום איסור טלטול ודינו כחריות בסימן ש"ח סעיף כ':
שם להיות נועל בו נמי א"צ שיקשרנו בדלת כצ"ל:
מ"א רסק"א ארובה שבגג זה חמיר טפי מחלון שבכותל משום דהוי אוהל ואפ"ה שרי כיון דהאוהל כבר עשוי וכשפוקקו אינו אלא מוסיף על האוהל דהיינו שמכסה החלל שהיה באוהל וגם הוא עראי עיין במג"א ר"ס שט"ו:
שם מלשון רש"י והר"ן. בסוף מסכת שבת אהא דאמר במשנה מעש' שפקקו את המאור (החלון) בטפיח פירשו שפקקו לפני מות המת:
שם דהתוספות ס"פ כל הכלים כ' דס"ד דזהו הוי וכו' כצ"ל וביאור דבריו דבדין זה דפקק החלון ס"ל לר"א דבעינן קשור ותלוי משום דס"ל דאסור להוסיף על אוהל עראי ורבנן ס"ל דא"צ קשור ותלוי דמותר להוסיף על אוהל עראי וכוותייהו פסק בש"ע ואמרינן שם בש"ס דעובדא דפקקו את המאור לא אתי כר"א דהא שם לא הוי קשור כלל והקשו התוספות דילמא לעולם כר"א והתם שאני שהיה של מצוה וכדאמר שם בההיא מעשה שעשו גם מדידה לפי שהיה של מצוה. ותירצו דדוקא מדיד' שהוא איסור קל שרינן לשם מצו' משא"כ תוספות אוהל לר"א דדמי לבנין אין להתיר לשם מצוה אע"כ כרבנן מותר אף ברשות עכ"ד. וז"ש המג"א דס"ד ר"ל דס"ד דהתוספות היה כך בקושיתם אבל מסקנא דידהו דאתיא כרבנן ושרי פקק אף ברשות וכ"ש במצוה ומזה מוכח דמותר אפילו אחר מיתתו כיון דחזינן דאפי' תוספות אוהל לר"א ס"ד דהתו' להתיר במקום מצוה רק שתירצו דבנין הוא איסור חמור' ממילא לרבנן דאין בו איסור בנין שרי אע"פ שיש איסור מתקן דעכ"פ לא חמור זה ממדידה ומותר במקום מצוה כן פי' התוספות שבת:
שם מחיצה המתרת. כמבואר שם בש"ע סעיף א' והיא שיטת ר"ת אבל לרש"י כל מחיצה לאו שמיה אוהל ולא מיקרי אוהל אלא גג:
שם בש"ע שיתקננו לכך משמע לי והיינו נמי משום איסור טלטול והיינו כיון דדמו קצת לבנין אין המחשבה מביאה לחשיבת כלי כיון דהוא אינו תורת כלי אלא תורת בנין מש"ה בעי הכנה טפי בנגר שהוא יותר דמי לבנין צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין כמ"ש הרא"ש והיינו דע"י שיקשור שם הוכן לדבר זה לנעול הדלת ואינו כבונה:
שם להיות ניטל שאם רוצה לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק:
שם אלא כששומטו שאינו קשור כלל וכששומטו ממקום הנעלה מניחו בקרן זוית דאז אינו נראה כמוכן לנעול הוי כבונה:
ט"ז סק"א היה לו לומר בקשור ותלוי כצ"ל בניטל באגודו. ר"ל בחבל אמיץ שראוי לינטל בו:
מ"א סק"ג כ"פ בסי' ש"ח ס"י כוונתו להקשו' דברי הש"ע אהדדי דבש"ס מדמה דין זה לדין כיסוי כלים דבסי' ש"ח ובשניהם פליגי רש"י ור"ת ולמה לא הביא הש"ע גם שם פלוגתא זו:
סק"ד מלאכתו לאיסור. כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר רוב תשמישו:
סק"ה בית יד הוא כמו גלוסטרא דלעיל ודומה למקבת שכותשין בו בשמים וע' בב"י דאם יש בראשו גלוסטרא לא מהני בהא כבסעיף הקודם משום דלא עשה בה מעשה אלא שממילא יש בו גלוסטר' ולא שרי הכא אא"כ עשה הגלוסטרא בידים תו לא מיחזי כבונה דאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם וכיון שעשה בו מעשה לעשותה כלי שרי ע"ש:
(ט"ז סק"ג) לקבוע אותה כראוי וכיון דאין לה צורת דלת ממש מיחזי כבונה:
הגה ס"ד בקרשי' הרבה כ"כ הב"י על היתר החניות שנוהגין כך לפי מה שמחזירין הקרשים לתוך החקוק לא מיקרי מחזיר הציר למקומה וא"כ החקיקה מיקרי אסקופה וגם לא מיקרי לוח אחד אף שנותנין כל לוח ולוח לבד מ"מ הואיל שבכל הדלת יש כמה לוחות הוי כדלת אחת העשוי מקרשים הרבה:
(מ"א ססק"ח) דהא הרמב"ם מקיל טפי. הרמב"ם ס"ל דלא כהמחבר שכ' דלת העשוי מלוח אחד או שאין לה אסקופה והרמב"ם ס"ל דלא אסור אלא בב' לריעותא שהיא מלוח אחד וגם אין לה אסקופה וא"כ לדידיה הכא שרי' אפי' בלוח אחד דהא החקיקה הוי אסקופה מש"ה אע"ג דלהמחבר אסור בחדא לטיבותא מ"מ בחנויות העשוין לפתוח ולנעול נוכל לצרף קולת הב"ח בשם התוספות:
מ"א סק"ט ב' ראשים ר"ל צירים:
שם שמא יתקע דאינו נראה כל כך כמבואר ברסי' תקי"ט:
שם ועיין סי' שי"ד ס"ז. דשם מבואר דיש ב' דיעות בה ע"ש בט"ז סק"ח:
ש"ע ס"ה שמא יתקע ר"ל שיתקע בחוזק ביתידות והוי מכה בפטיש:
ש"ע ס"ו ולהדקה כלו' או להדקה. וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכן בהידוק נמי אינו אלא אסור אבל חיוב חטאת ליכא ולא אסרו אלא משום גזירה שמא יתקע ביתידות דאז חייב חטאת (ומ"ש הט"ז סק"ו הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב כו' לא קאי אמה שציין אסור להחזירה דהרי בהא ליכא חיוב אלא קאי אסיפא דמילתא דאם תקע חייב חטאת) ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביחד אבל להחזיר ברפיון שרי וכך משמע ממ"ש ואם היא רפויה מותר לכתחלה. לכן סיים רמ"א בהגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפויה אסיר ובמ"ש המחבר ואם הוא רפויה הוסיף רמ"א דרכו להיות וק"ל:
ט"ז סק"ז ולדיעה אחרונה. באמת ליכא בזה ב' דיעות דלכ"ע מה שדרך להדקה אסו' אפי' ברפויה אלא לפי שדברי המחבר משמע לכאורה דברפיון מותר כמו שכתבתי באות הקודם עד שהוצרך הרמ"א לפרש דברי המחבר דמודה דאסור מש"ה קרי ליה הט"ז דיעה אחרונה אע"ג דלא פליגי באמת כלל:
מ"א סקי"ב להדקו כ"כ והוי דרכו להיות רפוי' והיש מי שאומר ס"ל דההידוק של כוס מיקרי נמי הידוק: (שם) בחרוצים סביב ר"ל שרופי"ן ועי"ז הוא מהודק היטב:
שם שעשוים כך. שעשוים בשרויף ונוהגין לפרוק ולהחזירן היינו לפי שהכיסוי אין עשוי לקיום ולא מיקרי עושה כלי וגם לא גמר מלאכה כיון שעדיין יפתחוהו משא"כ הכוס עצמו חם יש בו שרוי"ף:
סקי"ג השטענדע"ר. שהוא עשוי לפעמים של פרקים:
סקט"ז שיתכוין לתקן. דסותר אינו חייב אלא ע"מ לבנות: