Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 316
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"א סק"א ר"ל דצפור דרור מרוב קטנו נשמט מזוית לזיית ודר בבית כבשדה:
ט"ז סק"א משמע דבסתומין הוי צידה:
שם המגדל לפי מה שהו' כוונתו דשוה לדינא הטור עם הש"ע:
שם אח"כ וצבי לבית. ר"ל והש"ע כ' ושאר צפורים וצבי. גם בזה אין מחלוקת:
ט"ז סק"ג לאיסו' בזה. ר"ל בתיבה שיש בה זבובים:
שם לדקדק בזה. שאין הזבובים נצודין בתיבה שהרי אם בא לפתוח התיבה וליטלם יברחו ולא דמי לדבורי' בכוורת דקתני פורסין מחצלת ע"ג כוורת ובלבד שלא יתכוין לצוד כי הכוורת קטנ' היא והדבורים נצודין בה ועוד דכוורת גופ' קתני ובלבד שלא יתכוין לצוד אלמא כי לא מכוין שרי עכ"ל הטור וע"ז כ' הט"ז וזה אינו:
שם ועל הקושיא השני' ועל הטור כצ"ל:
מ"א סק"ח כ' בכוורת. דלשון הטור שהעתקתי באות ו' משמע דמוד' בתיבה קטנה וא"כ קשה מאי ויש מקילין הא רמ"א בקטנה מיירי. לכן פי' המג"א כפי' הט"ז סק"ג דגבי דבורים הוי כוורת קטנה משא"כ זבובים אף בקטנה שרי עיין בט"ז:
הגה ס"ה מגופף פירוש סתם הדלת שאין הצבי יכול לברוח:
מ"א ס"ק י"א אלא כדפי'. כ' בעל חמד משה כגון שלא ישב השני אצלו ברוחב הפתח זה בחצי הפתח וזה בחצי הפתח אלא שהראשון ישב ופניו כלפי פנים ומילא את הפתח ובא השני וישב ופניו כלפי חוץ גבו של שני לגבו של ראשון ומילא ג"כ את הפתח ועמד הראשון והלך לתוך הבית ועדיין הפתח סתום מחמת השני עכ"ל:
שם שהיה לו מאתמול. וכיון דאסברה רש"י בכה"ג משמע דכיון שניצוד פעם אחד אף שנפתח הפתח אח"כ שרי דלא משמע שיהי' כוונת רש"י דמאתמול עד עכשיו נצוד ועומד וק"ל:
שם הר"ן אטעיתי' אהאי דינא תני במתני' הא למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו ופי' הר"ן כגון שיש צבי בבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא וזה ונעל עוד במנעול אעפ"י שמוסיף לו שמירה מותר ולא אמרינן דהוי כאלו צד אותו שאם לא היה נועל שמא היה הדלת נפתח והצבי נמלט כך שני זה מותר לישב בצד הראשון כיון שהראשון מילא את הפתח אף על פי שאחר שהלך הראשון נשאר הצבי ניצוד מחמת שני עכ"ל מלשון זה משמע ליה לרש"י ולא שרי אלא כה"ג דנעל פתח מגופה שלא נתבטל צידתו בשום פעם וזה עיקר ההיתר גם בשני דאל"כ למה הוצרך כלל לומר שהיה מגופה ונעל וע"ז כ' המג"א דגם הר"ן ס"ל דאף על גב שנפתח פעם אחד שרי ומיירי אף על פי שבהליכת ראשון נשאר המקום פנוי אלא שהוקשה להר"ן קושית התוספות למאי נ"מ קאמר הא למה זה דומה כו' ומה אולמיה דהאי מהאי לכן פי' דקמ"ל בזה אם השני הוסיף שמירה על הראשון ג"כ מותר והכל מיירי בגוונא שפירוש שבהליכת הראשון נפתח הסתום וק"ל:
שם שהצבי קשור. זה פירוש השני שפירש הר"ן על המשנ' וז"ל א"נ כגון שהיה צבי קשור בבית ובא ונעל שאף על פי שניתר הצבי אינו חייב לפתוח ביתו שיצא הצבי כיון דבהיתר נעל אף זה השני שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו לילך משם אחר שהלך הראשון עכ"ל מזה משמע נמי כהתי"ט שאין היתר אלא אם נועלו בשעה שהיה קשור וע"ז כ' המ"א דהיינו דוקא פעם ראשון שנועל הדלת אסור אח"כ בעת שקשור אבל אם כבר נעלו כשהיה קשור ונפתח הדלת וניתר הצבי מותר לנעול כיון שכבר היה ניצוד פעם אחד:
שם כ' מ"מ. זהו ג"כ פי' אחר על משנה הנ"ל והביאו המג"א מפני הדין שיוצא ממנו וכן דברי הרשב"א שהביא אח"כ הוא ג"כ פי' אחר על המשנה הנ"ל:
שם ומשמרה עד שתחשך. כלומר דא"צ לפתוח לו מקום שיצא דהא אינו אלא שומר רק דאסור ליטלו ביד משום מוקצה:
ס"ק י"ג ולהרמב"ם בסעיף שאח"ז בסוף סי' שנ"ד דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב:
שם מתעסק כמתעסק בעלמא ולכן שרי ואפילו אין ממיתין דבלא"ה היה אסור כיון שיש במינם נצוד כצ"ל:
שם כמה שכתוב ס"ג. ר"ל שכ' שם במג"א סק"ו בדאין במינו נצוד פטור אפי' צדו לצורך א"כ מדחזינן הכא בנחשים ועקרבים אם צד לרפואה חייב ע"כ במינן ניצוד ומש"ה ע"כ לא שרי להרמב"ם אלא עושה כמתעסק בעלמא:
סקט"ו עסי' שכ"ח. ע"ש מג"א סק"ג:
סקי"ז שלא יצוה לנכרי ליטול כצ"ל:
שם שירא שימות. ויסרחו המים ויהיה לו הפסד. וק"ק דבלא"ה הוא מוקצה ועיין במג"א סי' רע"ח סקי"א וק"ל:
שם עסי' ש"ז. ר"ל דשם במג"א סק"ז יש מתירין במקום פסידא לומר לנכרי לעשות שבו' ומש"ה נ"מ במאי שכתב תחילה שחייב עליה דמש"ה לא יאמר אע"ג דאיכא הפסד וק"ל:
ט"ז סק"ח הוה הפרעוש. דכיון דהפרעוש הוי על חלוקו בפנים אפ"ה נוגעת בבשרו:
שם על חלוקו בפנים ואפשר אפילו על חלוקו כצ"ל:
ש"ע סי"א לא ישפשף. מקום דין זה בסימן זה משום דדמי לסעיף הקודם דבשניהם התירו לדרוס לפי תומו ובש"ס ג"כ מדמה להו ומ"מ יש חילוק דבסעיף זה לא שרי אם במתכוין אלא שמראה עצמו וכו' והטעם עיין בב"י:
מ"א סק"כ הרמב"ם פי"א דמשום שהוייתן מן הגללים כצ"ל:
ט"ז סק"ט אפילו בבגד. לשון אפי' שכ' ר"ל וכ"ש על הארץ:
(מ"א ס"ק כ"ד) עסי' של"ז. אבל האוסרין שם דגזרי' אטו אינו מרוצף ה"ה כאן אבל בספסל לא שייך למיגזר אטו קרקע ושרי לכ"ע:
סקכ"ה כשדורס עליו דמ"ש המחבר דורסו לפי תומו ר"ל שאז משפשף מעט אלא שאינו מתכוין ושרי משום מאיסותא מה שאין כן האידנא אסור לפי תומו אלא צריך ליזהר שלא יהיה שום שפשוף וכדברי מהרי"ל בס"ק הקודם:
סקכ"ו שהם נצודים ואינם מחוסרים צידה:
שם עבידי לרבוי מש"ה הצדן חייב אבל אווזים ותרנגולים פטור אבל אסור הרי דבלא עבידי לרבויי אסור ואיך כ' הג"מ דלא אסור אלא בעבידי לרבויי:
שם וא"כ מתני' איירי דתני חיה ועוף שברשותיה הצדן פטור:
שם כוון למ"ש בש"ג ר"ל דבהמה קיל מחי' ועוף ואין אסור בבהמה אלא עבידי לרבויי אבל חיה ועוף גם בלא עבידי לרבויי אסור ויש טעות סופר בהג"מ כמ"ש המג"א אח"כ ודלא כב"י דמתיר בחי' ועוף ג"כ בלא עבידא לרבויי ובזה נתיישב קושיתו של המג"א אהג"מ רק דעדיין קשה מ"ש הג"מ והא דתנ' אבל צדין כו' ה"ל לתרץ דשם בביבר קטן שכבר נצוד לכן כ' המ"א דהג' מ ס"ל כמ"ש בסימן תצ"ז ע"ש במג"א סק"ז דמותר לתופסן אפי' צ"ל הבא מצודה מש"ה הוצרך לומר דהיינו דוקא בי"ט כדי לאוכלן ודו"ק:
שם תינוקת קטנה או נכרי צדין כצ"ל: