ש"ע ס"ג בחיצים שאין להם. דפשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה:

ט"ז סק"ו כרים וכסתות וכו'. ואז יקבלו טומאה:

מ"א סק"ב פעם אחד. דמקבלים טומאה ע"י הברזל ולכן אע"פ שניטלו משם פסולים כמו בס"ב בשברי כלים שמעיקרא היו בני קבולי טומאה: סק"ג מחיצים זכרים וכו' שאין להם בית קבול דמסככים בהם אף על פי שעומדים ליתנם תוך החיצים נקבות ואז יקבלו טומאה:

שם ואם כן דקדקת' הנידק מהפשתן. הוא הנקרא קלאטשע והוא גס וניכר שהוא גדולי קרקע ושרי לטעם א' משא"כ לטעם ב' אסור דראוי לכרים:

סק"ד שנשתנה צורתן וכו' חבלים אינם כלי ואינם מקבלים טומאה לכן פי' טעם זה:

סק"ה מחצלת לשכיבה וכו'. אפילו גדולה:

סק"ו עביד ליה שפה. דלא נעשית אלא לנוי ולא לקיבול והלבוש חולק ע"ז:

סק"ז מותר לסכך וכו'. בגדולה דוקא דעליה קאי:

סק"ח וסולמות של עגלות וכו'. דהנך עשויין לקבל:

שם דלא גזרינו נסרים משופים אטו כלים המקבלים טומאה וכן הוא בש"ס דע"ז:

ססק"ט דלא כלבוש. היינו מה שהביא תחלה בשמו דלכתחלה מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה:

ט"ז סק"י דלא קפדינן בדבר המעמיד וכו'. בס"ק שאח"ז מתרץ ע"ז תירוץ אחר:

שם כדלקמן סי' תרל"ב כצ"ל וכו' פוסל בסי' תרל"ב כצ"ל וכו' כדאי' סי' תרל"ב כצ"ל:

סקי"א שהרי אינו אלא מעמיד וי"ל דהנחת סולם אסור כצ"ל:

מ"א סקי"ג שישאר אויר וכו'. אבל אם לא יפול רק יבש ויהיה חמתה מרובה אין דינו כאויר:

סקי"ח הושענות. שדרכם במדינות אלו למוכרן במנין:

ט"ז סקט"ז ולפי הנראה דרב פפא פליג על הך דאמימר כצ"ל:

מ"א סקי"ט התרה דאל"כ אסור מדרבנן בסט"ו: סקכ"א. עמ"ש סט"ז. היינו בסקי"א דדבר הרחב קצת וס"ל למ"א דהייינו דוקא במייחדי אבל בט"ז ססק"כ לא משמע כך וק"ל:

ט"ז סקכ"ב העמיד שופט הגיע חמה וכו' לחצי סוכה:

שם טליתו לאחוריו ויצא שלא רצה להתיר את הדבר:

שם שהפליגו בדברים וכו'. מה שהשיאו לדבר אחר לא להפליגו ולדחותו מללמדו ד"ת נתכוין אלא וכו':

שם ואם לאו אין פוקקין דמוסיף על אהל ואסור ומשני התם הא דמבטיל כצ"ל:

שם דתחלה א"ל לר"י דרך רמז פסול סוכה ממילא אסור לעשות כן בשבת כצ"ל:

מ"א סקכ"ה שעת אכילה דלצורך הבגד לא בטיל לגבי הסכך לחד דיעה ולכן פסק המ"א. דבשעת הדחק פורס סדין. ולא יברך משום ספק ברכות: