ומטלניות שאין בהם שלש על שלש שהיו מטונפים וקשין. דברי רבינו אינם מכוונים לדברי הגמרא שהרי בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ') הקשה מטלניות חזי לקריעה דלבושא ומתרץ בסמיכתא ופריך חזי לאומנא בריסקא אי בריסקא שאין ג' על ג' שאין בה ד' על ד' מיבעי ליה כעין ריסקא ע"כ ופי' רש"י בריסקא שהוא מסרט ע"כ ומעתה מהיכן למד רבינו שהיו מטונפין וקשין דאי מפרש בריסקא דר"ל מטונפין א"א דאל"כ מאי פריך ד' מיבעי ליה דלא מצינו חילוק זה במטניף וצ"ל דס"ל דכי מתרץ כעין ריסקא הכוונה היא דהם מטונפין דאל"כ הוה בעי ד' והכרח זה הביאו לרבינו לפרש כן דהרי לא מצינו חילוק בכעין ריסקא אך מאי דנקט קשין ולא נקט עבים הוא מגומגם:

והעוף טמא ששכן בחלון. בגמרא שם אוקמוה בקשור ואפשר דרבינו לא חש לבארו מפני שכבר ביארו בדין בהמה טמאה דסמיך ליה אף דלעיל פי"ג הל' ג' כתב עוף ששכן סתם ועיין מה שכתבתי שם:

מיעט את הטפח וכו'. משמע דנבלה אינה בכלל אוכלין ואינה חשובה אצלו ובפ"ג דטומאת אוכלין משמע דהויא אוכל ומטמא ועיין עוד שם ברפ"ד:

סתם החלון וכו'. כתב מרן ז"ל פרק לא יחפור ע"כ וכוונתו מהברייתא דחבית של גרוגרות דס"ל לרבינו דכולה ברייתא לענין ביטול וסתימא איירי ולא כדברי התוספות שהכריחו מכח ההיא דפקקו את המאור בטפיח דליכא למימר דביטלו הטפיח דא"כ היה בונה בשבת ומפרש ר"י ור"ת דכלי חרש לא בעי ביטול וכו' עיי"ש וזו היא השגת הראב"ד ז"ל אכן רבינו ס"ל דכולא ברייתא בחד גוונא איירי ומשו"ה הזכיר דין החבית ודין כלי חרש דקתני התם בסיפא דברייתא בחד דינא דבעינן מאוס ונקוב וזו היא כוונת מרן ז"ל שסתם וכתב בפרק לא יחפור וראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פ"ו דאהלות שכתב דרבינו מפרש ההיא דפקקו את המאור דלאו לענין טומאה היא (אף דלא משמע כן מדבריו בפירוש המשנה עיי"ש) וכתב דלא כתב הכ"מ ליישב הכרח התוספות ושיש ראיה מבוארת בלשון רבינו דאף בסתם בעי שיבטל מדין זה דסתם החלון וכו' ותמה עוד על מרן ז"ל שכתב בדין כלי מאוס ולמד מן הסוגיא וזה אינו דהרי התוס' והראב"ד פליגי עלה והו"ל לכתוב שרבינו מדמה דין החבית לדין כלי חרס עיי"ש ולענ"ד אין כאן מקום תמיהא אלא דקדוק בעלמא והאמת הוא שמרן קיצר וסמך על המבין ומדקדק דברי רבינו ואילו התוס' יו"ט ז"ל היה מדקדק הא דכתב מרן פרק לא יחפור הכוונתו דרבינו משוה להו לכולהו לענין ביטול לא היה מקשה כן אף דמודינא דדקדוק בעלמא איכא: