אם יש בידו פותח טפח וכו' ואם לאו וכו'. פי' שאין בידיו פותח טפח וביאר רבינו ספט"ו דאהלות מפני שקטן בן יומו מטמא טמא מת ויהיה נער קטן ע"כ וכונתו מבוארת דהשיעורין כולן בבינונים ויתכן שלא יהיה בידו פותח טפח כגון שהוא קטן:

אדם שהשקיף בעד החלון וכו'. כן הוא לשון המשנה והוא מלשון בעד החלון נשקפה ותיבב והמבי"ט ז"ל בקרית ספר גורס בצד החלון עיין עליו וצ"ל דאין עודף על הכותל דאם עודף תיפו"ל מיניה וביה וכמ"ש רבינו פי"ז הל' ג' וידוע דחלל העליון של אדם נקרא אהל לטומאה כמ"ש ספט"ז ועיין מ"ש שם:

נושאי המת וכו' והניף. טעות סופר הוא וצ"ל והגיף ורבינו מפרש המשנה כפשוטה דנושאי המת עצמן הם שהניפו כמ"ש להדיא בפירוש המשנה ודלא כהר"ש והרע"ב דמפרשי על קוברי המת לא על נושאי המיטה משום דקשיא ליה דא"כ מאי איריא קוברי המת:

והאהילו נושאי המת וכו'. לשיטתיה אזיל דמפרש קוברי המת דמתני' דהיינו נושאי המת ודלא כהר"ש והרע"ב כמ"ש בדין הקודם ובמשנה זו פירשוה לענין נושאי המת אף דמתני' תני קוברי עיין עליהם:

היתה מוכני שלו וכו'. מרן ז"ל הביא דברי רבינו שבפירוש המשנה שמפרש מוכני גלגל וכו' ע"כ והכי מוכח מדאמרינן בסוף פרק אמר להם הממונה גבי מוכני דכיור מאי מוכני אמר אביי גלגלא דהוה משקעא ליה אך בפ"ג דהלכות כלים הל' ה' כתב היה בתוך הכלי תיבה קטנה כגון מוכני שבתוך השידה וכו' ואי מוכני הוא גלגל כעין אופן העגלות מה ענין תיבה לזה וכבר הושג מהראב"ד ז"ל שם ומ"מ יש ליישב:

כל שפועי אהלים וכו'. עמ"ש מרן ז"ל באהל של פשתן מיירי וכו' לפי מ"ש רבינו פ"ה הל' י"ב דבגד או שק או עור מטמאין באהל והיא משנה פכ"ו דכלים צ"ל דלא לאפוקי אלא דכוותייהו דפשתן דהיינו כל היוצא מן העץ וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל.

למ"ש מרן ז"ל עוד כחצי זית מתוכו וכו' מצטרפין לטמא את האהל טומאת ז' כדתני פט"ז דאהלות וכו' ע"כ בנוסחתינו כתוב בדברי רבינו טמא טומאת ערב והם דברי משנתינו פרק ז' אכן הדבר מבואר דעל האהל עצמו קאמר וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר: