Maaseh Rokeach on Defilement of Foods Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ה"גטעות סופר מבואר הוא וצ"ל הם וכן הוא בדפוס מג"ע וכבר ביארם רבינו בפ"א הל' ב':
בין גדולים בין קטנים. פי' בין גדולים משקה היוצא מפי הטבעת בין קטנים היוצא מפי האמה וקשה מדין חמי טבריא ולקמן הל' ז' יתבאר:
הדם המנוי. בדפוס מגדל עוז כתוב הדם המצוי ונראה דטעות סופר הוא. ומ"ש בספרי רבינו
השוחט ונתן טעות סופר הוא וצ"ל השוחט וניתז והוא מגמרא דחולין דף ל"ו בברייתא ונחלקו בה רבי ורבי חייא ומסקנא דרב אשי כרבי חייא משום דספוקי מספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכו' ומאי תולין לא אוכלין ולא שורפין אכן קשיא לי דרבינו פוסק כרבי יוחנן לגבי ר"ל דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כדאיתא התם דף כ"ט וכן פסק פ"ד מהל' שחיטה הל' י"ג ופ"א דפסולי המוקדשין הל' י"ח והיה מקום לומר דלעולם רבינו פוסק דהוי ספיקא וההיא דהל' שחיטה לא מכרעא משום דכולהו מודו בה שהרי נעשה מעשה טריפה ביד נכרי וכדאמר רבא התם גם ההוא דפסולי המוקדשין מצינן למימר דפסק לפיסולא לחומרא ותדע דפלוגתא דר"י ורשב"ל הוי לענין חיוב ופטור ורבינו לא אמר בה מידי אלא פסק דפסולה סתם, אכן אם איתא למה ליה לרבינו בהשני מקומות הנ"ל להזכיר הטעם שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כיון דלדידיה לפי האמת הנ"ל ספיקא, לכך נראה יותר דנדחי חדא מקמי תרתי ונימא דמדלא הזכיר כאן הספק דישנה לשחיטה וכו' אלא כתב ה"ז ספק סתם דהכוונה ספק אם הוכשרו האוכלין או לא ס"ל ז"ל דאף למאי דקי"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הכא דנתקנח הדם בין סימן לסימן אפילו רבי יוחנן יודה דתולין וכו' ומ"ש בגמ' דלרבי חייא ספוקי מספק"ל הכוונה לענין זה דוקא ויש מקום לומר כן ע"פ מה שהקדים רבינו דדם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם ואינו מכשיר אלא דם השותת א"כ בהכרח אחר ששחט הסימן הראשון שהה הרבה עד ששחט הסימן האחרון ואין זו דרך שחיטה דעלמא ולכך הוה מספקא ליה ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון:
והשותה מי טבריא וכו'. הכי תנן בפ"ו דמכשירין ופי' רבינו בפירוש המשנה מים שיש בהם איכות שמשתלשלים בהם כששותין יוצאין המים זכים כמו שנשתו אמנם בעבור יציאתם מבית הרעי אינן משקה וכו' ע"כ. וקשה דמה טעם הוא זה בעבור יציאתם מבית הרעי הרי תנן במשנה דלעיל והביאו רבינו הל' ב' דמי רגלי אדם בין גדולים בין קטנים הוו משקה. ומה שנראה בזה שיש לחלק בין דרך שתייתו למזון לדרך רפואה כעין מ"ש לעיל בדם הקזה שהוציאו לשתיה דחשיב משקה דאם הוציאו לרפואה טהור ואינו מכשיר וקרוב לזה כתב התוס' יו"ט ז"ל עיין עליו:
משקה בית מטבחים וכו' ודבר זה הלכה מפי קבלה וכו'. פשטן של דברים מוכחי אנפשייהו דטומאת משקה והכשירן אינו מתקנת חז"ל אלא מן התורה הם
ומשקה בית המטבחים הלכה מפי קבלה דאין מטמאין ולא מכשירין ומכאן קשה על מרן בכ"מ ז"ל ספ"א דפסולי המוקדשין שנראה שהבין דרבינו ס"ל שטומאת משקין והכשרן היא מדרבנן והקשה מסוגיא דפ' כיצד צולין עיי"ש וכך כתב הרב לח"מ ז"ל שם וכן מתבאר ממ"ש רבינו לקמן רפי"ב:
אבל להתטמא מדבריהם. מבואר הדבר דרבינו ס"ל דחיבת הקדש אינו אלא מדבריהם וכבר הצילו מרן ז"ל מהשגת הראב"ד ז"ל אך קשה דמרן גופיה פי"ב דשאר אבות הטומאות הל' י"ג צדד בדבר אי הוי דאורייתא או דרבנן והלא הדבר מבואר כשמש בפרקין ובדברי מרן גופיה לא הוי אלא מדרבנן ואולי י"ל דמ"ש שם לא קאי על דברי רבינו אלא כלפי מה שהקשה שם לר' חנינא בן אנטונינוס עיי"ש וידוע דפי"ח דפסולי המוקדשין הל' י"ב פסק רבינו דאדם טהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה בין שנטמאו לפני כפרה או לאחר כפרה וכו' וסיים ואינו לוקה אלא האוכל אחר זריקת דמים אבל קודם זריקת דמים אינו לוקה וכו' ע"כ וכי היכי דלא לפלוג אמה שכתב כאן צ"ל דכאן לא איירי אלא באוכל קודם זריקת דמים דאין איסורו אלא מדבריהם ועיין מ"ש [שם]: