עם השעשועית. בנוסח אחר כתב יד עם השעועית.

ומ"ש **חזרת עם העוזרד.**בנ"א כת"י התפוח עם העוזרד.

ומ"ש **עם הרימון.**בנ"א כת"י עם הרימין וכן לשון המשנה פ"ק:

כעשר אמות וחומש אמה. בנוסח אחר כתב יד כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה והיא גירסת התוספתא שהביא מרן ז"ל ומ"ש בספרי רבינו

בשדה אחדבנ"א כת"י בשדה אחר ברי"ש וכן משמע ממ"ש בהל' י"א:

היו לעשות. טעות סופר הוא וצ"ל דיו בדלי"ת וכן הוא בכתב יד:

או אילן שהוא מסך על הארץ. בפי' המשנה כתב רבינו דהיינו שהענפין מגיעים עד לארץ כאהל ע"כ ומ"מ לאו דוקא עד לארץ דבשלשה טפחים סמוך לארץ מגיע לארץ מקרי וכמו שמבואר בתוספתא הביאה הר"ש ז"ל שם:

שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים וכו'. עיין מה שכתבנו בריש פ"א:

בין שתי שורות אלו. בנוסח כתב יד בין שתי שדות אלו:

היתה שדהו וכו' שני מיני תבואה וכו'. קצת קשה דלעיל כתב ששני השדות מין אחד וכאן כתב שני מינין אמאי שינה ז"ל והדבר פשוט דכיון שהחרדל וחריע הם כלאים עם התבואה בכל גווני אסור ואפשר שלזה נתכוין רבינו לשנות להודיענו דלא שנא והר"י קורקוס ז"ל כתב דלעיל נקט מין אחד לרבותא דאיסורא והכא נקט שני מינין לרבותא דהתירא ולמ"ש מרן ז"ל דלעיל לא התיר אלא פשתן משמע דכל שאר מינין אסור וכאן לא הזכיר אלא חרדל וחריע משמע דכל שאר מינין מותר מלבד מ"ש ז"ל נראה לומר דודאי כשכתב רבינו לעיל פשתן לאו דוקא דכל שאין דרך לזרוע תלם אחד הוא הדין והוא הטעם הרי הרואה אומר שלא נתכוון אלא לבדוק שדהו ומינה דכשכתב כאן חרדל וחריע לאו דוקא דהוא הדין כל דדמי להו דלאו כי רוכלא הוא אכן בזורעים ירקות ישתנה הדין מטעם ההיזק וכו'.

**ובס'**צרור החיים ז"ל ראיתי בסוף לשונו שהקשה על המפרש וכו' ועל דברי רבינו ממתניתין דפרק לא יחפור דקתני מרחיקין את המשרה מן הירק ואם איתא דחרדל וחריע מזיקין לירקות אמאי לא קתני נמי התם הכי שמרחיקים נמי את החרדל וחריע מן הירק וכו' ורבינו ז"ל פ"י מהל' שכנים פסקה לההיא מתניתין דפרק לא יחפור וכתב דמרחיקין את המשרה מן הירק ולא כתב בחרדל וחריע מן הירק ולא מידי ע"כ ואם באנו להקשות קושיא זו תקשה אמתני' גופה דפ' לא יחפור דהא במתניתין דכלאים קתני אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע ואמאי לא תני לה באידך מתני' אלא ודאי דחדא מנייהו נקט וכמו שנתבאר מדברי התוס' יו"ט ז"ל שם דלא תני התם חרדל אלא לרבותא עיי"ש: