חוץ מצרת המזונות וכו'. בבא בתרא דף צ"א. ורבינו פ"ב דשבת ופרק ל' וריש פ"א דלעיל כתב הצרות שמתענים וזועקים ומתחננים בשבת כגון עיר שהקיפוה גוים או נהר או ספינה וכו' וכאן לא פרט כי אם צרת המזונות ולזה י"ל דכוונתו שבאלו הצרות שהזכיר בפרק זה אין לנו שתדחה שבת זולתי אחת דהיינו המזונות אמנם עם כל זה אכתי קשה ממ"ש רבינו לקמיה על צרת שונאי ישראל לישראל כיצד כותים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם גזרה וכו' הרי אלו מתענים ומתריעים עד שירוחמו וכו' הרי דזו היא מאותם שהזכיר במקומות אחרים שמחללין עליהם את השבת ויש מי שרצה לומר דמדכתב רבינו שבאו לערוך מלחמה משמע שרוצים לבא אמנם עדיין לא צרו על העיר ובזה ודאי דאין מחללים עוד תירץ דדברים אלו שהזכיר רבינו אינו על עסקי נפשות והרי רבינו בפ"ב דשבת כתב דכשבא על עסקי ממון אין מחללין ומ"ש רבינו כיצד וכו' תנא והדר מפרש דהיינו או ליטול מס וכו' דכולם על עסקי ממון ולא נפשות ע"כ. ואין זה נוח לי כלל חדא דאין דרך הפוסק לכתוב כן ומשמעות הדברים שכתב כותים שבאו לערוך מלחמה משמע שכבר באו לערוך מלחמה סתם [דאל"כ שבאים וכו' מבעי ליה] דבזה כתב כבר פ"ב דשבת דמחללין עליהם את השבת ועוד שהזכיר גם כן או ליקח ארץ מידם שאין ספק שאם לא יתנוהו יהרגו כולם ח"ו ועוד שכתב או לגזור עליהם גזירה אפילו במצוה קלה דזה הוא דבר שמחוייב האדם למסור נפשו עליו כדקי"ל אפי' אערקתא דמסאנא ומכ"ש שמחללין עליו את השבת והיותר קשה דהרב המגיד ז"ל ציין דנפקא ליה מההיא דעיר שהקיפוה כותים ומההיא דפרק הבא על יבמתו אמרו ליה לרבא אתו חברי לבבל וכו' [אף שלא מצאתי בקיאות זה רק בפ' סדר תעניות איכא אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי גזר תעניתא וכו'].

ולכךהיותר נראה לענ"ד דאין הכי נמי דגם על זו מחללין עליה את השבת ומלתא דפשיטא היא שכבר הזכירו רבינו בג' מקומות לעיל ולאו כי רוכלא הוא מכ"ש שכבר רמזו במתק לשונו גם כאן שכתב הרי אלו מתענים ומתריעים עד שירוחמו ולא שם גבול וזמן לסדר התעניות כלל להורות דאפילו בשבת עושים כן בודאי וסמך על המעיין במה שכבר ביארו בכמה מקומות אכן רואה אני שעדיין יש לגמגם בזה טובא שהרי בליטול מהם מס וכו' שהזכיר ז"ל היינו ודאי על עסקי ממון והוא ז"ל כתב בפ"ב דשבת דעל עסקי ממון אין מחללין לכך נראה באמת דרבינו בפרק זה לא נחית כי אם להודיענו ענין הצרות שמתענים ומתריעים עליהם בסתם ובצרת שונאי ישראל פרט איזה ענין יהיה שיחוייבו להתענות ולפי שיש מהם שהדין הוא לחלל גם כן שבת כגון במלחמה סתם כמ"ש בפ"ב שם ומכ"ש על עסקי נפשות ויש מהם שאין מחללין כגון ליטול מס וכו' אם כן אינו בדין שיכתוב כן כאן מאחר שכבר ביארו בפרטות משא"כ צרת המזונות שמעולם לא הזכירה הוצרך בהכרח לפרט כאן שמחללין עליה את השבת משא"כ כל שאר הצרות שהזכיר דבדרך כלל על כולם אין מחללין וזהו שציין הרב המגיד ז"ל מההיא דעיר שהקיפוה דהיינו למ"ש רבינו שבאו לערוך מלחמה ולמ"ש ליטול מהם מס וכו' ציין מההיא דאתו חברי לבבל וכו' וכיון שכן הוא מבואר יש לנו לפרש דברי רבינו על צד האמת והצדק בדעתו הנכונה הגם שראיתי להרב לח"מ ובעל מעיל שמואל ז"ל שהניחוהו בצ"ע הנראה לענ"ד שזה הוא האמת ודו"ק.

על החרב וכו'. במשנה דף י"ט פירש רש"י חרב חיילות ההולכים להרוג ולהשחית בכל מקום ע"כ. ומדכתב בכל מקום משמע דר"ל דאף באותה העיר קאמר וא"א לומר כן דבגמרא דף כ"ב אמרו דאפי' חרב של שלום קאמר מדכתיב וחרב לא תעבור בארצכם ואי חרב שאינה של שלום הא כתיב ונתתי שלום בארץ והכריחו הדבר מפרעה נכה עם המלך יאשיהו ואיתא נמי בירושלמי וצ"ל דלא נחית רש"י במתניתין אלא לפרש מציאות תיבת חרב וסמיך למ"ש בגמרא, והרע"ב ורבינו ז"ל פירשו אמתניתין כדברי הגמרא עיין עליהם. ומה שכתוב בספרי רבינו

הרי זו צרה ומתענין עליה בנוסח אחר כת"י כתוב מתענין ומתריעין עליה ומסיים שם שראית המלחמה צרה ומתענין עליה. ובאמת דבמשנה איתא דעל החרב מתריעין וכ"כ רבינו שם ולפי מ"ש רבינו בריש פרקין משמע דבעי עינוי והתרעה.

ועל הדבר. לא ידעתי אמאי השמיט רבינו ההיא דאמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' בדף כ"א ואולי ס"ל לרבינו דמדקאמרינן התם לימא קסבר ר"י מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין לא שאני חזירי דדמיין מעייהו (לדבשרא ודמא) [לבני אינשי] ומדקאמר לימא קסבר וכו' מורה דאנן לא קי"ל הכי ואף דמתרץ לה אינו אלא להסביר טעמו ודו"ק.

ואין הנשים והקטנים והזקנים בכלל מנין וכו'. מדכתב בכלל מנין משמע דקאי את"ק רגלי שכתב וכמ"ש הרב המגיד דדבר ברור הוא שכוונת רגלי הגברים לבד מטף אמנם בענין סך המתים דהיינו ג' בג' ימים אפילו אם יהיו נשים או קטנים או זקנים כיון שמתו ג' בג' ימים הרי הוחזק הדבר וכן כתב מוהריק"ש ז"ל סימן תקע"ו מדקדוק הלשון שלשה מתים וכו' ולא קאמר מהם עיין שם אמנם ממה שכתב מר"ן מהירושלמי בתים שאמרו בריאים ולא רעועים וכו' ונשים לפי שהם חלושי המזג וכו' משמע קצת דהם עלולים יותר מהאנשים ולפי זה אינם בכלל המתים ומסתברא כמו שכתבתי ודו"ק. עיין בפ"ג דשביתת עשור דין ה'. ולרבינו בפירוש המשנה סוף פרק יוצא דופן.

היה דבר וכו'. מסקנא שם כדברי רבינו ובזמן הזה לא ראיתי ולא שמעתי שמתענין על הדבר בשום מקום והרב מג"א סימן תקע"ו כתב דהאידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט ח"ו שינוי האויר וכו' ע"כ. ואולי במקומות הרב היה מזגם כן ומ"מ אכתי למה אין מתענין במקומות אחרים מחשש פן יפגעו בהם מחמת השיירות כדאיתא בגמרא ואולי לא נאמר דין זה אלא בזמן שאין הדבר רגיל והווה משא"כ בזמן הזה שבעונותינו הרבים כמעט הוא רגיל בכל שנה באותם המקומות היו צריכים להתענות תמיד.

כיצד וכו'. הכל נתבאר שם ובנוסח אחר כת"י כתוב בדברי רבינו נראתה בשדה ביום אינו משולחת אבל אם ראתה וכו' ויש שמחקו לא רדפה אחריהם אינו משולחת האמור בחלוקה זאת. ומה שכתוב בספרי רבינו

ואם היתה שדה הסמוכה לאגם וכו'. בנוסח אחר כת"י מחקו הרי זו משולחת לא רדפה אחריהם. ומה שכתוב בספרי רבינו

ואם היה באגם. נוסח אחר ואם היתה באגם. ומ"ש רבינו

אלא א"כ טרפה שניהם ואכלה אחד מהם. כתבו התוס' דהוא הדין לא אכלה אחד מהם הויא משולחת וכו' והא דנקט אכלה אחד מהם רבותא הוי וכו'.

בתים הבנויים וכו' אם עלתה לגג וכו'. ברייתא שם דף כ"ב ופריך תלמודא פשיטא ומתרץ רב פפא בכוכי דציידי ופי' רש"י כוך קטן של ציידים וכו' ואע"ג דלא בנין קבוע הוא ולא הוי כישוב הויא משולחת ע"כ. ורבינו אינו מפרש כן כמבואר אמנם ראיתי להטור סי' תקע"ו שכתב וז"ל אם נכנסה לבית ונטלה תינוק מעריסה וכו' ע"כ. וקשה תרתי חדא דאמאי לא פסק כלישנא דברייתא עלתה לגג וכו' ותו דעל זה מקשה בגמרא פשיטא ומתרץ רב פפא בכוכי דציידי וכן תמהתי על הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו הברייתא בסתם ולא הזכירו קושיית הגמ' ותירוץ רב פפא ונראה דס"ל להטור דכי פריך הש"ס פשיטא אינו אלא לאי נמי דקאמר הש"ס דמשמע מיניה חומרא דבעיר אפילו נראתה בלילה הויא משולחת ועלה פריך דנטלה תינוק מעריסה למאי איצטריך דמסתמא בעיר קאמר ומדלא מחלק משמע דאפילו בלילה וכיון שכן הא אפילו נראתה אמרת דהויא משולחת מכ"ש וק"ו נטלה תינוק מעריסה משא"כ ללישנא קמא דבעיר בלילה אינה משולחת ובנטלה תינוק לא מחלק בין יום ללילה הויא חידושא עכ"פ דבלילה דקי"ל אינה משולחת אפילו הכי בנטלה תינוק אף שאין ידוע לנו אם אכלתו אם לאו דאם אכלתו היה מקום לומר דמחמת רעבתנותא עשתה כן והוו תרתי לשבח דהוא בלילה ואפשר שאכלתו שזה מורה שאינה משולחת אפילו הכי משמיענו הברייתא דכיון שלא פחדה ונכנסה לעיר ועשתה זו הויא משולחת ואם כן לא שייך להקשות פשיטא וכזו נראית כוונת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו הברייתא בסתם והשמיטו השקלא וטריא שבש"ס והטור שראה דברי אביו ז"ל פסק כלשון ראשון לקולא כיון דהוי דרבנן וכמ"ש הרב לח"מ ע"ד רבינו שגם הוא פסק לקולא ואם כן משמע ודאי דס"ל להרי"ף והרא"ש במשמעות הברייתא כלישנא קמא וק"ל. ומאי דנקט הטור בית ולא כתב כלשון הברייתא עלתה לגג אפשר לי במ"ש רש"י שם דדרכם היה להשתמש בגגות וה"ה לדידן בבתים עיי"ש. ולדברי רבינו הדבר פשוט דסבר דאף אם יהיה בלילה מכל מקום כיון שנטלה תינוק מעריסה לא גרע מנראתה ביום דהויא משולחת וגם ללישנא קמא פריך פשיטא כסתמיות ריהטא דסוגיא.

שאר מיני רמש וכו'. שם דף י"ד ופי' רש"י צרעה עוקצת את האדם יתושים נכנסים בעיניו ובחוטמו ע"כ. ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל ובשו"ע סימן תקע"ו פסק דדוקא כשאינן ממיתין עיין עליו.

על הארבה וכו' ועל הגובאי בכל שהוא. האי כל שהוא יש לו איזה שיעור דעל כרחך הוא יותר מכנף אחד [שפי' רש"י עוף אחד וכו'] דאל"כ לערבינהו וליתנינהו וגם במתניתין דף ט' לא קתני כי אם ארבה וחסיל ובברייתא תני גובאי לחודיה עיי"ש שנראה גם כן מוכרח מהגמרא דאין שיעורן שוה.

על השידפון וכו'. נראה להדיא דרבינו מפרש דירקון שייך בתבואה והיינו משום דבמתניתין וברייתא מיתנו אהדדיה אמנם רש"י ז"ל פירש במתניתין שדפון בתבואות ירקון חולי משמע דירקון אינו בתבואה ומ"ש בברייתא בדברי ר' עקיבא הוא מגומגם שכתב שדפון וירקון כיון שנראה כל שהוא וכו'. ובחולי איך שייך לשון נראה וק"ל.

ואפילו לא התחיל וכו'. בגמרא דף כ"ב איתא ועדיין תבעי לה ככסויא דתנורא או דילמא כי דרא דריפתא דהדר ליה לפומא דתנורא תיקו ופירש רש"י כי דרא דריפתא שורה של לחם הדבוקים זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור ע"כ. והתוס' ז"ל פי' כפירוש אחרון ואיך שיהיה קשה קצת אמאי לא פירש רבינו השיעור בין לקולא בין לחומרא וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל ולא תירץ כלום עיין עליו ונראה לענ"ד דאין כאן קושיא דאף דבגמרא סלקא בתיקו כיון דבברייתא דלעיל תני ר' עקיבא כל שהוא והיינו מלא פי תנור כמ"ש הרב המגיד ז"ל דרבינו מפרש דהיינו הכל שהוא וכוותיה קי"ל ונמצא דשיעורו זוטר טפי וכן עשה בפירושו להמשנה שכתב וז"ל ואמר כמלא פי תנור ר"ל מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור וכו' ע"כ.

על המפולת כיצד. נראה דרבינו מפרש שהכתלים נופלים מעצמם בלי שום סיבה וכן כתב להדיא בפירוש המשנה אמנם רש"י ז"ל פירש במתניתין דף י"ט דעל ידי הרוח הם נופלים.

וכן חיכוך לח. בב"ק דף פ' ורש"י ז"ל פירש בהיפך דהיבש קשה מהלח ומה שיש לדקדק על רבינו דאמאי לא כתב דבחיכוך מתריעין אפי' בשבת כדאיתא התם דף פ"א ורבינו לא הזכיר שמתריעים אלא על המזונות כמ"ש בריש פרקין וכן הקשה הרב לח"מ והצ"ע. ומאי דאפשר להליץ בעד רבינו שהרי מצאנו ראינו דבמתניתין לא הוזכר זה ואף בברייתא התם דקתני אסכרא דוקא שמתים ממנה כדאיתא התם להדיא לא הוזכר שמתריעין עליה בשבת כלל. ואיך נאמר בחיכוך שאף שאין בו מיתה מתריעים עליו בשבת ומאי דלא פריך הכי לרב חנינא בר פפא משום דהוה מצי לדחות משא"כ בברייתא דפריך דקתני להדיא חיכוך אי נמי לא חש להקשות משום דלאו הלכתא היא ומזה ראה רבינו להשמיטה דאפשר דלאו הלכתא היא דהרי משמע שאפילו שאין מתים אפי' הכי זועקים בשבת ואלו באסכרא וכיוצא אפילו שמתים לא הותר בשבת יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כן נראה לענ"ד דאפשר בדעת רבינו מכ"ש שהרי"ף והרא"ש השמיטוה וגם הרב ב"י ז"ל סתם כדברי רבינו עיין עליו ומ"מ הזכיר רבינו שהיא צרה וחילק בין לח ליבש דהמוחש לא יוכחש ודו"ק.

על המזונות וכו'. ב"ב דף צ"א כדברי רבינו ופי' רש"י שם הוא קצת מגומגם מיין ושמן עיי"ש. ובנוסח אחר כת"יאין שם תיבת יין בדברי רבינו ונראה שיש להגיהו כדאיתא בגמרא ובנוסח אחר כת"י נמחק בדברי רבינו תיבת שוה.

על המטר וכו'. תענית דף י"ט וכ"ב ועיין להרב לח"מ ז"ל.

תבואה שצמחה וכו' הרי אלו מתענים וזועקים. הקשה הרב לח"מ ז"ל דאמאי לא הזכיר התרעה דהא באסכרה דמתניא בהדיא הזכירו רבינו לעיל ותירץ דכיון דבריש פרקין כתב דעל המטר מתריעים כמו בכל הצרות שהזכיר שם לא חש לפרש דכיון שהזכיר תענית ממילא משמע גם התרעה. דמכל מקום קשה קצת דבשאר החלוקות דשידפון וירקון וארבה ומפולת ואידך לא עשה רבינו ז"ל כך אלא הזכיר תענית והתרעה בהם ולא סמך אמאי דהזכיר לעיל בראש הפרק וכו' כמו שסמך גבי חרב ומטר וראוי לשים לב על זה וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה בדקדוק דברי רבינו שאותם שיש בהם חידוש חשש להזכיר בהם תענית והתרעה ובאותם שאין בהם חידוש סמך למה שכתב בתחילת הפרק. וזה דבחרב ודבר וחיה רעה ומטר לא הזכיר התרעה וכו' מפני שהם פשוטים ובצרת שונאי ישראל משום החידוש עד שירוחמו ובארבה דאפילו לא נראה אלא כנף אחד דהייתי אומר דדי בתענית עד שיתרבה דאז גם מתריעים קמ"ל וכן בשידפון וירקון דאפילו לא התחיל אלא כמלא פי תנור וכן במפולת אע"פ שאינו ממית וכן משמעות הדברים ודקדק עוד לכתוב הרי זו צרה כלומר אע"פ שאין ממיתים וברעש ורוחות נמי חידשו רבינו מסברא דנפשיה שהרי לא הוזכר במשנה וכו' ובחלאים אע"פ שאינו ברוב ציבור כי אם במיעוטם חידש לנו דאפ"ה נקראת צרת צבור וכו' ובחיכוך בעי דוקא שפשט ברוב ציבור והוי חידוש אע"פ שאינו ממית ובמזונות ג"כ הוי חידוש דהייתי סבור דדוקא בשהוקרו המזונות וקמשמע לן דאפילו הוקרה הסחורה וזה אינו נקרא רעב אפילו הכי מתענים ומתריעים דהא בהא תליא. ובצמחים הזכיר תענית וזעקה להודיענו דזה דוקא עד שירדו או עד שיבשו דאז הוי תפילה לבטלה והתרעה לא הזכיר משום דמלתא דפשיטא היא כן נראה לענ"ד ליישב דברי רבינו שלא להניח דבריו בתימה והמעיין יתיישב יותר.

עד שיעבור זמנן. נוסח אחר כת"י או עד שיעבור זמנן.

ואם אין להם מים. נוסח אחר כת"י ואם אין להם בורות מים.