שאם היה שותף בפרה או בעובר וכו'. קצת קשה דבעובר לא יתכן שהרי הוא דבר שלא בא לעולם ופסקו רבינו בפ' כ"ב דהלכות מכירה שאם אמר קנו מה שתלד בהמה זו לפלוני לא קנה כלום משום דעובר מקרי דבר שלא בא לעולם וכמ"ש שם הל' י' להדיא. וי"ל עם מ"ש התוס' פ"ק דבכורות דף ה' אי לאו משום דר"י וכו' דרב מרי שהיה מקנה אזן עובר לגוי הוי דבר שלא בא לעולם אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירות ע"כ א"כ כוונת רבינו כאן היא באופן זה וכמ"ש ריש פכ"ג:

רואין כל שאילו יחתך וכו'. הקשה מרן ז"ל דאיך יתכן שיחתך אבר ולא תהיה בעלת מום ותי' דיתכן כגון שהיתה יתירה אצבע בידו או ברגלו ע"כ והב"ח ז"ל יו"ד סי' ש"ך תי' דהכוונה על הצפרנים יעו"ש והט"ז כתב דכוונת רבינו שאם יחתך חתיכה מהאבר וכו' עיי"ש והרב לח"מ ז"ל נראה שהרכיב פי' זה עם פי' מרן ז"ל עיין עליו:

שנאמר פטר רחם וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דלשון רבינו מגומגם שלא הזכיר ראיית הגמ' מכל בכור ותו קשה לי דלמה לי הך דרשה כלל כיון דשותפות הגוי היא הא מפקינן לה בפ' י"א דחולין דף קל"א דמכל בכור אתא למעוטי שותפות כתב רחמנא ובכורות בקרכם וצאנכם אלא בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות דנכרי עיי"ש ופסקו רבינו בריש פרקין והכא משום שותפות נגעו בה שהרי ר' יהודה דדריש כל דכל דהוא משמע ס"ל דשותפות הגוי חייב כדאיתא במכילתין דף ג' וגם בתר הכי אמרו בגמרא וכמה תהיה שותפות הגוי ותהי פטור מן הבכורה וכו' וי"ל דשני דרשות אמת דעיקר הדרשא מכל הבכור וכי היכי דלא נימא דכל אפי' מקצת להכי גלי הקרא דצאנך ובקרך ולר"י אתי לדרשא אחריתי:

אע"פ שלא משך וכו'. כאן משמע דאף דמים קונין לגוי ובפ"א דזכיה ומתנה הי"ד כתב דהגוי קונה במשיכה ומקנה במשיכה ובדמים וכבר נתעורר בזה הרב המגיד ז"ל שם וכתב דרבינו ס"ל דגם בדמים קונה עיי"ש אף דלשון רבינו שם לא משמע הכי עיי"ש:

ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו כמ"ש פ"ב ה"ו ואחרים חלקו על רבינו עיין להרב ב"י יו"ד סי' ש"ז:

וכן בהמה גסה שהפילה שליא וכו'. לא ידעתי מאי איריא בהמה גסה לענין זה דזיל בתר טעמא וצ"ל דהכי קים להו לרבנן שהרי לשון משנה סי' ולד בדקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא גם בחררת דם כתיב לקמן בהמה גסה וצ"ל דהכי קים להו ז"ל:

ולמה קוברין אותה וכו'. משא"כ בשליא דלעיל דכו"ע ידעי דאין שליא בלא ולד וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל:

בהמה שיצאת מלאה וכו'. ברייתא בנדה דף כ"ט ופי' רש"י שיצאת מלאה כשהיתה מעוברת יצאת לאפר ובאה [בו] ביום רקנית ע"כ ומה שהכריחו לפרש בו ביום נראה ממ"ש שם וזו הואיל ולא טינפה איתרע לה רובה ע"כ ואם שהתה מנלן דלא טינפה אימא טינפה וילדה וכמ"ש התוס'. שם (למ"ש) [ומ"ש]

**ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'**עיין להרב לח"מ ז"ל:

יצא שליש דרך דופן וכו'. וכגון שחתך אותו שליש אי נמי שיצא וחזר והעיקר משום יגדיל תורה ויאדיר וכמ"ש התוס' בההיא דעשה בעלי חיים גולל ודופק:

בכור שכרכו בסיב וכו'. בגמרא בעי רבא כרכו בסיב מהו בטליתו מהו ורבינו לא העתיק אלא סיב משום דבאמת היינו סיב היינו טלית אך השמיט ז"ל ההיא דבלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו אולי משום דהמציאות רחוק גם השמיט דהבעיות הם בדנפק דרך מרגלותיו דאי דרך ראשו פטרתיה כמ"ש בגמ':

נעקרו כותלי בית הרחם בצוארו. צ"ל ונתלו בצוארו וכן הוא בדפוס מגדל עוז: