במה דברים אמורים וכו'. לפי טעם זה לא היה צריך רבינו לעיל פט"ו הל' ז' לטעם מפני שלא נחה הטומאה וכו' מפני שאין לטומאה מקום קבוע ועיין מ"ש שם:

כיצד תינוק וכו'. אף שדרך רוב התינוקות לטפח בעיסה ומיעוטן אינן מטפחין והרי יש לנו העיסה בחזקת טהרה ואף דלמיעוטא לא חיישינן מ"מ אהני לן שלא לשרוף על חזקת התינוק כיון דחזקת העיסה בטהרה ובקידושין דף פ' אמרו גבי דהא דשרצים וצפרדעים ועשאוהו כמי שיש בו ולכך אין שורפין ועיין מ"ש רש"י שם:

היו משקין טמאים וכו'. אלו החלוקות אינן מבוארים במשנה פ"ג דטהרות אלא רבינו הוציאם משם ברוחב תבונתו:

היו טמאות וטהרות וכו'. מרן ז"ל הביא משם התוס' ז"ל פ"ק דנדה דף ה' דלא הוו ספק ספיקא וכו' דאם נגע בשרץ כמו כן נגע בטהרות עיי"ש ולא ידעתי מהו דאף אם יהיה ספק ספיקא דין הוא שיהיה טמא ברה"י דהכי קים להו לחז"ל וכדתנן פ"ו דטהרות ופסקו רבינו לקמן ריש פי"ח ותו דמרן ז"ל הביא שם משם התוס' פרק חזקת דאפילו ספק ספיקא טמא דכיון דילפינן מסוטה מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקות ע"כ ונמצאו דברי התוס' סתרי אהדדי ודברי מרן ז"ל ג"כ וצ"ע:

ככר של תרומה וכו'. בנדה דף ד' פריך והתנן ככר ע"ג הדף ומדף טמא מונח תחתיו אע"פ שאם נפלה אי אפשר אא"כ נגעה טהורה שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם ואמר ר' אלעזר לא נצרכה [אלא] למקום מדרון ופירש"י לא נצרכה האי שאני אומר אלא למקום מדרון שאע"פ שהדף שהככר עליה מקום מדרון וכו' אפ"ה טהורה שאני אומר והתוס' ז"ל פי' ל"נ אלא למקום מדרון פי' כשהמדף במקום מדרון דאפילו נפל הככר ע"ג מדף לא נשאר לשם אבל אם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור ע"כ. ולדבריהם קשה קצת דכיון דהתוספתא קתני אע"פ שאם נפלה אלא א"כ אא"כ נגעה היכי נימא דאם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור משא"כ לפי' רש"י שפי' דהדף הוא המדרון אתי שפיר דאם הוא שוה מאין הרגלים לומר שנפל מעצמו כדי לטמא וחידושא דברייתא דאף שהוא מדרון לא נימא דע"י הרוח נפל או אדם הניד הדף עד שנפל על המדרס אלא אמרינן שנפל משם והניחו ולא ידעתי מי הכריחו למרן ז"ל לפרש דברי רבינו ע"פ פי' התוס' מכ"ש שלדבריהם קשה קצת ולא הזכיר (כאן חסר):

שמא טומאה באה. צ"ל שמא טמאה באה וכוונתו על אשה טמאה שדרך הנשים לגפף ולנשק הילדים (כאן חסר):