משה רבינו ע"ה תקן וכו'. פרק מרובה (בבא קמא דף פ"ב) וכתבו התוספות שם וז"ל וא"ת מאי שנא שתיקנו שני וחמישי וי"ל משום דאמר במדרש משה רבינו ע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון באותה עליה וירידה קבעו בשני וחמישי ולכך נהגו להתענות בשני וחמישי וכו' ע"כ ובדברי מרן ז"ל נפל ט"ס שכתב ופריך בגמרא שקורין במנחה בשבת וכו' ע"כ וצ"ל שקורין בשני ובחמישי כאשר הוא בגירסאות שלפנינו בגמ' ומבואר גם כן ממ"ש מרן גופיה שם בסוף לשונו שכתב אבל לא במנחה דתקנת עזרא היא וכו' ע"כ וכן הוא גם במסכת סופרים פ"י וכן פירש רש"י ריש פרק הקורא עומד.

וגם הוא תיקן וכו'. שם עשר תקנות תיקן עזרא וכו' ופריך שקורים בשני ובחמישי עזרא תיקן והא מעיקרא הוה מיתקנה דתניא וכו' ומשני מעיקרא חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי אתא הוא תקון תלתא גברי עשרה פסוקי ע"כ ורבינו כתב וגם הוא תיקן וכו' ג' בני אדם משמע דסבירא ליה כתירוצא קמא ובס' ידי אליהו ז"ל דקדק עליו דזה הפך דרכו ז"ל והו"ל לפסוק כלישנא בתרא כדרכו ומה גם במאי דלא נפקא לן מידי לענין דינא דמאי דהוה הוה עיי"ש ויפה דקדק שהרי הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקו כלישנא בתרא ונראה דרבינו דקדק מלשנא דגמרא דקתני אתא איהו תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי דאמאי איצטריך לומר תלתא גברי אי ס"ל דתירוצא בתרא עיקר תלתא גברי הוי שפת יתר ואין סלקא דעתך דלגרועי אתא אלא דלשון זה מוכיח דהש"ס ס"ל כלישנא קמא ולכך הוצרך לומר דאתא איהו ותיקן תלתא גברי וכו' ודו"ק.

ואלו הן הימים וכו'. שם דף ל' משנה וגמרא ורבינו בלשון קצרה דבר משום דסמך אמ"ש פי"ג ושם ביאר דמשה רבינו ע"ה תיקן כולם.

אין קורין בתורה וכו'. שם דף ס"ג ואין קורין בתורה וכו' פחות מעשרה ושם דף כ"א אמרו הטעם למה קורין עשרה פסוקים ועיין מ"ש בפ"ח על דברי רבינו הל' ד'.

ולא יהיו הקורין וכו'. כבר נתבאר מההיא דפרק מרובה (בבא קמא דף פ"ב.)

ואין מתחילין וכו'. מגילה דף כ"ב וראיתי להרב מג"א ז"ל או"ח סימן קל"ח בשם הדרכי משה מהאור זרוע שכתב דעם הכהן מותר להתחיל וכן נוהגים להתחיל ויחל שהוא שני פסוקים סמוך לפרשה וכ"כ האגודה ע"כ והטעם נראה נכון דהכל יודעים ששום אדם לא קדם להכהן אמנם הראיה שהביאו מפרשת ויחל אינו אמת אחרי המחילה הראויה דויחל יש ארבעה פסוקים קודם לפרשה דלך רד ומשם אין שום ראיה כלל והרואה דברי ריא"ז בפרק בני העיר יראה שבאיזה ס"ת היה כתוב כן אמנם הוא טעות ומהתימה על הרבנים הנ"ל שכתבו הדברים כפשטן ועיין מ"ש בעיקר הדין בפ"ג הל' ד'.

ולא יקרא הקורא פחות מג' פסוקים. שם דף כ"ד הני שלשה פסוקים כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים.

ובין שהיה הקורא ארבעה. שם דף כ"א ופירושו דאין קפידא דדוקא האחרון יש לו לקרות הד' פסוקים אלא איזה מהם רשאי לקרותם והרי הוא משובח וכ"כ מרן ז"ל וראיתי להרב מגן אברהם סימן קל"ז שכתב דאם הראשון קורא ארבעה פסוקים הרי מצינו החשוב חשוב קודם ואם האמצעי הרי במנורה הנר האמצעי חשוב מכולם ואם האחרון הרי קי"ל דמעלין בקדש וכו' ועל זה הקשה דגבי נרות חנוכה אמרינן דוקא בראשון מדליק אחד ומוסיף והולך ואמרינן דמעלין בקדש ולא מורידין ולא אמרינן דראשון משובח וי"ל דבחד גברא יש לו להעלות בקדש אבל הכא תלתא גברי נינהו ואין תולין זה בזה ע"כ ודברים נכונים הם אמנם בנרות חנוכה איכא תו משום מנין הימים וגם כדי שתחול הברכה על הנוסף וק"ל.

כל אחד וכו'. שם דף ל"ב ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא מאי טעמא דר"מ כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובים בתורה ורבי יהודה תרגום איכא למטעי ברכות ליכא למטעי א"ר זירא א"ר מתנא הלכה פותח ורואה ומברך וקורא ע"כ ושם כתבו התוספות ז"ל ד"ה גולל וכו' בסוף דבריהם דברים קשים הרבה וכבר עמדו עליהם מוהרש"א והרב קיקיון דיונה ז"ל ועיין להרב מגן אברהם או"ח סימן קנ"ד והשיירי כנה"ג שם. ובפרק מי שמתו (ברכות דף כ"א א)"ר יהודה מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו א"ר יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מברכת המזון מק"ו וכו' ע"כ והקשה הרב מעיל שמואל ז"ל דלמה לא כתב רבינו שהיא מצות עשה כמ"ש פ"א דברכות כיון דבגמרא הושוו אהדדי וכו' ע"כ והרב בעל קרית ספר ז"ל כתב דלרבינו שאינו מונה אותה מצוה בפני עצמה נראה דהיא בכלל מצות תלמוד תורה ולהכי לא באה במנין אבל היא מדאורייתא וכו' ע"כ ושם פי"ד הכריח דגם עניית אמן הויא מדאורייתא דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל וכו' דהיינו עניית אמן וכו' ע"כ וכזה הכריח הרב באר שבע ז"ל פרק אלו נאמרין דף מ"ה ד"ה מסוף הספר וכו' ושהרמב"ן ז"ל מנאה במנין המצוות עשה מצוה ס"ו עיי"ש שהאריך ומכח זה הכריח ז"ל שחייב מן התורה לברך ברכת התורה כשקורא בצבור בספר תורה אפילו שכבר בירך שחרית ע"כ והפרי חדש ז"ל או"ח סימן קל"ט כתב עליו שטעות הוא בידו דהא עיקר קריאה בספר תורה בצבור לא הויא אלא תקנתא וכו' דאטו מי נימא דקריאת התורה בשבת ושני וחמישי דתקנת משה היא שאינה מדברי סופרים וכו' ע"כ ואף דמצינו קריאת פרשת זכור ופרשת פרה אדומה דהוו מדאורייתא כמ"ש התוספות בריש פרק היה קורא (ברכות דף י"ג) והרב ב"י סי' קמ"ו מכל מקום תפיסתו על הרב משום דמסתמא בכל קריאות התורה איירי מכל שכן דהפר"ח ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דאף אם היא מן התורה אינה בעשרה כמ"ש סימן קמ"ו עיי"ש ובאמת שגם מדברי הרב ב"י שם נראה דס"ל שאינה מן התורה שהרי כתב דמשום כבוד התורה נתקנה עיי"ש. עיין להרב ב"ח או"ח סימן תרפ"ה שרצה להוכיח מהירושלמי דהויא מן התורה וכ"כ הכה"ג שם בשם רש"ל ואינו מוכרח עיין עליהם.

וכל העם עונים וכו'. מדכתב וכל העם עונים יש ללמוד ודאי שהקורא יש לו לברך ברכות הספר תורה בקול רם דוקא וכן פסק הרב ב"י או"ח סימן קל"ט ושם הביא סברת רבינו יונה שאם ברך בלחש צריך לחזור ולברך בקול רם ונראה דאף לר"י היינו דוקא כשברך בינו לבין עצמו אבל אם בירך בקול רם קצת ששמע החזן לבדו וענה תו לא מקרי בלחש ובדיעבד מיהא לא יחזור ואין בדברי רבינו הכרע אם בירך בלחש אם יחזור ומכל מקום יש ליזהר בדבר ולברך ברכות הס"ת בקול רם דוקא דבהכי מתעלה ומתקלס שמו יתברך ברוך הוא ועיין מה שכתבתי הל' ט"ז בע"ה ועוד כתבו ז"ל שכדי להשלים המאה ברכות בכל יום כמ"ש רבינו פ"ז הל' י"ד יכוין לברכות העולים לספר תורה וכו'.

וחוזר ומברך וכו'. רבינו לא הזכיר כאן שחוזר המברך ברוך ה' המבורך לעולם ועד כדי לכלול עצמו בכלל הברכה וכמ"ש הרב ב"י שם גם בריש פ"ט לא הזכירו רבינו ובריש פרק שלשה שאכלו אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל וכו' שוב ראיתי לרבינו פרק ה' דהלכות ברכות שהזכירו ואם כן צריך לומר דסמך אמה שכתב שם והוא הדין נמי דלעולם כשאומר ברכו את ה' המבורך וענו העם צריך הוא לחזור ולומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד.

וגולל הספר וכו'. אף דאין זה באותה סוגיא דמגילה ואדרבא שם נאמר דלא יגלול כבר תירץ מרן הקדוש דקודם הקריאה איכא משום טורח צבור אבל אחר הקריאה כבר יש להם להמתין בין גברא לגברא ואין כאן טורח ע"כ ודברים נכונים הם ושוב מצא ז"ל במסכת סופרים פי"ג כדברי רבינו.

תורתו תורת אמת. כן היא גירסת רבינו אמנם הטור או"ח סימן קל"ט כתב אשר נתן לנו תורת אמת וכו' ותורת אמת היינו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה וכו' ושתי ברכות אלו יש בהם מ' תיבות כנגד מ' יום שעמד משה בהר ע"כ.

אין הקורא וכו'. בסוטה דף ט"ל ועיין להתוספות שם.

קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת. כתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל דהיינו שלא יניח הנד ולא יניד הנח וכו' ע"כ ולפי זה כוונת רבינו ר"ל אפילו בדקדוק שבאות אחת דהיינו הדגש וכו' ועיין להפרי חדש סימן קמ"ב.

ולא יקראו שנים וכו'. משנה במגילה דף כ"א ובגמרא תנא מה שאין כן בתורה.

קרא ונשתתק וכו'. ירושלמי פ' אין עומדין וביאור דברי רבינו עיין למרן ז"ל והרב כנסת הגדולה סימן ק"מ כתב בשם מהר"ם מינץ ז"ל דאפילו שהה כדי לגמור את כולה.

אין הקורא וכו'. תוספתא כתבה הרי"ף פרק עומד ויושב מרן ז"ל.

**וצריך אחד לעמוד וכו'.**ירושלמי כתבו הרי"ף ז"ל פרק הקורא עומד כשם שנתנה תורה על ידי סרסור וכו' מרן ז"ל.

הקורא יש לו לדלג וכו'. מגילה דף כ"ד ומייתי לה נמי בפרק בא לו (יומא דף ס"ט) ובמסכת סופרים פרק י"א אמרו טעם לאחרי מות ואך בעשור מפני שהוא סדרו של עולם עיי"ש.

והוא שלא יקרא על פה. פרק הניזקין (גיטין דף ס') ויליף לה מקרא דכתוב לך את הדברים האלה וכו' וביום הכפורים לבד הותר לכהן גדול לקרות פרשת ובעשור שבפרשת פנחס משום דלא אפשר בלאו הכי כדאיתא התם ופסקו רבינו פ"ג דעבודת יום הכפורים ולכך דקדק רבינו לכתוב כאן ואך בעשור שבפרשת אמור לאפוקי ובעשור שבפרשת פנחס.

ולא ישהה בדילוג. גם זה שם ביומא ומגילה.

כיון שהתחיל וכו'. סוטה דף ט"ל וכרבי זירא א"ר חסדא ועיין להתוספות שם ונחלקו הפוסקים אי שרי בין גברא לגברא ועיין להרב בית יוסף או"ח סימן קמ"ו ומדברי רבינו נראה דאפילו בין גברא לגברא אסור שהרי כתב כיון שהתחיל וכו' ומכל מקום יש ליזהר שלא לספר כלל.

ואסור לצאת וכו'. פ"ק דברכות דף ח' מימרא דרבי חייא בר אמי משמיה דעולא ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה פתוח ויוצא ע"כ ויש ליזהר מאד בדבר דקאי בלטותא דכליה חס ושלום.

ומותר לצאת וכו'. גם זה שם ועיין להרב כנסת הגדולה שם בשם סדר היום שהחמיר שלא לצאת מבית הכנסת כי אם לצורך גדול והרב עצמו הביא לו סמוכות מהגמרא עיי"ש.

ומי שהוא עוסק בתורה תמיד וכו'. שם רב ששת מהדר אפיה וגריס וכו' ע"כ וא"ת אמאי לא כתב רבינו דמחזיר פניו מן הצבור דהא רב ששת הוה עביד הכי ומהא נפקא ליה לרבינו דין זה והוה ליה לאשמועינן רבותא דאפי' שנראה כמי שמניח ספר תורה שפיר דמי ואפשר דמשום היא גופא השמיטו שנראה דבר תימה להחזיר פניו מן הס"ת דלא בעי לשמוע קריאת הספר תורה אלא יש לו לעסוק בתורה בדרך ישר והגון בלתי חזרת פנים ורב ששת דהוה עביד הכי רב גובריה ורב חיליה הוה והיה צריך לכוין גירסתו וכמ"ש התוספות. אי נמי שאני רב ששת דסגי נהור הוה אבל איניש אחרינא לא.

מימות עזרא נהגו. כתב מרן פ"ק דסוטה. ונ"ב ט"ס הוא וצ"ל פ"ד דנדרים דף ל"ז ופסוק זה הוא בנחמיה ח'.

ואין הקורא וכו'. משנה במגילה דף כ"ג.

אין הקורא רשאי וכו'. ברכות דף מ"ה אמר רבי שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין ת"ל בקול ומה תלמוד לומר בקול בקולו של משה וכתב מרן ז"ל דרבינו מפרש דמשמע ליה לגמרא דקורא ומתרגם שוים הם וכו' וא"ת דבפ"ד דתלמוד תורה כתב מרן בהיפך דרבינו סבירא ליה דההיא דוהאלהים יעננו בקול היינו כשהיה משה רבינו עליו השלום שואל מהשי"ת אבל כשהיה משמיע לישראל אין הכי נמי דהיה יכול להגביה הקול בכל כחו עיי"ש ונראה דדא ודא אחת היא דדין השי"ת עם ישראל ומשה רבינו עליו השלום היה כדין הרב עם התלמיד והמתרגם שהזכיר רבינו שם אלא דמשם יש ללמוד גם כן דקורא ומתרגם יהיו לעולם שוים ולהכי בספר תורה שכל העם צריך שישמעו בין להקורא בין להמתרגם צריכים להשוות בקול ודו"ק ועיין במ"ש שם בס"ד.

ואין המתרגם וכו'. סוטה דף ט"ל.

ואין המתורגמן וכו'. ירושלמי הביאו הר"ן פרק עומד יושב מרן ז"ל וסיים בשם הרמ"ך ז"ל שהקורא אסור לישען בעת קריאת התורה ע"כ וכן פסק בבית יוסף או"ח סימן קמ"א.

ולא יתרגם וכו'. ירושלמי כתבו הרי"ף ז"ל שם מרן ז"ל.

והקטן וכו'. הרי"ף ז"ל מהתוספתא שם ועיין למרן ז"ל.

ולא יהיו וכו'. ברייתא במגילה דף כ"א.

מעשה ראובן וכו'. פרק בני העיר (מגילה דף כ"ה) וא"ת כיון דמעשה דיהודה עם תמר נקרא ומתרגם משום דשבחיה דיהודה הוא כמ"ש בגמרא א"כ מעשה דראובן נמי היה לנו לתרגמו גם כן משום דהוא נמי אודי דקי"ל מי גרם לו לראובן שיודה יהודה א"כ שבחיה הוא וי"ל דשאני יהודה דהודה ברבים ונכתב בתורה וידעו בו כל ישראל לכך שבחיה הוא אבל ראובן לא היה ברבים כמו יהודה וגם לא נכתב בתורה ולכך איכא למיחש לגנותו כמ"ש רש"י ז"ל אי נמי משום כבודו של יעקב וכמ"ש הר"ן ז"ל ומהך טעמא נמי מעשה דדוד עם בת שבע נקרא ומתרגם דשבחיה הוא דאודיה כדכתיב חטאתי ועיין למרן ז"ל.

ומעשה העגל וכו'. שם ופי' רש"י ז"ל מעשה עגל שני וכו' משום דכתיב ביה ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאיליו והתוספות ז"ל הקשו עליו דבירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם והיינו סיפיה דקרא דוירא משה ולפי' רש"י לא היה לו לומר אלא עד תחילת הפסוק לכן נראה כדמפרש בירושלמי דהטעם הוי לפי שאין דומה גנאי של יחיד ביחיד או של צבור בצבור לגנאי של יחיד בצבור ומשום כבודו של אהרן לא רצו לתרגם ע"כ ורבינו כתב עד וירא משה משמע דמפרש כפי' רש"י מדלא כתב עד לשמצה בקמיהם וא"כ קשה עליו קושיית התוספות ולזה י"ל דרבינו לישנא דגמרא דידן נקט ועד בכלל קאמר משום כבודו של אהרן תדע מדהביא גם פסוק דויגוף וכו' דכתיב ביה על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן וכמ"ש מרן. ולקושיית התוספות על רש"י ז"ל אפשר דרש"י כתב כן אמתניתין משום דאיכא הוכחה בגמ' דקאמר ר' שמעון בן אלעזר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה ומדסמיך הך ברייתא למאי דבעי איזהו עגל שני וכו' משמע דעיקר טעמא היינו משום זה אלא דמדנקט עד ויאמר משה ולא עד ויצא העגל הזה משמע דגם פסוק דוירא משה בכלל ומשום כבודו של אהרן נמי אין מתרגמים פסוק זה ונמצא דתרוייהו איתנהו ובזה לא פליג ש"ס דילן עם הירושלמי אף לפירוש רש"י ואם תמצי לומר דפליגי היינו בעיקר הטעם דלפי הש"ס דילן עיקר טעמא משום עגל ולהירושלמי עיקר טעמא משום אהרן אבל לעולם דחיישינן לכבודו של אהרן לכל הפירושים ונכון ודו"ק.

אפילו שלשה פסוקים וכו'. שם דף כ"ג והאי אפילו לא ברירא לענ"ד דמאי אפילו שייך הכא דאין לפרש דבא לומר דאף אם שייר ב' פסוקים מהפרשה שלמעלה אפ"ה אין קורים מתחילת הפרשה אלא אפילו בג' פסוקים סגי דהא כתב הרוקח והביאו רמ"א ז"ל דאף במפטיר איכא למיחש לנכנסים והכריח הרב גם כן מהתוספות יעו"ש. ואפשר דס"ד כיון דמה שהמפטיר קורא בתורה תחילה אינו אלא משום כבוד התורה וכמ"ש בגמרא הוה אמינא דבפסוק אחד סגי ולא מצי לקרות יותר משום טורח צבור להכי כתב דאפילו שלשה פסוקים מצי לקרות אלא דכפי זה אם קרא אחד או שני פסוקים סגי וזה דבר חידוש. ואפשר דאין הכי נמי כיון שאינו אלא מפני כבוד התורה והרי מצינו קודם תקנת עזרא לחד שינויא דהוו קרו פסוק אחד.

עד שיגלול ספר תורה. סוטה דף ט"ל מימרא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי ופי' רש"י עד שיגלול ס"ת במטפחותיו כדי שלא יהיו הגוללים טרודים לשמוע ההפטרה מפי המפטיר ע"כ.

ולא יפחות מכ"א פסוקים. מגילה דף כ"ב והטעם כנגד השבעה עולים לספר תורה שלשה פסוקים לכל אחד הרי כ"א פסוקים ולפי זה ביום הכפורים שאין שם כי אם ששה עולים וכן ביום טוב שאין שם כי אם חמשה די בי"ח או ט"ו פסוקים וכ"כ מור"ם בהגהה סימן רפ"ד ולפי זה גם במנחה של תשעה באב או צום גדליה שנוהגים להפטיר די בט' פסוקים ועיין להשיירי כנסת הגדולה שם וטעם ההפטרה ידוע דפעם אחת גזרו שלא יקראו בתורה ותקנו החכמים שבאותו הדור שיקראו בנביאים מענין הפרשה ולא תקנו בכתובים משום שאין שם שיספיק לכל הפרשיות מעניינם ולכך תיקנו שלא יפחתו מכ"א פסוקים ועיין להרב מגן דוד ז"ל שם. ודע שהרב הלבוש תמה למה אין כותבים ההפטרות כדין ספר כמו שכותבים המגילה וכו' וכבר תירצו על זה הרב מגן אברהם והרב מגן דוד ז"ל שם עיין עליהם.

ואם קרא עשרה פסוקים וכו'. גם זה שם ופי' רש"י משום טורח צבור ע"כ ואף שבזה אינן אלא עשרים פסוקים עשרה מהמפטיר ועשרה מהמתרגם כבר כתב מרן בשם הר"ן ז"ל דפסוק אחרון שחוזר וכופל המפטיר הרי כ"א פסוקים ע"כ ובמסכת סופרים פי"ד איתא דאם תרגמו ודרשו בשלשה פסוקים או יותר דיו עיי"ש.

ובנביא אחד קורא וכו'. ברייתא שם דף כ"א ומסכת סופרים.

ומדלג מענין לענין וכו'. משנה שם דף כ"ד והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין בדברי מרן ז"ל.

הקורא בנביא וכו'. שם כלשון רבינו ומ"ש ואם היו שלשה פסוקים שלש פרשיות וכו' אמרו בגמרא שם כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם כי כה אמר ה' אלהים מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מה לי פה נאם ה' שהם שלשה פסוקים סמוכים זה לזה וג' פרשיות ישעיה נ"ב ואיתיה נמי במסכת סופרים פי"א ועיין להתוספות שם.

המפטיר בנביא וכו'. במסכת סופרים פי"ג והתוספות ז"ל בפסחים דף ק"ד ד"ה חוץ מברכה וכו' מרן ז"ל.

ברכה אחת. בסדר התפילות הזכיר רבינו שתי ברכות אשר בחר בנביאים טובים וכו' והבוחר בתורה וכו' וכן אנו נוהגים וכאן כתב ברכה אחת משמע דס"ל דשתיהם אינם אלא ברכה אחת וכבר נתעורר מרן ז"ל בזה דמאי שנא ברכה זו שמברכים בה שתים וביאר הטעם למה עיי"ש ומוהריט"ץ ז"ל בתשובה סי' ע"ג כתב דצ"ל שהיא ברכה אחת שפותחת בברוך וחותמת בברוך ולכן אין בה מלכות אלא כדרך כל החתימות ואל תתמה על שהיא חתימה ארוכה שכן מצינו בברכת ישתבח שחתימתה ארוכה ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות וכו' ולכך יש ללמד לתינוקות המפטירין שלא יעשו הפסק ביניהם וכו' ע"כ ומכאן אתה למד שאין לענות אמן אחר ובנביאי האמת והצדק כיון שעדיין אינו סיום הברכה והעונים אמן טועים שהרי גם מהמסכת סופרים מתבאר שאינה אלא ברכה אחת כדברי רבינו דאיתא התם פי"ד דשבעה ברכות שאומר המפטיר הם כנגד השבעה עולים לספר תורה וכו' והתוספות בפסחים דף ק"ד פירשו שהם בקריאת התורה תחילה וסוף שנים ואחת לפני ההפטרה וארבעה לאחריה הרי ז' וכו' ע"כ ונתבארו כל דברי רבינו.

שנייה חותם בה בונה ירושלים. ובמסכת סופרים פ"ג איתא משמח ציון בבניה וכן היא דעת הראב"ד וכ"כ מרן וכן אנו נוהגים.

שלישית חותם בה מגן דוד. ובמסכת סופרים שם מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל ומנהגינו כדברי רבינו.

וכן אם חל ראש חדש וכו'. מסקנא דמלתא בשבת דף כ"ד ועיין למרן ז"ל אמנם התוספות שם ד"ה ולית הלכתא וכו' כתבו דמימרא דרב גידל דס"ל דאין צריך להזכיר כלל לא נדחית וכן פסק הרב ב"י סימן רפ"ד וכן הוא מנהגינו שאין המפטיר מזכיר של ראש חדש כלל.

כמה הם הקוראים וכו'. מגילה דף כ"א ביו"ט חמשה ביוהכ"פ ששה בשבת שבעה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ובמסכת סופרים פ"י איתא יו"ט שאיסור לאו חמשה יוהכ"פ שאיסור כרת ששה שבת שאיסור סקילה שבעה ע"כ והרב ב"י משם שבולי הלקט בשם הגאונים כתב למה קורין שבעה בתורה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבית הכנסת כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורין שבעה פעמים ברכו ויצא ידי חובתו ע"כ ועיין מ"ש לעיל הל' ה'. ודע דמרן ז"ל משם הר"ן בשם יש מפרשים כתב דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו אבל מוסיפין עליהם לא קאי אלא אשבת בלחוד אבל לא אשארא שלא להשוותן לשבת אבל מדברי רש"י נראה דאכולהו קאי דכיון דאסורין במלאכה מוסיפין עליהם וליכא למיחש משום ביטול מלאכה וזה דעת רבינו דאפכינהו וכתב שבת והדר כל הני ואכולהו כתב דמוסיפין ע"כ ובב"י סי' רפ"ב הביא פוסקים אחרים כדעת רבינו ובשלחנו הטהור שם לא הזכיר כי אם שבת ומור"ם בהגה נראה שהבין כוונתו כדעת היש מפרשים שהביא הר"ן ז"ל עיי"ש ודעת הרשב"ץ בהגהות הרי"ף ז"ל הביאו הכנה"ג שם שעתה שכל הקוראים מברכים אין להוסיף יותר משבעה אפילו בשבת כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות וכו' ע"כ. וכשמוסיפין יותר מהשבעה אם מותר לחזור ולקרות לזה מה שקרא זה הויא פלוגתא בין הפוסקים ז"ל דהרב ב"י שם בשם הריב"ש ז"ל כתב דמותר לקרות עולים הרבה אע"פ שקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום וכו' ושכן נהגו העולם ולא כדכתב המרדכי בסוף מגילה בשם רבינו אפרים ע"כ והרב כנסת הגדולה ז"ל כתב שם ומנהגינו בשבת שיש בו חתן או ברית מילה שמוסיפין יותר משבעה ולפעמים החזן קורא לשני מה שכבר קרא הראשון וכן ביום שמחת תורה וכתב בעל תיקון יששכר בדף נ"ו דאפי' לכתחילה כשר למעבד הכי ע"כ ואם כוונת הרב בעל תיקון יששכר דגם לחזור ולקרות פסקא אחת כמה פעמים כשר הדבר לעשות כן אף לכתחילה לא ידעתי איך יכול לכתוב דכשר לעשות כן אפילו לכתחילה כיון דאיכא רבינו אפרים שהביא המרדכי והזכירו הרב ב"י ז"ל שאוסר ודברי הרשב"ץ שהזכרנו אשר לפי דבריהם קרוב הדבר מאד שיהיו כל אותם הברכות לבטלה ואיך יתכן לומר דכשר הדבר וכו' (ואין בידי כעת ספר הלז לראות הדברים בשרשם) והרי העיד הרב בית חדש בשם רש"ל הביאם הכנסת הגדולה ז"ל שם דבמקומו נהגו כדברי המרדכי חוץ משמחת תורה וכו'. ולכךנראה דכוונת הרב בעל תיקון יששכר ז"ל דבשמחת תורה הוא דקאמר הכי דבאמת משום כבוד התורה שפיר דמי וכמעט לכולי עלמא ותדע עוד דהרב כנה"ג עצמו בשיירי שם הביא מדרשות מוהרי"ל בהלכות נישואים שכתב דיש לסדר קודם השבת לכמה בני אדם מספיק הסדר שלשה פסוקים לפי אותו סך בוררין שושבינין כי אין לחזור בסדר אחוריו כדי לקרות כמה שירצה ושכן ראה בהילולא דבת מוהר"י סג"ל שביררו שושבינין ולא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר סיום הסדר ויצאו חפשים ע"כ וזה הולך ע"פ דעת המרדכי בשם רבינו אפרים ז"ל שאוסרים לחזור ולקרות מה שכבר קראו וכן הוא מנהג אשכנז וכו' ומכל מקום מה שנוהגים קצת שלוחי צבור דאע"פ שיש בסדר כדי לקרות לכל העולים שלשה פסוקים אינם משנים הפיסקות של שבעה עולים וחוזרים וקוראים פיסקא אחת לכמה אנשים לא יפה הם עושים דכיון דאפשר לצאת ידי חובת כל הסברות מה להם להכנס עצמם באיסור וכו' והלכך אני אומר שראוי לשליח צבור ליזהר עצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא אלא אחר אשר כבר קראו שבעה עולים לפחות כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה וכו' עכ"ל הרי לך כמה גמגם הרב על הדבר ובקושי התיר לעשות כן אחר שקראו השבעה ראשונים כל אחד שלשה פסוקים כיון שכבר נתפשט המנהג באיזה מקומות בשמחת חתן או ברית מילה ומדהביא הרב דברי מהרי"ל תחילה נראה גם כן דלא התיר לעשות כן אלא בדליכא כל כך פסוקים או פיסקות שיוכל השליח צבור לעשות שיספיקו לכל העולים אבל אם יספיקו לכולם למה להם להכנס בספק זה והרי העיד מוהרי"ל ז"ל שראה הלכה למעשה בהילולא דבת מוהר"י סג"ל שבשביל שלא הספיק הסדר לכולם מנעם מלעלות בתורה אף שהיתה שם שמחת חתן וכלה ואפילו להשושבינין אלא ודאי נראה פשוט למעשה שאין לעשות כן זולת בשאין לחלק שלשה פסוקים לכל אחד וכדברי הרב כנה"ג ז"ל ותבא עליהם ברכת טוב מאדון הטוב כן יהי רצון.

ובימי התענית וכו'. כתב מרן הקדוש בפ"ק דתענית משמע דלא קרינן אלא במנחה וצ"ע ע"כ. כוונתו ממ"ש שם דף י"ב אמתניתין דעברו אלו ולא נענו וכו' דבעי מצפרא כנופיא היכי עבדי ופירש רש"י מאי עבדי בכנופיא דמצפרא ובכולי יומא דתענית אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך רבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא מכאן ואילך בעינן רחמי שנאמר וכו' ופריך איפוך אנא לא ס"ד וכו' ופי' רש"י אפוך אנא דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני וכו' ע"כ ומכאן מוכח להדיא דדוקא בערב אחר חצות היו קורים ספר תורה ולא בבקר כלל. ואחריהמחילה הראויה מעצמותיו הקדושים לא ידעתי למה הצריכו עיון שהרי זה לא נאמר אלא בתעניות של גשמים אי נמי איזה צרת צבור שלא תבא ודין זה כבר פסקו רבינו סוף פרק א' מהלכות תעניות ששם כתב ומחצי היום ולערב רביע היום קוראים בברכות וקללות וכו' ולא הזכיר קריאה בבקר כלל ושם פרק ה' הל' ה' כתב בענין הד' תעניות שמתענים מפני הצרות שאירעו לאבותינו וי"ג באדר ובכל הצומות האלו אין מתריעים וכו' אבל קורים בתורה שחרית ומנחה וכו' הרי שבאלו דוקא הזכיר קריאת ס"ת בבוקר ובערב אבל שאר תעניות שהם מחמת הצורך כגון עצירת גשמים או דבר וארבה וכיוצא שם לא הזכיר זה א"כ כוונת רבינו הכא מבוארת דלצדדים קתני בתעניות שקורים שחרית ומנחה כגון הד' תעניות ובמנחה של שאר תעניות גם כן אין מוסיפין על שלשה וכיון שכאן דבר דרך כלל לכל גווני קריאות לא הוצרך לפרט דכבר ביארו במקומו הראוי וגם בהלכות אלו פי"ג הל' י"ח מבוארת עוד כוונת רבינו שכתב בשאר התעניות שאנו מתענים על מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה ויחל ושוב כתב ובתעניות שגוזרים אותם הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהם קורין ברכות וקללות וכו' וכן ראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו. ואגבראיתי לרש"י ז"ל שם שכתב בפלגא דהיינו רבעא דיומא קרו ויחל ומפטירין דרשו וכו' ע"כ ולכאורה קשה טובא שהוא נגד מתניתין דפרק בני העיר (מגילה דף ל"א) דתנן בתעניות ברכות וקללות ופי' רש"י ז"ל ברכות וקללות להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהם מתענים עליה ע"כ הרי שבתעניות של צרות צבור דבהו עסקינן בהך סוגייא פי' שהיו קורים ברכות וקללות וטעמא רבא איכא כמ"ש ז"ל והיכי כתב כאן שקורים ויחל ויותר יש לתמוה על סברת הרב שר שלום שהביא הטור או"ח סימן תקס"ו שבכל תענית צבור וכל תעניות שגוזרים על הגשמים וכל דבר הצריך להם אומרים ויחל בשחרית ומנחה וכו' ושם היה ראוי להרב בית יוסף להקשות עליו מהך סוגיא דתענית. וראיתי להר"ן ז"ל שתמה על המנהג שאנו נוהגים לקרות ויחל בבקר ובערב ובסוף פ"ב הביא המנהגים ולא כתב לבטלם כלל אם כן איפה שפיר מצינן למימר דרש"י והרב שר שלום כתבו כן לפי מה שהיו נוהגים כן בזמניהם ועיין להרב בעל תיקון יששכר ז"ל דף ס"ד שהאריך בזה וראיתי שכיוונתי לקצת דבריו תהלה לה' יעו"ש.

ואין מוסיפין עליהם. שם ופירש רש"י שלא יקשה לצבור מפני שהם ימי מלאכה ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילים לדרוש ע"כ ושם במשנה לא הוזכר מנחה של יום הכיפורים וכבר כתב מרן ז"ל דודאי לא עדיף מנחת יוהכ"פ משבת ע"כ ודברי טעם הם דהא בשבת קורין שבעה וביוהכ"פ ששה ועיין מ"ש לעיל.

אשה לא תקרא וכו'. שם דף כ"ג ת"ר הכל עולים למנין שבעה אפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור ע"כ ורבינו כתב קיצור הדין דאשה לא תקרא מפני כבוד הצבור א"כ נאסר לגמרי. אלא דקצת קשה לעיקר דין הברייתא שהכשירה האשה לקרות בתורה וגם לחכמים דהוצרכו לומר דלא תקרא מפני כבוד הצבור דתיפוק לי דנשים פטורות מתלמוד תורה וכדאיתא בפ"ק דקידושין ופסקו רבינו פ"א דת"ת ונראה דאף דאינה חייבת בת"ת יכולה לעלות לס"ת להשלים מנין הקרואים וכן כתב הרב מג"א או"ח סי' רפ"ב משם התוספות סוף ר"ה ע"כ ודברי התוספות ז"ל הם שם דף ל"ג ד"ה הא רבי יהודה וכו' ועוד תירצו שם דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא וכו'. ועדיין לבי מהסס דבזמן קדמון שהיו העולים לס"ת הם עצמם היו קורין איך הנשים שאינם חייבות יכולים להוציא להאנשים ידי חובת קריאת ס"ת ואם נאמר דכיון דקריאת ס"ת בצבור אינה מן התורה אלא תקנת חכמים והם אמרו והם אמרו מלבד דהא איכא מאן דס"ל דהויא מן התורה וכמ"ש לעיל הל' ה' אכתי תו איכא למידק מאי שנא מדין הזימון שאין מזמנין עליהם כדאיתא בפרק שלשה שאכלו ופסקו רבינו פ"ה דברכות הל' ז' והרב בית יוסף ושאר פוסקים ז"ל. ויש ליישב קצת עם מ"ש במסכת סופרים פי"ח והביאו הרב מגן דוד שם דאיתא התם הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו ע"כ ומשמע דהוי כמו מצות הקהל שנתחייבו גם הנשים ומצד זה מישך שייכי להוציא האנשים בקריאת התורה ועדיין צריך ישוב.

קטן היודע וכו'. כבר נתבאר מהברייתא הנזכרת וכ"כ הרא"ש הביאו מרן ז"ל וכתב עוד במ"ש רבינו ויודע למי מברכים דההגהות כתבו דהכי איתא בירושלמי ע"כ ומדסתם רבינו וכתב עולה ממנין הקרואים משמע דס"ל דלאו דוקא בשבת שקורין שבעה כפשטא דברייתא אלא דהוא הדין כל יום שיש בו ס"ת וכ"כ הרב כנה"ג סימן רפ"ב ומיהו הדבר פשוט דדוקא להצטרף למנין הקרואים אבל לא שיהיו כולם קטנים וכ"כ הר"ן והריב"ש סי' שכ"א הביאם מור"ם בהגהה שם ומנהגינו שלא להעלות קטן לס"ת כלל עד שיהיה בר מצות.

וכן מפטיר וכו'. שם פלוגתא דרב הונא ורב ירמיה בר אבא ופסק כמאן דאמר עולה דהא קא קרי.

ואם הפסיק וכו'. תשובת רב נטרונאי כתבה הרי"ף ז"ל מרן ז"ל.

צבור שלא היה בהם וכו'. כתב מרן הקדוש ז"ל תוספתא כתבה הרי"ף שם וכו' והא דקאמר בכל זמנא ויושב היינו לדידהו שלא היו מברכים בתורה אלא ראשון לפניה ואחרון לאחריה הלכך אם לא היה חוזר ויושב במקומו בכל פעם לא יהא ניכר שיהא אלא כקורא אחד אבל בתר דתקון שיהא כל אחד מברך לפניה ולאחריה אינו צריך לישב דהא איכא היכירא וכו' ורבינו סובר שאפילו לאחר התקנה צריך לישב ולעמוד כדי לעשות היכר וכו' ע"כ. וקצת קשה ממ"ש רבינו לקמן הל' י"ט אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שניה במקום לוי וכו' ושם לא הזכיר שצריך לישב כלל אם לא שנאמר דאין הכי נמי דצריך הוא לישב וסמך אמ"ש כאן ויותר נראה דבאחד אין צריך היכר זה דכולי עלמא ידעי ואין בו כל כך קפידא משא"כ בכל השבעה ודו"ק ובבית יוסף סוף סי' קמ"ט השמיט תיבת יושב ע"פ דרכו שכתב כאן.

ומנהג פשוט הוא היום וכו'. קשה דבפרק הניזקין (גיטין דף נ"ט) איתא אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ובגמרא מנא הני מילי וכו' רבי חייא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה תניא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ופי' רש"י לפתוח ראשון בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש ע"כ מוכח דמעיקר הדין צריך להקדימו בס"ת ואיך כתב רבינו ומנהג פשוט הוא היום דמשמע דמנהג בעלמא הוא ותו דהיום דקאמר משמע דבזמנו לבד היה זה והא דין פשוט הוא מהמשנה עוד כל ימי הארץ וראיתי להרב ז"ל בפירוש המשנה שדרך אחרת אתו וס"ל שזאת המשנה ודברי הגמרא אינם אלא בשכולם שוים אמנם כשיש ת"ח פשיטא דת"ח עדיף ויליף לה מפרקא בתרא דהוריות דף י"ג דקתני כהן קורא ראשון וכו' אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ויליף לה התם מדכתיב יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים והביאו ז"ל פ"ג דתלמוד תורה ואדרבא תמה על המנהג שנוהגים להקדים כהן ע"ה לת"ח וכתב שמנהג זה אין לו שורש בתלמוד כלל יעו"ש והרב תוס' יו"ט כתב בשם הרב ב"י דמתניתין דהניזקין איירי לענין קריאת התורה וההיא דהוריות איירי בשאר דברים יעו"ש והוא ז"ל כתב דבדורות אחרונים שאין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך ולא חכמתי גדולה מחכמתיך לפיכך ראוי לוותר ולומר דכהן ע"ה קודם לת"ח דאם לא כן אתו לאנצויי שכל אחד יאמר אני ת"ח גדול ממך והרי מנהג זה דומה בטעמא לתקנת המשנה עכ"ל ולרבינו צריך לומר שבחיבורו הסכים להמנהג הפשוט מפני דרכי שלום דכל התורה כולה מפני דרכי שלום היא כדאיתא התם בהניזקין והתלמידי חכמים גם כן מחלי להו ליקרייהו כי היכי דלא לייתו לאינצויי וכזה עשו חז"ל בשאר דברים כדאיתא התם. ואגבראיתי להזכיר במעשה שהיה ביום שבת קדש שאירע בו חתן ואבי הבן ונפלה הקפידא ביניהם מי קודם לעשות השורה בבית הכנסת כנהוג והרב שלהם נר"ו הורה דאבי הבן קודם משום שקדם לחתן ומטי לה ממ"ש השיירי כנסת הגדולה או"ח סימן קל"ה בהגהת הטור וז"ל נשאלתי שמנהג קהילה קדושה שלום היחידים שיש להם ס"ת כשיש להם איזה שמחה שבוע הבן או נשואים או מדליק מוציאים ס"ת שלו לקרות בסדר היום ואירע בקהל שני שמחות ולשניהם יש להם ס"ת מי קודם שיוציאו ס"ת שלו והשבתי דחתן קודם למדליק אבי הבן קודם לחתן בעל הברית קודם לאבי הבן וכו' עיי"ש ועל פי זה הורה דשורת אבי הבן קודמת לשורת החתן. ולדידי אני הצעיר לא כן אנכי עמדי ואחרי נשיקות עפרות זהב להרב כנסת הגדולה ז"ל לא ידעתי מאיזה טעם הקדים אבי הבן לחתן ומיניה וביה איבעית אימא הלא הוא עצמו בסי' רפ"ב בהגהת הטור הגדיל והרים מעלת החתן יותר מהכהן גדול דאף דבכהן גדול אין גוללין הס"ת כדאיתא ביומא פרק כהן גדול מפני טורח הציבור וכו' גבי חתן שאני שדומה למלך ואין הציבור מקפידים על זה וגוללין ס"ת בשבילו היכא דנהיגי שאין מוציאים כי אם ס"ת אחד לפרשת השבוע משום דאכולי עלמא רמיא לשמחו ושכן שמע שהוא מנהג בארץ ישראל תוב"ב ולאו מלתא זוטרתי היא זו שאפילו לפרשת ואברהם זקן שאינה חובת היום כלל אלא מנהג בעלמא לשמחת החתן הותרה הגלילה וגבי כהן גדול אף שהוא חובת היום לא הותרה דון מינה שדין החתן כדין המלך לענין השמחה. ובאואראך דהרב גופיה בשיירי שם בסוף הגהת הרב ב"י דימהו למלך לענין הכבוד שהרי תמה דלמה אין אנו נוהגים לעמוד בשעת שהחתן קורא בתורה פרשת ואברהם זקן דמטעם זה אנו נוהגים לעמוד בשעת שבע ברכות מפני שהחתן הוא מלך ואין ספק דכשהמלך היה קורא בחג בתורה כל העם היו עומדים על רגליהם וכו' והעיד על עצמו ז"ל שכשהיה החתן עובר לפניו יהיה מי שיהיה היה עומד על רגליו מפני שהוא כמלך ע"כ וכיון שכן איך נשאר לנו פה להקדים איש אחר למלך יהיה מי יהיה לא עדיף מכ"ג ולא גדול ממלך ומכיון שכל הצבור ואפי' האבי הבן גופיה מוטל עליהם לשמח החתן ולכבדו איך נאמר שיקדים האבי הבן והמלך יהיה עצב. ועוד ראיתי להרב שם משם ריב"א שהתיר להחתן לעלות לרביעי ביום שני וחמישי לס"ת מה שלא מצינו באבי הבן כלל. וגם מצד הסברא מבחוץ הוא מוכרח לענ"ד שהרי יותר תדיר ימצא להיות אבי הבן מהיות חתן והמוחש לא יוכחש וכיון שכן ראוי להקדימו עכ"פ ואף אם נוכל לתרץ דברי הכנסת הגדולה ז"ל דלא תקשה מדידיה אדידיה באיזה אופן שיהיה מ"מ לענין השורה וכיוצא נראה פשוט שראוי להקדים החתן כאמור.

וכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה וכו'. שם שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו אחריהם מי קוראין (ופי' רש"י אחריהן דכהן ולוי) לא הוה בידיה אתא שיילי לרבי יצחק נפחא א"ל אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור ואחריהם ת"ח הראוין למנותם פרנסים על הצבור ואחריהם בני ת"ח שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם ע"כ ופי' רש"י ז"ל הראוים לימנות וכו' דאמרינן בפרק כל כתבי איזהו ת"ח שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ע"כ. ומימרא זו העתיקה הרי"ף והרא"ש והרב ב"י סימן קל"ו כלשונה ומשמע מינה דאין הדבר תלוי בחכמה לבד אלא גם בחשיבות ושררה על הצבור דמתחילה קאמר ת"ח הממונים וכו' דמשמע דאף דאיכא ת"ח אחרים גדולים מהם מכל מקום מפני חשיבותם שהם ממונים פרנסים על הצבור קדמי לאינך ואין זה תימה דהרי מצינו ברבן גמליאל שהיה נשיא ורבי יהושע היה גדול ממנו בחכמה כדאיתא בפ"ב דר"ה דאמר ליה ר"ג לר"י בא בשלום רבי וכו' ואמרו שם בברייתא שלמדו תורה ברבים וכו' אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים וכו' וכן משמע בפרק תפילת השחר דף כ"ז שהיה רבי יהושע גדול מר"ג בחכמה אף שהיה נשיא גם יש להכריח זה מהך מימרא גופא דקאמר ואחריהם בני ת"ח שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור הרי דבשביל כבוד אבותם הם קודמים לחכמים אחרים ומשמע דאף אם הבנים אינם חכמים כל כך אי נמי שאינם חכמים כלל וכדאמרינן בנדרים דף פ"א מפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מביניהם א"ר יוסף שלא יאמרו ירושה היא להם ואיכא דאמרי כדי שלא יתגדרו על הצבור ואיכא דאמרי מפני שהם מתגברים על הצבור מוכח דסתם בני ת"ח אינם ת"ח דהא אין מצויין קאמר ומלבד זה הוא מוכרח מעצמו דאם הבנים ת"ח שאבותיהם ממונים על הצבור הם גדולים בחכמה מהאחרים תיפוק לי מטעם זה אלא ודאי נראה דאפילו אם אינם ת"ח כלל קאמר דבשביל כבוד אבותם הם קודמים לתלמידי חכמים גדולים ומעתה קשה טובא על רבינו דתלה הדבר בחכמה לבד דא"א לפרש הך מימרא הכי ולא ביאר דין החשיבות גם כן ולכאורה היה אפשר דרבינו לא פסק כהך מימרא דרבי יצחק נפחא מדאמרינן בהוריות יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני לפנים מכאן אמרו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ אמנם ראיתי להספר מצות גדול עשין י"ט שכתב דבהניזקין אמרינן כל מי שגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות וכו' ע"כ אם לא שנאמר דגירסא אחרת היתה להם בזה וכעת צריך לי עיון.

והאחרון שגולל וכו'. סוף מגילה א"ר שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ס"ת הגוללו נוטל שכר כנגד כולם דאמר רבי יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ס"ת קבל שכר כולן שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא קבל שכר כנגד כולן ע"כ. והרב ב"י ז"ל או"ח סימן קמ"ז העתיק גדול שבאותם שקראו בתורה גוללו ע"כ משמע דשום אחד מאותם שקראו בתורה קאמר ובלבד שיהיה הגדול ומדברי רבינו משמע שהאחרון שקרא בתורה הוא הגולל ולכך סיים לפיכך וכו' ולפי דברי רבינו יש לגמגם מלשון רבי יצחק נפחא שהזכרנו לעיל דמשמע דמני חמשה הדרגות בעולים לספר תורה דהיינו לתשלום השבעה חוץ מכהן ולוי וזה יש ליישב דאין זה מוכרח ודו"ק ודעת הספר מצות גדול ז"ל שם דאין חשש במשלים שיהא גדול כלל ואם כן נראה שהוא מפרש הא דרבי יהושע בן לוי כשיטת הרב בית יוסף ז"ל עיין עליו.

אין שם כהן וכו'. גיטין דף נ"ט אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה ורבינו מפרש לה דנתפרדה לגמרי ואבד הלוי זכותו כפירוש רש"י והתוספות שם.

אין שם לוי וכו'. גם זה שם ועיין למרן ז"ל.

אבל לא יקרא אחריו כהן וכו'. בגמרא בעו למאן אי ליושבים הא קחזו אלא ליוצאים ופירש רש"י הא קחזו דמשלימין למנין שבעה אלא ליוצאים שאינם יודעים כמה יקראו. ולפי זה קשה למרן ז"ל שכתב דהך חששא ליתא אלא משום נכנסים ויוצאים וכו' ע"כ והך נכנסים ליתי בגמ' ולכאורה הוא בלתי אפשרי דנכנסים היינו יושבים דהא קא חזו ולולי דמסתפינא הוה אמינא דט"ס הוא.

ואומר קדיש וכו'. וכבר כתב רבינו סוף פרק ט' שאומרים תהלה לדוד קודם קדיש וכן הוא מנהגינו.

אין קוראים בחומשים וכו'. גיטין דף ס' וסיים מרן ז"ל ומיהו בחומשין שלנו מדינא אין קורין בהם שהרי אינן עשוים כתיקון חכמים שאינן נגללין ולא נתפרין בגידין ע"כ ועיין להרב כנסת הגדולה או"ח שיש ללמוד מדבריו דבברכה דוקא קאמר אבל בלא ברכה וכגון דליכא ס"ת אחר שפיר דמי.

ואין גוללין ספר תורה וכו'. שלהי יומא דף ע' והתם קתני מפני כבוד הצבור ופי' רש"י מפני כבוד הצבור שיהיו מצפין ודוממין לכך ע"כ ולכך העתיק רבינו מפני טורח הצבור וכו'.

לפיכך וכו'. גם זה שם.

ולא יקרא איש אחד וכו'. שם מבואר כדברי רבינו וביאר מרן ז"ל דגם בשני עניינים קאסר רבינו ודלא כיש מפרשים שהבינו בדברי רבינו דדוקא בענין אחד עיין עליו ולפי דבריו צריך לומר דמ"ש רבינו ענין אחד היינו אפילו ענין אחד וכ"ש שני עניינים ועיין להרב בית יוסף ז"ל.

כל הגולל ספר תורה וכו'. מימרא דרבי שפטיה במגילה דף ל"ב ופירושים רבים נאמרו בדין זה עיין למרן ז"ל ובב"י או"ח סי' קמ"ז והמפרשים ז"ל ויש לחוש לכולם להחמיר לכבוד הספר תורה.

וצריך להעמידו על התפר וכו'. גם זה שם ומפרש רבינו הטעם כדי שלא יקרע וכן פסק הרי"ף ז"ל ורש"י ז"ל פירש מפני שמתהדק יפה כשהתפירה בין שני העמודים וכ"כ מרן ז"ל.

מקום שמוציאין ספר וכו' אין הצבור רשאים וכו'. סוטה דף ט"ל אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאים לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו ושמואל אמר עד שיצא ולא פליגי הא דאיכא פתחא אחרינא הא דליכא פתחא אחרינא אמר רבא בר אהינא אסברא לי אחרי ה' אלהיכם תלכו ופי' רש"י ז"ל איכא פתחא אחרינא משניטל ספר תורה לצאת דרך פתחו הרוצה לצאת בפתחו אחר יוצא ואפילו לא יצא ספר תורה ליכא פתחא אחרינא נכון שיצא ספר תורה תחילה ולא יצא האדם בפתח לפני ספר תורה ע"כ. ודברים אלו קשים לכאורה במ"ש איכא פתחא אחרינא וכו' יוצא ואפילו לא יצא ספר תורה דהא ודאי סברת שמואל היא והוא אמר עד שיצא דמשמע דפליג אתנא קמא דבעי עד שיונח במקומו שהוא הבית שמשתמר בו כמ"ש רש"י גופיה לעיל ומשמע דשמואל אתא לאקולי ולמימר דלא בעינן עד שיונח במקומו אלא סגי עד שיצא הספר תורה מבית הכנסת ויציאה מיהא בעינן ואיך כתב ואפילו לא יצא. ונראהדקשיתיה לרש"י ז"ל דאי אפשר לפרש עד שיצא דקאמר שמואל דהיינו מבית הכנסת דאם כן לא הוה פליג מידי עם הת"ק אפילו לפי הסלקא דעתין דהא הת"ק קאמר דעד שינטל ספר תורה ממקומו דהיינו מהתיבה שהוא שם עתה עד שיצא מהבית הכנסת אין לצבור לצאת מבית הכנסת ומה שכתב ויניח במקומו לאו איציאה קאי דביציאה מבית הכנסת איירינן והא מילתא אחריתי היא דאגב אורחיה קמ"ל דבעינן גם כן שילווהו עד שם כמ"ש בר אהינא ועכ"פ יציאה דאמרינן בבית הכנסת היא והכי מוכח ממ"ש רש"י בסוף דיבור זה וז"ל ליכא פתחא אחרינא וכו' ולא יצא אדם בפתח לפני ספר תורה הרי דאיציאה מבית הכנסת דוקא קפדינן ואם כן שמואל דקאמר עד שיצא דהיינו מבית הכנסת בהא לא פליג את"ק ומה שייך לומר ולא פליגי ואין לומר דמשום הלוייה קאמר שמואל דלא בעי לוויה חדא דבהא לא גילה דעתו ועיקר דין היציאה ליתי בלוויה ותו דאמאי לא יחייב שמואל הלוויה כיון דאיכא הוכחא מקרא דאחרי ה' אלהיכם תלכו. וכןכתב המרדכי ז"ל בפשיטות דלשמואל אף דיוצא בדאיכא פתחא אחרינא מכל מקום לוויה בעי ומכח זה הוכרח רש"י לפרש דעד שיצא דקאמר שמואל היינו מהתיבה שקראו בו ודי בהכי ולא בעינן עד שיצא מבית הכנסת ובדאיכא פתחא אחרינא כיון שיצא הס"ת מהתיבה סגי ויכול לצאת בפתח אחר. ומעתה נבא לדברי רבינו שהוא ז"ל נראה דלא ס"ל כפי' רש"י אלא כפשטא דשמעתא ויציאה לא קאי אבית הכנסת דוקא אלא ההפרדה מהספר תורה קרי ליה יציאה וקשה טובא אמאי לא הזכיר רבינו החילוק שיש בין איכא פתחא אחרינא ללא דמשמע דליכא מאן דפליג. והרב לח"מ כתב דרבינו סבירא ליה דרב אהינא פליג אהנהו דלעיל דסברי דאין צריך ללוותו והוא סבר דצריך ללוותו ואם כן עכ"פ צריך להמתין ללוותו ולא שאני לן בין איכא פתחא אחרינא ללא דבתר לוויה תלוי הדבר ופסק כרבא דהוא בתרא ע"כ והרב ז"ל נראה שהבין דיציאה קאי אבית הכנסת דוקא ולכך כתב כן אמנם אם נפרש דקאי אהפרדה מהספר תורה יקשה ולזה אפשר דלא ביארו רבינו משום דמילתא דפשיטא היא דהא הך יציאה לא הויא אלא לאיזה סיבה בזמן מועט דהא אחר זה חייב ללוות הספר תורה למקומו דלאו משום דאיכא פתחא אחרינא יפטר וכמו שכתב ז"ל ובדליכא פתחא אחרינא גם זה אסור דלא הותר לצאת מביהכנ"ס קודם ס"ת ומלתא דפשיטא היא דמקרי זלזול לצאת תחילה קודם הס"ת באותו פתח עצמו ומ"ש בגמרא הא דאיכא פתחא אחרינא אינו אלא לאשמועינן דלא פליגי ודו"ק.