Maaseh Rokeach on Prayer and the Priestly Blessing Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויש מי שמשלים וכו'. הכי אמרינן במגילה דף כ"ט דבני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שני ופי' רש"י מסיימים חמשה חומשים פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושים ע"כ.
עזרא תיקן וכו' והמנהג הפשוט וכו'. סוף פרק בני העיר תני רבי שמעון בן אלעזר וכו'. וכתבו שם התוספות דשאלו בבית מדרשו של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש שני שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יום הכיפורים ואין מחלקים מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל משה (כצ"ל) ורוצה לסיימם קודם ר"ה והקשו עליו יעו"ש וכתבו דהטעם שאנו מחלקים אותם לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחד קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורים מדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת עכ"ל. וקצת קשה דמשום היא גופא הו"ל להסמיך הקללות לר"ה כדי לסיים השנה וקללותיה וכדאמרינן בגמרא שם וי"ל דכיון שאנו יכולים לעשות שניהם לסיים הקללות ושלא להסמיך אנו עושים דהא מ"מ אין נכון להסמיך ממש דלפעמים שיבא ר"ה באחד בשבת ואין נכון ודו"ק.
מקום שמפסיקין וכו'. שם פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה ופסק ר' זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ע"כ ואיתיה נמי במסכת סופרים פ"י כלשון רבינו.
ובראשי חדשים הראשון קורא וכו'. פרק הקורא עומד (מגילה דף כ"א) בעי מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חדש כיצד קורים אותה צו את בני ישראל דהויין תמנייא פסוקי היכי נעביד ליקרו תרי תלתא תלתא פשו להו תרי ואין משיירים בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרו ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד נקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילים בפרשה פחות מג' פסוקים נקרו תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע וכו' ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק וכו' מתיבי פרשה של חמשה פסוקים יחיד קורא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת וי"א שלשה וכו' ואם איתא למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק נפסוק שאני התם דאפשר בהכי וכו' א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים כך אין משיירים בפרשה פחות משלשה פסוקים פשיטא השתא ומה התחלתא דקמקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמרי י"א מהו דתימא נכנסים שכיחי יוצאים לא שכיחי קמ"ל ות"ק מאי שנא שיורי דלא משום יוצאים אתחולי נמי גזרה משום הנכנסים אמרי מאן דעייל שיולי שייל שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף הלכתא מאי שלח הלכתא דולג ואמצעי דולגן ע"כ ובתחילה איכא למידק בהך סוגיא במאי דקאמר שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי י"א דאדרבא ת"ק ניחא ליה בשיור מדקתני קורא ראשון שלשה ויותר קשה מ"ש רש"י ז"ל שיור דקמחמיר ת"ק דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלש ויפסיק אם ירצה דהיכי קאמר יקרא הראשון שלש דכל בתר איפכא הוא. והוגדלי שמצאו הגהה אחת מכתב יד של כמוהר"ר דוד אלטאראס ז"ל פרשה של חמשה פסוקים יחיד קורא אותה קרא הראשון שלשה השני קורא שנים ע"כ ובהכי ניחא דמשמע דלת"ק מחמיר בשיור לכתחילה וגם במ"ש לעיל דלמ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני וכו' ואם לא כן אכתי הוה איכא למיפרך אעיקרא דדינא הוה להו לתקוני שיפסוק באמצע פסוק אלא ודאי שהגהה זו נראה שהיא אמיתית אף שלא מצינו כן בנוסחאות שלפנינו וגם המפרשים ז"ל שראיתי לא נתעוררו בזה כלל ומעתה נחזור לענינינו בפרשת ראש חדש והנה הרמב"ן ז"ל הקשה דסוף סוף איכא למיחש לנכנסים שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי של פרשה יאמר הראשון לא קרא אלא שני פסוקים ואי לא חיישינן לנכנסים בדלא אפשר למה דולג יקראו השנים הפרשה כולה והשלישי יקרא וביום השבת ופסוק אחד מובראשי חדשיכם דמאי איכא דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים והא ההיא אינה אלא משום הנכנסים והא אמרת דהיכא דלא אפשר לא חיישינן לנכנסים ע"כ ותירץ הרשב"א ז"ל דכשהאמצעי דולג ליכא למיחש אלא לחד נכנסים ואלו היו קורים בלא דילוג איכא למיחש לתרי גווני נכנסים חד אם נכנסים בשעה שהוא מתחיל לקרות ובראשי חדשיכם שהוא סבור שמשם התחיל לקרות ואיכא למיחש נמי לנכנסים בתחילת קריאת הרביעי דכי חזו ליה מתחיל בפסוק שני סברי דקמא לא קרא אלא פסוק אחד הלכך דולג עדיף וכמ"ש מרן. ולכאורהקשה על הרשב"א ז"ל דלדידיה אכתי מי ניחא הא איכא תרתי חדא כשמתחיל הלוי בפסוק השלישי משום הנכנסים שיאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים ותו איכא למיחש לנכנסים בשעה שהשלישי קורא וביום השבת שיאמרו שלא קרא אלא שני פסוקים דאל"כ היה לו לסיים בסוף הפרשה שלמעלה והא לא קשיא ולא מידי דבשלמא כשמפסיק בפסוק ראשון של פרשת ובראשי חדשיכם טעמא רבה איכא דלמה לו לסיים באמצע הענין בשהיה יכול להניח בסוף פרשת וביום השבת אלא ודאי לא קרא אלא פסוק אחד אבל הכא לא יבואו לחוש שלא קרא אלא שני פסוקים דוביום השבת מדלא הפסיק בפרשת צו משום דסוף סוף בסוף פרשה סיים ומה לי הא ומה לי ההיך והכי דייקי דברי הרשב"א ז"ל יעו"ש ומה גם דמדבריו ז"ל נראה דס"ל דאין השלישי קורא וביום השבת אלא הרביעי כנראה ממה שהקשה לדברי הגאונים דיקראו שנים בפרשת צו ויהא השלישי דולג ג' פסוקים מפרשת צו כדרך שאנו עושים בחג וכן הבין הפרי חדש ז"ל אלא שהוא ז"ל כתב דהתוספות נמי ס"ל הכי ואחרי המחילה אינו דהתוספות כתבו להדיא ד"ה אין מתחילין וכו' דהשלישי קורא וביום השבת ואין לטעות בדבריהם כמבואר שם אלא דאכתי קשה בעיקר תירוצו של הרשב"א ז"ל דאם באנו לחוש לזה לנכנסים באמצע קריאה אף אנו נאמר דלדידן נמי כשהשני דולג פסוק אחד שנחוש לתרי גווני נכנסים חד לנכנס בתחילת קריאת השני שיאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים וחד לנכנסים כשקורא פסוק שני או שלישי שיאמרו שאחד מהם לא קרא אלא שני פסוקים דהא אמרת דלא יחשבו שדילג ולזה י"ל דכולהו כחד חשיב דלא מצינו שתי חששות שוות בגוף קריאה אחת של אחד אלא דאכתי קשה דהוה לן לומר דאחרון דולג דהיינו שהשלישי יקרא ג' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם והאחרון ידלג פסוק אחד למפרע ומה ראו לתקן שהשני ידלג והא נמי לא קשיא דטפי איכא למיחש ליוצאים ואלימא הך גזירה טפי מנכנסים דמאן דעל שיולי שייל ותו דנראה דאי אפשר לומר שאחרון ידלג דאם כן איכא למיחש לנכנסים וגם ליוצאים דכשקורא השלישי שלשה פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם הרי שייר ב' פסוקים ואיכא משום יוצאים וכן נמי כשדולג האחרון למפרע איכא למיחש לנכנסים בתחילת קריאתו שיאמרו שהשלישי לא קרא אלא ב' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם ועיין להרב מגן דוד או"ח סימן תכ"ג שתירץ בטוב לזה. ואיקשיא טובא הא קשיא דאמאי לא בחרו הדרך הנכון יותר משולל מכל אלו הפקפוקים לכאורה והוא שיקראו השנים הראשונים פרשת צו כולה והשלישי ידלג ג' פסוקים למפרע ויקרא עמהם ב' פסוקים מפרשת וביום השבת דבהכי ליכא שום חששא לא משום נכנסים ולא משום יוצאים כלל ועיקר ובאמת שבתחילת התבונני בענין זה נתקשה אצלי דבר זה הרבה ושוב מצאתי להרשב"א ז"ל שנתעורר בזה בסוף דבריו ז"ל והצריכו עיון אף דלפי דרכו ז"ל דס"ל דהשלישי לא יקרא פרשת וביום השבת וכמו שהבין גם כן הפר"ח ז"ל משום חשש הנכנסים אז שיאמרו שלא קרא אלא שני פסוקים של זאת הפרשה לפי דרכו בתירוץ קושית הרמב"ן ז"ל וכדלעיל ואם כן הו"ל להקשות שיקרא השלישי השלשה פסוקים למפרע בלא יום השבת ולזה היה אפשר דאינו מן הראוי שיקרא מה שקרא הראשון לבד ושיעלה ממנין הקוראים מאותו יום וכמ"ש הרב ב"י או"ח סי' קל"ז בשם הר"ד אבודרהם משם תשובת הגאונים משא"כ אם יקרא ג"כ פרשת וביום השבת שעדיין לא קראוה שפיר דמי וכמבואר שם והכריח כן מהגמ' וטעמא רבה איכא דיש לחוש לברכה לבטלה בדאפשר בלאו הכי וכדמוכח מדברי הרב בעל הלבושים ז"ל וטפי אית לן למיחש לגוף הקריאה בדאפשר מלחוש לחששת הנכנסים שיאמרו. ובמה שיש לדקדק דאיכא למיחש לשלישי נמי כבר כתב הרשב"א ז"ל דחששא רחוקה היא עיי"ש. ומה גם דזאת החששא ליתא כפי מה שתירצנו לעיל דשאני כשמפסיק באמצע ענין ממפסיק בסוף הפרשה וצ"ע. ובספרמטה משה הקשה דלמה לא ידלג השלישי בקריאת הלוי שהוא אחרון בפרשה וכתב בספר תניא דטפי אית לן למיחש משום יוצאים מנכנסים דמאן דעייל שיולי שייל וישיבוהו כענין ע"כ תורף דבריו וכתב עליו הרב וז"ל ולי נראה דאין צורך לכך דאם דולג האמצעי ליכא למיחש רק להנכנסים אבל אם היה דולג השלישי איכא למיחש לנכנסים וליוצאים ליוצאים בסוף קריאת לוי שמשייר שני פסוקים ולנכנסים בתחילת קריאת שלישי דכד חזו מתחיל בפסוק ששי סברי דחד מן תרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים דהא לא אשתייר להם רק חמשה פסוקים עכ"ל. ואחרי המחילה רבתי לא ידעתי למה חלק על הספר תניא בהכי ואדרבא לפי דבריו קשה טובא דלדידיה מי ניחא גם כשדולג השני איכא תרתי חדא משום הנכנסים בתחילת הקריאה שיאמרו שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים וגם בתחילת קריאת השלישי איכא למיחש לנכנסים דכד חזו מתחיל בפסוק ששי סברי דחד מתרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים אלא ודאי עיקר טעמא כמו שכתב הספר תניא ודו"ק.
ואם חל ראש חדש וכו'. מגילה דף כ"ט וא"ר יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאים ג' ספרי תורות וקורין בהם אחד בעניינו של יום ואחד בדר"ח ואחד בדחנוכה ע"כ ומבוארים דברי רבינו.
מוציאין שני ספרים וכו'. ומה שאין מוציאין שני ספרים בכל שבת לקרות בשני ענין מוסף היום דומיא דר"ח וכו' כתבו התוספות פ"ג דמגילה דף כ"ג ד"ה כיון וכו' לפי שאין בפרשה דוביום השבת וכו' אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים וכו' ועוד י"ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מעניינו של יום ואי קרינן בשל שבת אם כן יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת ואם כן יהיו כל ההפטרות מענין אחד ועוד י"ל לפי שלעולם אין קורין בס"ת שני בקרבנות אלא באותם שבאים לכפרה וכו' ע"כ נראה דהוצרכו לתירוץ שני ושלישי משום דלתירוץ ראשון היה קשה דמכל מקום הוה מצו לקרות וביום השבת עם שלשה פסוקים מפרשת התמיד דכתיבה לעיל מינה או כולה כיון דשייכא על כל פנים ליום דומיא דר"ח שאנו קורין פרשת ר"ח עם פרשת התמיד מהך טעמא גופא ועיין להרב הלבוש או"ח סי' תכ"ג.
ובשני קורא המשלים ובראשי חדשיכם. משמע מדבריו ז"ל דס"ל דעם הששה הראשונים גומרין הפרשה של אותו שבת והשביעי שהוא המשלים הוא קורא בספר שני ענין ר"ח ואם כן מ"ש אחר זה והמפטיר קורא ענין ר"ח היינו והיה מידי חדש שהיא ההפטרה שהזכיר אחר זה והקשה מרן ז"ל ממ"ש רבינו לקמן הל' י"ד והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא הרי שכתב שהמפטיר עצמו קורא בספר תורה מוסף היום ותירץ ז"ל שלא בא שם אלא לומר שהקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא ולא הקורא בספר ראשון אבל אם קורא המשלים בשני זה לא ביאר שם וכאן לימדנו שאם רצו לקרות בספר שני קצת מהעולים הרשות בידם ומ"מ קשה שכתב כאן שהמשלים הוא זולת המפטיר אלמא אין המפטיר עולה מן המנין ובפרק שקודם זה כתב שעולה מן המנין (דף ט"ז) וצ"ל דהכא מיירי בשהפסיק בקדיש בין המשלים והמפטיר ע"כ ודין הקדיש ביארו רבינו לקמן הל' ט"ו ולפי זה מ"ש רבינו והמפטיר קורא ענין ראש חדש משמע דר"ל שחוזר לקרות ג' פסוקים מאותה פרשה שקרא המשלים ושם במגילה דף כ"ט איתא דבראש חדש קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חדש ונראה שמשם הוציא רבינו דין זה והרב בית יוסף או"ח סי' תכ"ה פסק בשלחנו הטהור ומוציאים שני ספרים וקורין בראשון שבעה בסדר היום ובשני קורא מפטיר וכו' וכתב הפרי חדש שם דלאו דוקא דאפילו שיתא מצו למקרי בספר ראשון והשביעי קורא בספר שני ע"כ וכדברי הרב ב"י איתא במסכת סופרים פרק י"ז הלכה ג' דאיתא התם כיצד מפסיקין ר"ח וימי חנוכה שחלו להיות בשבת קורין שבעה בענין שבת והשמיני לר"ח הוא קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם וכו' ובהלכה ט' איתא בזמן שחל ר"ח להיות בשבת השמיני שצריך לקרות וביום השבת ובר"ח הוא מפטיר וכו' ע"כ.
ומפטירין והיה מדי חדש וכו'. כן הוא לשון הברייתא שם דף ל"א והיינו השמים כסאי ומשום דמסיים בהך קרא דהוא העיקר נקטו קרא דוהיה מדי חדש.
אבל פרשת האזינו וכו'. והרביעי מן וירא ה' וינאץ והחמישי מלו חכמו עד כי אשא וכו' אבל רש"י ז"ל בראש השנה דף ל"א פירש הרביעי עד לולא כעס והחמישי עד כי ידין ה' עמו וכתבו שם התוס' שכן הוא המנהג כפי' רש"י ומסכת סופרים כתיב וישמן לו ורבינו חננאל פירש וירא לו ע"כ וצריך לתת טעם אמאי פסק רבינו דלא כמאן דכרש"י פשיטא דלא אתי כאמור וכמסכת סופרים לא אתי מוישמן ומכי ידין דמוכח מדברי התוספות דבהא לא פליג רש"י אמסכת סופרים וכדמוכח התם פי"ב וגם כפי' ר"ח לא אתי מכי ידין מהטעם האמור דמשמע דלא פליג ארש"י בהנך. ומתוך דברי רש"י נראה דהכריחו לפרש כן מסימנא דנקטי הזי"ו ל"ך דמשמע דהזי"ו יש לו שיעור אחד במנין הפסוקים ול"ך יש לו מנין אחר מדכתב ז"ל וירא ה' וינאץ עד כאן שש פסוקים לפרק מכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי לולא השישי כי ידין ע"כ וא"כ קצת קשה דמוירא עד לולא שהיא הוי"ו שבהזי"ו הוו ח' פסוקים והוה לן לומר הז"י ול"ך ולזה יש ליישב ודו"ק. ולדברי מסכת סופרים קשה שכתוב שם ירכיבהו וישמן והא לא הוו אלא שני פסוקים. ודעת רבינו נראית מבוארת דחולק על רש"י משום דלדידיה הוי מסיים בדבר קללה אשביתה מאנוש זכרם והאחרת כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו והוא ז"ל פי' דבעינן שיסיים בדבר תוכחה שהוא יותר טוב מקללה דכל כמה דמצינן לאהדורי אפתיחה ואסיום בדבר טוב עבדינן כמ"ש בתחילת הל' זה אלא שבזאת הפרשה מהדרינן התוכחה שהוא לטוב לישראל ולא בדבר קללה ולכך כתב דהחמישי מתחיל לו חכמו שהרביעי סיים ואין בהם תבונה שהיא תוכחה גמורה וכן נמי ראו עתה וכו' ואין מידי מציל וכו' כי אשא וכו' שהוא איום ותוכחה כדי שיחזרו בתשובה.
שמונה פסוקים שבסוף התורה וכו' ולפיכך מותר ליחיד וכו'. פרק הקומץ רבה (מנחות דף ל') אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת כמאן דלא כר' שמעון דתניא וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא ע"כ כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה א"ל ר"ש אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכתיב לקוח את ס"ת הזה ושמתם אותו אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע כמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו לימא דלא כר"ש אפילו תימא ר"ש הואיל ואשתני אשתני ופי' רש"י כהראב"ד ז"ל דיחיד קורא אותם ר"ל דאין מפסיק בנתים אלא אדם אחד קוראם והתוספות כתבו דהר' משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא שליח ציבור עמו וקשה לרבינו תם דבימי החכמים לא היו רגילים שיסייע ש"צ לקורא בתורה כדמוכח פ"ב דמגילה דאמרינן קראוה שנים יצאו משא"כ בתורה וכו' ע"כ. ולא ידעתי אמאי לא ניחא להו בפי' זה של רבינו משולם דפשטא דש"ס אתיא כוותיה דמדקאמר ר"ש ע"כ הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך וכו' מוכח להדיא כפי' זה דבשנים היו אומרים וחזינן לתלמודא דמהדר לאוקומי הא דרב כוותיה וההיא דמגילה הוה אפשר לומר דהכי קאמר קראוה שנים יצאו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא משא"כ בתורה דאפילו לכתחילה שפיר דמי וכעין זו כתבו התוספות פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ד ע"א) יעו"ש ורבינו ז"ל פי' כן מלישנא דיחיד דקאמר ופשוט הוא.
קללות שבתורת כהנים וכו'. משנה במגילה דף ל"א ובגמרא מנא הני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר אסי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן וכו' ופי' רש"י אל תמאס והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה וכו' ע"כ וכתבו שם התוס' ד"ה מתחיל בפסוק שלפניהם לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות מג' פסוקים ע"כ וכ"כ מרן ז"ל בשם הרב מנוח ואם כן רבינו שכתב מתחיל בפסוק וכו' צריך לומר דלישנא דגמ' נקט ולאו דוקא וכן הוא מנהגינו שמתחילין באותם של תורת כהנים מפסוק ונתתי משכני ומסיימים אלה החקים וכו' וכן באותם של משנה תורה וכו'.
אין מפסיקין בהם וכו'. כתב הר"ח אבולעפיה נר"ו בסוף השמטות ספר עץ החיים דף קמ"ב וז"ל במדרש רבות הלכה אדם מישראל מהו שיפסיק בקללות שנו רבותינו אין מפסיקין בקללות אמר הקב"ה אינו בדין שיהיו בני מתקללים ואני מתברך ע"כ. ומהרי"ט פרשת ראה כתב שהקשה לו מר זקנו הרב המוסמך דבזמן המשנה הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה כדתנן פ"ג דמגילה דהמדרש רבה ס"ל דכל אחד מברכין לפניהם ולאחריהם ע"כ וליתא דבש"ס פ"ד על מ"ש אין מפסיקין בקללות נתן טעם ריש לקיש לפי שאין מברכים על הפורענות ואף המד"ר פרשת נצבים אמרו שהפותח והחותם מברכים שני ברכות מכל מקום האמצעיים אין מברכים ואי הכי אמאי אין מפסיק ומ"ש התוס' יו"ט דעל החותם מיירי ליתא דאי הכי אמאי תנן אלא אחד קורא את כולן ומכולהו אישתמיט להו מ"ש באבות דרבי נתן לוי אמר על כל התורה אין מברכין לפניה ולאחריה חוץ מקללות שבמשנה תורה ושבתורת כהנים שכל אחד מברך ע"כ דבריו ושפתים ישק משיב דברים נכוחים.
מפסיקין וכו'. שם דף כ"ט לכל מפסיקין וכו' ובתר הכי תני סדר מועדים ויום הכיפורים.
ומשה תיקן וכו'. שם וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו ומרן ז"ל כתב והא ודאי אסמכתא היא דקריאת התורה גופא תקנתא היא כמו שנתבאר פי"ב ע"כ ועיין מה שכתבתי שם הל' ה' בס"ד.
ושואלין ודורשין וכו'. שלהי מגילה ת"ר משה תיקן לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג ואיתיה נמי בפ"ק שם דף ד' דאמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום ופריך מאי איריא פורים אפי' יו"ט נמי דתניא משה תיקן וכו' וכתבו שם התוספות דהכי פירושו מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלשים יום דמשום הכי לדרוש בו ביום אפי' ביו"ט דדרשינן ל' יום לפניו אפי' הכי דורשין בו ביום כדתניא וידבר משה את מועדי ה' וכו' ע"כ והיינו מדאמרינן פ"ק דפסחים דף ו' שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ושם אשמועינן שלשים יום קודם והוא הדין שאר מועדות דכולהו ילפי מפסח והך ברייתא דמשה תיקן אשמועינן דאף שכבר הקדימו לשאול ולדרוש שלשים יום קודם צריך לדרוש ג"כ באותו יום עצמו דמזהירין את האדם קודם מעשה ובשעת מעשה והכי דייק דקתני בהך ברייתא בעניינו של יום דמשמע באותו יום דוקא כצ"ל לפי שיטת התוספות ז"ל והרב ב"י או"ח סימן תק"ט הקשה הנך ב' ברייתות אהדדי ותירץ דההיא דפסחים לא למדרש בפרקא דההיא דוקא הלכות חג בחג כדאיתא בסוף מגילה אלא מיירי בתלמידים השואלין אי נמי דההיא דפסחים היינו למדרש בדיני הקרבנות וכו' והפרי חדש ז"ל כתב דהיותר נכון לדעתו דהך דמגילה לא נחית אלא לומר דדורשים הלכות פסח בזמן פסח ואילו מאימת זמן פסח מקרי לא קאמר ובפסחים אשמועינן דשלשים יום מקודם דרשינן בפרקא דהלכות פסח בזמנן מקרי שלשים יום קודם וכו' ע"כ וגם לתירוץ זה קשה מלישנא דברייתא דקתני בעניינו של יום דמשמע דוקא ביו"ט עצמו דרשינן ולכן נראה לענ"ד דלא קשה מידי וכדברי התוספות שהזכרנו.
בפסח וכו' וכבר נהגו וכו'. כל מ"ש רבינו בזה מבואר שם דף ל"א.
ומפטירין במרכבה. שם ופי' רש"י במרכבה דיחזקאל על שם שנגלה בסיני בריבי רבבות אלפי שנאן ע"כ.
ומפטירין ויהי איש אחד וכו'. משום דקי"ל שנפקדה חנה בראש השנה כדאיתא פ"ק דר"ה דף י"א.
במנחה קורים בעריות וכו'. שם דף ל"א וכתבו התוספות ז"ל שני טעמים אחרים לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם כדי שלא יכשלו בהם ובמדרש יש שלכך קורים בעריות לפי שישראל עושים רמז להקב"ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותן בעוונותם ע"כ.
ויש מפטירין ויהי אחרי מות. והתוספות כתבו שם ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי התלמוד אין אומר כן ויש אומרים שרב האיי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינם יודעים הסברא אמאי שינה סדר התלמוד ע"כ דבריו ובהגהות מיימוניות מצאתי כתוב שהגאונים תקנו כן שהיא מעין הפרשה שקראו וימת משה ורשאים הגאונים לשנות כדאשכחן גבי תשעה באב דאמר והאידנא נהוג דמפטירין אסוף אסיפם וקוראים כי תוליד אע"ג דכולהו תנאי אמרי בענין אחר. מורי ע"כ וכן הוא מנהגינו.
ובשאר ימות החג וכו'. סוכה דף נ"ה אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי ויש שם פירושים שונים בין רש"י והתוספות ז"ל ודעת רבינו כדברי הרי"ף בשם גאון וכ"כ מרן ז"ל.
כיצד בכל יום וכו'. כתב מרן ז"ל דהעיקר כנוסחתינו וכו' וכתב הר"ן ומיהו ביו"ט אע"ג דספק ראשון ספק שני הוא כיון שעושים אותו יו"ט לא מזלזלי ביה לספוקי ומשום הכי לא קרינן אלא קרבן יום ראשון בלבד דהיינו בחמשה עשר יום ע"כ.
והשני קורא בו וכו'. כתבו הגהות מיימוניות וז"ל כתבו התוספות שדבר זה לא נמצא לא במשנה ולא בברייתא ולא במימרא וכו' עד אלא כך קבלה בידינו ובסדר רב עמרם ישנו וצריך עיון אם הוא במסכת סופרים וקצת יש לו סמך דאמרינן לקמן כבר תקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקוראים בהם מעלה אני וכו' ע"כ.
והקורא ענין הקרבן. עיין מה שכתבתי לעיל הל' ד'.
ובכל יום וכו'. היינו למנהג קדמון שהיו מוציאים הספר תורה ראשון תחילה ואחר כך השני וכו' ועיין למרן ז"ל.
העצמות היבשות. הכל שם ופי' רש"י בעצמות היבשות שיצאו ממצרים לפני הקץ ע"כ והלבוש ז"ל כתב דטעמא משום שיש לנו קבלה מפי חז"ל שתחיית המתים עתידה להיות בניסן.
ביום בא גוג. פירש רש"י ז"ל והיא המלחמה האמורה בזכריה בהנה יום בא לה' ע"כ והלבוש ז"ל כתב שיש לנו קבלה מפי חז"ל שניצחון גוג ומגוג בתשרי.
בחנוכה וכו'. מבואר במשנה שם והרב כנסת הגדולה סימן תרפ"ד כתב סמך לקריאת הקרבנות בחנוכה מהאגדה שהביא הרמב"ן ז"ל פרשת בהעלותך למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ערב ובקר ופירשה הרמב"ן על נרות חנוכה ע"כ.
עד סוף הסדר. ואנו נוהגים עד כן עשה את המנורה ע"פ דברי הרב בית יוסף ז"ל.
ויבא עמלק. אף דאינה אלא ט' פסוקים כיון דסליק עניינא שפיר דמי וכתב הארחות חיים הביאו המגן דוד בשם הרב ב"י ז"ל דלא הוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקב"ה עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשתו חסרה וירושלמי אמר הוא עשה מעשה קטוע לפיכך פרשתו קטוע ע"כ ורבינו לא הזכיר שיש לכפול פסוק האחרון משום דסליק ענינא ואנו נוהגים לכפול ע"פ דברי הרב ב"י או"ח סי' תרצ"ג.
בתשעה באב וכו'. הכל מבואר שם אמר אביי האידנא נהוג עלמא וכו'.
ובשאר התעניות וכו'. כתב מרן במסכת סופרים פט"ו. נ"ב צ"ל פרק י"ז. ועיין מ"ש בס"ד בפי"ב.
נהגו העם וכו'. כתב מרן הקדוש וז"ל כתוב במרדכי פרק בני העיר שנהגו ע"פ פסיקתא לאפטורי תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא והם נחמו ותאמר עניה, אנכי רני קומי, שוש דרשו שובה ע"כ והיינו כשיש שתי שבתות בין ר"ה (ליוהכ"פ) [לסוכות] אבל ברוב השנים שאין שם אלא שבת אחת מפטיר שובה ורבינו סתם ע"פ רוב השנים שאין שם אלא שבת אחת ע"כ ובמרדכי שם מבואר דשובה מפטירין בין יוהכ"פ לסוכות משום שיש בה שאלת מטר דצריכין לימות החג ויפה צעקה קודם גמר דין וכו' והיינו כמ"ש התוספות סוף מגילה דקורין גם כן פסוקי יואל דכתיב בהו ויורד לכם גשם יורה ומלקוש וכו' ובמרן ז"ל יש להגיה והיינו כשיש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות דקאי להפסיקתא שהזכיר המרדכי ומדכתב שרבינו סתם ע"פ רוב השנים וכו' משמע שאם יחולו שתי שבתות בין ר"ה לסוכות מפטירין דרשו בשבת שבין ר"ה ליוהכ"פ ושובה בין יוהכ"פ לסוכות כנ"ל אכן קשה דהרב ב"י גופיה או"ח סוף סי' תכ"ח על דברי הטור שהזכיר מנהג זה כתב ז"ל שהוא נגד הפסיקתא ושוב קיימו ונסתייע מדברי רבינו שלא חילק ומשמע דבין כשחל שבת אחת בין ר"ה לסוכות לכשחלו שתי שבתות והוא היפך מ"ש מרן כאן כמבואר. ויש ליישב דשם הכריח כן לפי דרכו לקיים המנהג דלעולם מפטירין שובה בשבת שבין ר"ה ליוהכ"פ ולדברי הפסיקתא דבעי תרתי דתיובתא יישב דקורין דרשו בצום גדליה וכו' וכאן רצה להשוות דברי רבינו עם הפסיקתא לגמרי וכיון דשני הפירושים יתכנו בדברי רבינו ואין בהם שום קושי כמבואר אין כאן שום גמגום ודו"ק.
ראש חדש אדר וכו'. שם דף כ"ט ודף ל' וביאור דברי רבינו עיין למרן ז"ל ובבית יוסף או"ח סימן תרפ"ה והמפרשים ז"ל.
כל פרשה וכו'. שם וההפטרות ודאי מענין אותם פרשיות הם ולא מענין סדר היום מרן ז"ל.
חל ראש חדש וכו'. שם וכן פסק הרי"ף והר"ן ז"ל כתב ולדידן השתא לא מתרמי בואתה תצוה ולא בכי תשא אבל לדידהו הוה מתרמי מרן ז"ל.
ראש חדש אדר וכו'. מהמימרא דרבי יצחק נפחא וכ"כ מרן ז"ל.
וכן ראש חדש ניסן. מהמימרא הנ"ל וכו'.
ראש חדש טבת וכו'. זו היא המימרא דרבי יצחק נפחא שממנה למד רבינו הדינים שהזכיר וכו' וכמ"ש מרן ז"ל לעיל.
אף על פי וכו'. שם א"ר הונא בר יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפי' עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכים לו ימיו ושנותיו ודקדק רבינו לכתוב אע"פ וכו' משום דהוה סלקא דעתין דהך דינא איירי ביחיד הדר באיזה כפר שאין בהם מנין לקרות בתורה כל שבת וכמו שהבין ראב"ן הביאו הרב בית יוסף אורח חיים סימן רפ"ה בשם ההגהות.
בכל שבוע וכו'. שם רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם וכו'. וכי בתשעה מתענים וכו' אלא כל האוכל ושותה וכו' סבר לאקדומינהו א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ופי' רש"י סבר לאקדומינהו לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות ע"כ והתוספות כתבו שם מהמדרש דשלשה דברים צוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך להשלימה ועוד כתבו ז"ל דממנחה של שבת ואילך עד שבת הבאה נקרא עם הצבור ע"כ והרב ב"י שם מהגהות בשם הרב מנוח כתב דבדיעבד יכול להשלים עד רביעי בשבת כדאמרינן בהבדלה ובשם רבינו שמחה כתבו שאם לא יכול להשלים עם הצבור ישלים ביום שמיני עצרת שבו גומרין הצבור וכו' ע"כ.
שנים מקרא ואחד תרגום. משמע קצת דר"ל שנים מקרא פעם אחת ואחד תרגום סמוך לו תכף וכדעת סדר היום והגהות ולחם חמודות וכתבים הביאם הרב מגן אברהם ז"ל שם ורש"ל והשל"ה כתבו שיקרא כל פרשה שני פעמים מקרא ואחר כך התרגום עליה וטעם שנים מקרא ואחד תרגום מצאתי להשיירי כנסת הגדולה בשם מגיד משנה זכרונו לברכה דשנים מקרא כנגד הקוראים הקורא והשליח צבור ואחד תרגום כנגד המתרגם ובספר מ"מ ז"ל כתוב שמעתי כנגד התורה שנתנה ג' פעמים בסיני ובאהל מועד ומשנה תורה ע"כ.
ופסוק שאין בו תרגום וכו'. היינו מאי דאמרו שם אפילו עטרות ודיבון ופירש רש"י שאין בו תרגום אמנם התוספות שם הקשו עליו דאם כן אמאי נקט עטרות ודיבון היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוק אחר שאין בו תרגום כלל ותירצו דאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וכו' ע"כ ובספר רבינו בחיי הביאו הרב כנסת הגדולה כתב לפי שיש באלו העיירות שמות של ע"ז שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פי' הכתוב אין לנו לתרגם הכתוב הזה כי יש בהם זכרון ע"ז וכו' ע"כ ובזה מתורצת קושיית התוספות ז"ל וקרוב לזה כתב הרב מגן דוד שם וא"כ צ"ל דהתרגום שלנו שתרגם מכללתא ומלבשתא וכו' הוא מהירושלמי. ודע שהתוס' ז"ל כתבו שם שאם לועז הפרשה אינו מועיל מפני שהתרגום מפרש מה שאין ללמוד מן העברי וכו' על כן אין לומר בשום לשון כי אם בלשון תרגום ע"כ והרב ב"י שם הביא יש אומרים שגם בפי' רש"י הוי כמו תרגום וירא שמים יצא ידי כולם ויקרא התרגום ופי' רש"י ע"כ והרדב"ז ז"ל כתב בתשובה שאם הוא בקי בטעמים יקרא הפסוק בספר תורה וכו' כנסת הגדולה ז"ל. ודין ההפטרה לא הזכירו רבינו משום דאינו בגמרא והביאו הרב ב"י ושאר פוסקים ז"ל וכן אנו נוהגים.