ארבעים חסר אחת וכו'. איכא למידק אמאי לא כתב ל"ט להדיא וראיתי להרב תוספות יום טוב בזה שני פירושים א' דסירכא דמתניתין פ"ג דמכות נקט והשני והוא יותר נכון ע"פ מ"ש הרע"ב דתופר חייב תרתי משום קושר ומשום תופר עיין בש"ס ואתי שפיר שהם מ' וחסר אחת לחיוב הקרבן ע"כ. ולרבינו שלא חייב אלא אחת בתופר כמ"ש פ"י שכתב סתם פירוש זה אינו עולה ויש ליישב או כדרך ראשון או כדרך שלישי שכתב הרב משם המשכיל בנו ז"ל דקאי אתיבת מלאכה ומלאכות דכתיבי בתורה כדאיתא בש"ס וחסר א' משום דחד מפקינן ממניינא עיי"ש שהוא דרך חריף. ולמ"ש להרב ב"י ז"ל מפי' רש"י הייתי רוצה לתרץ כדברי התוס' ז"ל ולא עלה בידי על נכון עיי"ש.

ועשיית הנירין. עיין להתוס' יו"ט בזה.

**והבציעה.**דע שיש נוסח אחר והפציעה אכן מדברי הסמ"ג נראה שהגירסא היא הבציעה כגירסתינו.

**וההתרה.**עיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא בפרק י'.

וההבערה והכיבוי. נראה דשינה מלישנא דמתניתין משום דאורח ארעא להבעיר תחילה ועיין להתוס' יו"ט שיישב גם לישנא דמתניתין.

כל אלו. רבינו לא סיים כלישנא דמתניתין משום דנראה לשון כפול וגם הרב עובדיא מברטנורא לא כתב בזה כלום ועיין להתוס' יו"ט ז"ל.

וכל שהוא מעניינם וכו'. הרמ"ך ז"ל הקשה על דברי רבינו דאם כן הוה ליה לחשוב יותר מחמשים וכו' עיין עליו ודברי רבינו נכונים בטעמם אין להאריך. וגם הדבר תלוי בנוסחאות עיין להתוס' דף צ"ז ובב"ק דף ב' אמנם מאי דקשה קצת דבפרק הזורק (שבת דף צ"ו) קאמר בפשיטות דזריקה תולדה דהוצאה היא וכן הכנסה עיי"ש ולפי דעת רבינו שמפרש נוטע זומר וכו' כולם לאבות אם כן מכ"ש הני דהוי ענין הוצאה ממש יותר מהנהו וכן יש להקשות על דברי רש"י שחילק בההיא סוגיא והך דזריקה והכנסה הויא תיובתיה. וצריך לומר דשאני הנהו משום דההוצאה גופא מלאכה גרועה היא וכמ"ש התוספות שם להכי מקרו תולדות וק"ל. שוב מצאתי להרב בצלאל אשכנזי בתשובה מ"א שהאריך בישוב דברי רבינו וע"פ דברי הרב המגיד ז"ל עיין עליו.

או הזומר. הקשה הרח"א נר"ו דבשבת דף ע"ג אמרו זומר חייב משום נוטע מבריך ומרכיב משום זורע ולפי' רש"י דזומר הוי תולדה ניחא אבל לרבינו אמאי פלגינהו גם צריך לישב מ"ש שם משום זורע אין משום נוטע לא ולפי' רבינו מאי נ"מ וצ"ע עכ"ל ולא הבנתי מאי קשיא ליה דהתם תני להדיא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולם מלאכה אחת הם הרי דזומר שוה לאינך דכולהו הוו אבות אלא דרב אחא רצה להסביר הדברים דזומר משום נוטע כלומר דשניהם באילן ואין שייך כ"כ זורע בזומר דזה באילן וזה בזרעים ועוד דזה חותך הענפים וזה זורע ומשו"ה רצה לקרבו אל השכל לנוטע שגם הוא באילנות ושוב קאמר דכלהו חיובי משום זורע דקתני מתניתין אף שהם עצמם אבות וכמ"ש מדברי רש"י דהא לא מפיק אלא זומר ומאי דקאמר משום זורע אין משום נוטע לא הכוונה מבוארת ע"פ פי' רש"י דפי' דקאי אמרכיב ומבריך וביארו רבינו בסוף פרקין.

או הבוצר. כאן קראו אב וכן הזומר בדין הקודם ובפ"א דשמיטה ויובל קראם תולדות דזורע וקוצר עיי"ש ואין בזה קפידא דבאמת תחת סוג זורע וקוצר הם בשמם אלא דלענין החיוב שיש לחלק בין אב לתולדה כמ"ש בדין ז' גם אלו הם בכלל אבות גמורים ומכ"ש דמצינו גם כן בגמרא שלפעמים קורא לאב תולדה וכמו שהאריך בזה בשאלות ותשובות רבינו בצלאל אשכנזי סימן מ"א עיין שם שיש ליישב הכל על נכון.

כיצד המחתך וכו'. שם דף ע"ד א"ר פפא האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן וכתבו התוספות דדוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי ע"כ. נראה דכוונתם משום דהסילקא היא כדי לבשל דאין דרך לאוכלה כמות שהיא אבל שאר אוכלין דהיינו דבר שראוי לאוכלו חי אין שייך בו טחינה והן הן דברי רבינו שכתב לבשלו כלומר שדרכו בכך וא"כ ממילא אזדא לה השגת הראב"ד ז"ל שכתב דהו"ל לפרש דוקא ירק שאינו נאכל חי וכו' ועיין מ"ש רבינו פכ"א דין י"ח.

וכן הלוקח חלב. שם דף צ"ה מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה ופי' רש"י מחבץ מעמיד החלב בקיבה ולי נראה מחבץ עושה כמין כלי גמי ונותן הקפוי בתוכו ומי החלב שהם נסיובי נוטפין וכו' עד כאן ורבינו מפרש כפי' ראשון וכו'.

שהעושה בשוגג וכו'. שם דף צ"ו דלא כרבי אליעזר.

העושה מלאכות וכו'. שם דף ס"ח ומפרש לה רבינו דר"ל הרבה אבות שיוצאים מכלל אב אחד דהרי בדין ג' כתב שכל אלו אבות הם ולא תולדות א"נ אב אחד עם תולדותיו כמו שהקדים אבל אם טחן וכו' דהוו תולדות כמ"ש דין ה' וכ"כ רש"י שם ובמשנה שם לא הזכיר כי אם אב ותולדותיו עיי"ש.