בכל מדינה. נוסח אחר כת"י מכל מדינה. וכתב מרן ז"ל ומדקתני שופרות במדינה משמע דשנים היו וכו' ע"כ. הנה בירושלמי איתא להדיא שלא כדברי רבינו דשם פ"ב איתא מתני' בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה ע"כ. הרי שדעת הירושלמי לפרש המשנה דדוקא חדתין היו במדינה ולא עתיקין דעתיקין לא היו אלא במקדש כדתנן להדיא פ"ו א"כ לישנא דשופרות דנקט מתני' לא בא להורות שיהיו ב' לפני כל שולחני אלא דרך כלל לכל המדינות קאמר וכבר נרגש מזה התוס' יו"ט ז"ל וכתב דלבו אומר לו שהגרסא שבירושלמי היה לו לרבינו כאשר כתוב בחבורו ע"כ. ואני חפשתי בירושלמי אחר ודלג ותני כן וכו' ומ"מ אכתי קשה מרישא ולכך הנכון כמ"ש התוס' יו"ט אמנם נתקשתי במ"ש בתחילת דבריו שם וז"ל כך היו שופרות במדינה פי' שתי שופרות וכו' הרמב"ם וכו' ולא ידע הכ"מ מקומו איה ונ"ל דאפשר דדייק משופרות יתירה שכלום היתה חסרה המשנה אילו שנאה כך היו במדינה אלא לומר שב' שופרות היו בכל עיר ועיר לפי' הרמב"ם וכו' ע"כ. וקשה לי טובא איך כתב דלא ידע הכ"מ מקומו איה ותירץ וכו' הרי הכ"מ כתב להדיא דמדקתני שופרות במדינה משמע דשנים היו ומה שתירץ התוס' יו"ט הוא קרוב למ"ש הכ"מ ז"ל. ויש מי שצדד לומר דנ"ל הוא ט"ס וצ"ל ונראה לו וקאי על הכ"מ עצמו וישר בעיני להליץ בעד התוס' יו"ט אף דבאמת מידי גמגום לא יצאנו מאריכות הלשון ותו דמייתי ליה מייתורא וכו' ומרן ז"ל לא כתב כן והסמ"ג העתיק כדברי רבינו.

והשאר מניחין וכו'. בנוסח אחר כת"י כתוב והשאר מניחין אותו שם בלשכה וזה הנקרא שירי הלשכה. וכל השאר נמחק שם ומתחיל בג' פרקים וכו'.

בר"ח ניסן וכו'. מתני' פ"ג כר' עקיבא עיי"ש ולא פליגי עליה תנאי בהא זולתי בגרנות של מעשר בהמה ובהא נמי פסק כר"ע פ"ז דבכורות אמנם קצת קשה ממ"ש שם רבינו דהג' זמנים הם יום ט"ו קודם הפסח וביום ט"ו קודם עצרת וביום ט"ו קודם החג ע"כ. ולמה שינה ממ"ש כאן וכבר נרגש מזה התוס' יו"ט ז"ל עיין עליו ומאי דנראה לענ"ד דאיתא בתוספתא פ"ט דבכורות אין פוחתין מט"ו יום קודם החג והביאה ג"כ רבינו בפירוש המשנה וזאת התוספתא ליתא אלא לענין מעשר בהמה מטעמא דאיתא פ"ב דבכורות כדי שיהיו בהמות מצוייות לעולי רגלים ולכך קבעו זמן ט"ו יום בלא יום החג ומשום דבשקלים לא מצינו זאת הקפידה דלא שייך האי טעמא והתוספתא עצמה לא אמרה כן כי אם במעשר בהמה ש"מ דבשקלים אין קפידא ובטעם נכון הקדים הבהמות לשקלים ביום אחד שאם אין בהמות מה בצע בשקלים וק"ל. ותו נפקא ליה לרבינו מפ"ק דר"ה דתניא באחד בניסן ר"ה לתרומת שקלים ובגמ' מנא לן וכו' ומבואר דאין כאן ט"ו יום קודם פסח הרי לך דאין הקפידה בט"ו יום קודם זולתי במעשר בהמה. ומ"ש בס' רבינו

ומוציאין לחוץ. בנוסח אחר ומוציא לחוץ וגירסא נכונה היא.

עד שיכלו וחוזר. נוסח אחר כת"י עד ראש חדש תשרי וחוזר וממלא ג' קופות קטנות מן הג' הגדולות פעם שלישית בר"ח תשרי קודם יו"ט או אחריו ומסתפק מהם עד שיכלו עד ר"ח ניסן. ומ"ש בספרי רבינו

עד שלא הגיע נוסח אחר כת"י עד אשר הגיע.

ותורם ראשונה וכו'. מרן ז"ל הקשה על רבינו מדברי הירושלמי והצ"ע עיין עליו ואני בעניי עיינתי בדברי הירושלמי ונראה לענ"ד שרבינו מוצדק ויפה כיון בדעת הירושלמי בטעם נכון והגון ולא אטריח לפרש הענין יען תהלה לאל יתברך זכיתי ומצאתי כדברי ממש בהפר"ח בלשונותיו ע"ד רבינו ולהרב מו"ר יצחק הכהן נר"ו בס' בתי כהונה עיין עליו והכוונה בקיצור שלשון שלמה שכתוב בירושלמי רוצה לומר שלמה התרומה וחוזר שכתוב שם ר"ל חוזר לעשות כמו שעשה בראשונה תדע שאמר אחר זה שלמה וכו' והמעיין יבין אם לא יזדמנו לפניו הספרים הנ"ל. ומ"ש בס' רבינו

ויתחיל ממנה. נוסח אחר כת"י ומתחיל ממנה וגירסא נכונה היא.

הראשונה לשם ארץ ישראל. פי' הקופה הראשונה מן הקטנות שנמצא שבכל שלשה פרקים תורם בשלשתם לשם כל ישראל וכו'.

ועל הגבוי שעדיין וכו'. מלשון זה משמע דמפרש כפי' התוס' בכתובות דף ק"ח אלא שהם היו גורסים על האבוד עיין עליהם וא"כ לא ידעתי למה הביא מרן ז"ל פי' רש"י על דברי רבינו כיון שהתוס' הקשו עליו וגם דברי רבינו נוטים לפי' התוס' כאמור. ומ"ש בס' רבינו

וכאילו הגיעו. בנוסח אחר כת"י וכאילו לא הגיעו ונראה דגירסא מוטעית היא זו.

ומדברים היו עמו וכו'. בירושלמי פריך וימלאו פיו מים כלומר שאז א"א שישים המעות בפיו ומתרץ משום ברכה ופי' ז"ל שצריך לברך בשעת ההרמה ורבינו לא הזכיר ברכה זו. ויש שם גירסאות אחרות וזו נראית עיקר.