מצות עשה וכו' שנאמר ועשו לי מקדש. ובפ"א דהל' מלכים הביא מפסוק דלשכנו תדרשו נראה דס"ל דהא והא איתא ע"פ מ"ש במדרש כל דרשות שאתה דורש אינו אלא בשכנו של מקום ולעולם דעיקר העשה אינו אלא מועשו לי מקדש. ולפי מ"ש מרן ז"ל דהך קרא לא אתא אלא לקדימת מחאת זרעו של עמלק לבנין בית המקדש אתי שפיר דשם כתב כן רבינו להדיא עיי"ש ויש לתמוה על הרב לח"מ ז"ל שם איך לא נזכר ממ"ש מרן ז"ל כאן שלפי דבריו דברי רבינו נכונים וישרים. ואין להקשות ממ"ש פ"ק דשבועות דמשכן איקרי מקדש מהאי קרא וכן הקשה הרב בני יעקב לדברי מרן ז"ל עיי"ש. ובס' צרור החיים ז"ל תירץ מדקראו הכתוב משכן בקרא דככל אשר אני מראה אותך וכו' ע"כ. ועוד י"ל דשתי הדרשות יתכנו דאל"כ למה קראו מקדש תחילה ולא משכן הו"ל להקדים משכן שהוא העיקר ובתוך הענין הו"ל להזכיר מקדש וק"ל:

ואין מפצלין וכו'. מבואר הדבר דפסק כר' נחמיה בסוטה דף מ"ח משום דהמכילתא סוף פרשת וישמע יתרו אתיא כוותיה ולפי דעתו השמיר לא היה צריך לבנין בית המקדש וסוגיא דגיטין דף ס"ח לא אתיא כוותיה דמייתי קרא דוהבית בהבנותו וכו' אמר להו לרבנן היכי אעביד אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה וכו' גם הסוגיא דע"ז דף נ"ב אאבני מזבח ששיקצו אנשי יון לע"ז נינסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא הרי דקרא דלא תניף הוי בכולל וכן הקשה הרב לחם יהודה ז"ל והניחו בצ"ע. ולענ"ד ההיא דגיטין נראה ודאי דהויא תיובתיה ברם הך דע"ז יש לישב דכיון שכבר היו בפנים תו לא מצינן להוציאן לחוץ כדי לתקנן ועיין מ"ש פ"ט דכלי המקדש הל' ז' שנראה משם ג"כ דלא היו משתמשין בשמיר כלל ומ"ש מרן ז"ל דהכרעת רבי אינה הכרעה היא קשה לשמוע דהא לר' יהודה בהכרח נראה דמגוררות במגרה הוי לאבני ביתו דקרא ככתבו וכ"כ המל"מ ז"ל אם לא שנדחוק שהכוונה לר' יהודה שהיו שוין כאילו נגררו במגרה וצ"ע:

ואין בונים בו עץ בולט כלל. ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל מלשכת העץ דאיתא בסוף מדות ומרן ז"ל תירץ כמה תרוצים גם בהרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בס' צ"ד עמד בזה והתוס' יו"ט ז"ל חלק על דברי מרן עיי"ש ועיין עוד להמל"מ והפר"ח ובס' צרור החיים ז"ל והרמ"א פ"ו דע"ז. אך לענ"ד תורה היא והרשות נתונה אחרי התאבקי בעפרות זהב רגלי הגאונים הנ"ל שדברי רבינו מבוארים ואין כאן תחילת השגה לא בפרקין ולא בספ"ו דהלכות ע"ז וזה דרבינו כתב כאן ואין בונים בו עץ בולט כלל דמשמע דאם אינו בולט שרי להדיא ומרן ז"ל ציין נלמד ממ"ש לקמן בסמוך ע"כ והיינו בהכרח מהא דאין עושין אכסדראות של עץ דסתם אכסדראות בולטין מן הכתלים וכ"כ ז"ל בפירוש המשנה בספ"ק דתמיד ובגמרא התם פריך ומי הוו אכסדראות בעזרה והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ ה"ק לא תטע לך כל עץ וכו' אמר רב חסדא באכסדרה של בנין ע"כ. ומשם למד רבינו דכל עץ שהוא בולט דומיא דאכסדרה אסור גם בספ"ו דע"ז לא אסר אלא אכסדראות ושבכות היוצאים מן הכתלים שכן כתב להדיא שם עיין עליו דמשמע דאם אינו דרך בליטה אלא בנין שרי להדיא וכיון שכן לשכת העץ אף אם היתה כולה בנויה מעצים שריא כיון שאינה דרך בליטה ודייקי דברי רבינו שם בהל' ע"ז שכתב אע"פ שהוא כבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר וכו' דה"ק אע"פ שהוא כבנין והבנין הוא מותר להדיא וכו'.

ותדעעוד דבבנין הבית של שלמה ע"ה כתיב במלכים א' ו' ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד קירות הספן צפה עץ [מבית] ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים ופירש"י שם ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור וא"א לטוח זהב ע"ג האבנים כי אם בעצים ובמסמרות ע"כ הרי מבואר יוצא מדברי כולם דבנין עצים לא נאסר שכל הקפידה אינה אלא על הבליטה דומיא דעץ נטוע היוצא מן הארץ וכיון שכן לשכת העץ ג"כ אפילו שהיתה בנויה מעץ אין כאן שום חשש ואדרבה זו היא שבנה שלמה ומה שנראה שהראב"ד ז"ל לא היה גורס בדברי רבינו תיבת בולט שהרי העתיק ואין בונים בו עץ כלל ולכך מצא מקום להשיג על רבינו זה הנראה לענ"ד ברור עם כל בני ישיבתי ותלמידי שיחיו:

ואם נעקרה אבן אע"פ שהיא עומדת במקומה. נראה דגירסת רבינו בגמ' דזבחים דף כ"ד ועמדה במקומה ובהכי ניחא נמי להשגת הראב"ד ז"ל ולא פסק כבעיא הראשונה דר' אמי משום דאדחיא לה מכח בעית רבה זוטי ולעולם דאין כאן חציצה אלא היא דרך שירות בכך או לא ולכך בנעקרה אסר סתמא ולא ביאר אמנם בנדלדלה דנחות דרגא מנעקרה פסק להדיא סוף פ"ה דביאת מקדש דאם עבד עבודתו כשרה ובהכי ניחא כל מ"ש מרן ז"ל שם ודו"ק:

ולהגביהו וכו'. כתב מרן ז"ל פשוט הוא. ולכאורה הוה קשיא לי דהא כל הבנין היה ע"פ הדיבור כדכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ואינן רשאין לפחות ולא להוסיף ובפ"ג דזבחים דף ל"ג פריך וליעביד פשפש ומתרץ הכל בכתב וכו' גם בריש פ' כסוי הדם גבי נתינת עפר למטה כדי לכסות הדם פריך ולבטליה ומתרץ קא מוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב וכו' ואין לומר דהקפידה אינה אלא בגוף הבית אבל ההוספה מבחוץ לא נאסרה שהרי בפ' החליל (סוכה דף נ"א) גבי עזרת נשים שהיתה חלקה בראשונה והקיפוה גזוזטרא בשביל הנשים ופירש"י זיזין בולטין בכתלים ומסדרין עליהם לוחין בכל שנה כדי שיהיו הנשים רואות ופריך והיכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב וכו' ומתרץ קרא אשכחו ודרוש וכו' ע"כ. הרי דאין זה אלא ההוספה בבנין ואפ"ה היתה אסורה לולי קרא דאשכחו ותו דרשה זו לא דרשוה חכמים ז"ל אלא גבי בנין הבית הכנסת כדאיתא בשבת דף י"א ופסקה רבינו בפי"א דהל' תפלה עד שמצאתי בב"ב דף ג' דדריש מקרא דגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דיכול להוסיף בגובה עיי"ש וקרא דהכל בכתב וכו' פי' רש"י ביומא דף נ"א דקאי אעובי הכתלים עיי"ש ועיין עוד לרבינו פ"ד הל' ה' והנה מקום לדברי רבינו:

שלא יבנוהו לא ע"ג כיפין וכו'. כאן לא ביאר אם הכבש שוה למזבח בדבר זה כמו שהשוהו בפגימת האבן לקמיה וכן בנגיעת הברזל בהל' ט"ו וט"ז. אמנם האמת יורה דרכו דכיון דמייתי לה מקראי דאין כתוב בהם אלא מזבח מוכח אנפשיה דשוין הם לכל דבר וידוע דאורך הכבש ל"ב אמה ורחבו ט"ז כמ"ש בפ"ב הל' י"ג אלא דקצת קשה דרבינו פ"ב דפרה אדומה כתב שכל הר הבית והעזרות תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום ע"כ ואיך יתקיים זה במזבח שאסור לבנותו ע"ג כיפין וצ"ל דכל העזרות לאו דוקא דמקום המזבח והכבש לא היה בהם חלול כלל ועיין להמל"מ ז"ל:

כל אבן וכו'. פ"ק דחולין וההיא דפגימת הסיד ביארו רבינו בסוף פ"ב:

אבן שנפגמה וכו'. כתב מרן ז"ל מההיא דפ"ג דמדות וכו' והוא הדין וכו' ע"כ. וא"צ להוא הדין דבהדיא איתא הכי בילקוט סוף פרשת יתרו וכ"כ הכנסת הגדולה ז"ל:

והעולה במעלות וכו'. הקשה הכנסת הגדולה והמל"מ ז"ל דבמכילתא איתא שיהלך עקב בצד גודל ותו איתא התם אין לי אלא עליה ירידה מנין ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו דמשמע שלוקה גם על הירידה ולמה השמיט רבינו כל זה ע"כ. והכנה"ג תירץ דילמא רבינו לישנא דקרא נקט ולאו דוקא עיי"ש ומ"ש שלוקה על הירידה לא ידעתי מנ"ל דכיון דמפיק לא תעשה זה מאשר לא תגלה ערותך עליו אין זה לאו אלא כנותן טעם לדבר כדי שלא תגלה. ואני הצעיר תמיה על הרבנים האלה למה הקשו כן על רבינו שהרי לשון המכילתא שהובא בילקוט סוף פרשת יתרו משמע דרבינו מפרשה דר' ישמעאל פליג את"ק וס"ל דקרא דאשר לא תגלה ערותך עליו לא אתא אלא לשלא יפסיעו פסיעה גסה ולעולם דאין לחייב בדרך ירידה וכן משמע לרבינו בספר המצוות לאוין פ' שלא אסר אלא עליה ופסיעה גסה והביא דרשת ר"י משמע דפליג את"ק ופסק כוותיה משום דקרא מסייע ליה דלהעלאה הוא דאסור ולא ירידה ותו דלא שייך כל כך גלוי ערוה בדרך ירידה ודו"ק ועיין מ"ש בפ"ב הל' י"ג:

אבנים וקורות וכו'. מרן ז"ל תמה על דברי רבינו מנ"ל דין זה ומי דחקו לפרש כן. וראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב וז"ל אבנים וקורות וכו' ואי קדושת בית הכנסת לא הויא דאורייתא משום דבית הכנסת הוי תפלה בקבע מחזי קדושתיה חמירא מקדושת הר הבית אלא שנראה דרשה גמורה הא דדרשינן והשמותי את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ע"כ. ועם כי שטח הלשון אינו מכוון מ"מ משמעותו דהוה ס"ד דקדושת בית הכנסת חמירא מקדושת הר הבית אך מכח דרשת הקרא דוהשמותי את מקדשיכם מוכח דשוין הם ובשוין אסור לשנות מקדושה לקדושה דלא הותר אלא לקדושה חמורה ממנה כמ"ש רבינו פי"א דהל' תפלה הל' י"ד וכ"כ להדיא מרן ז"ל שם: