שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה. בנוסח אחר כתב יד ונאמר ויבן שלמה את הבית בהר המוריה ומסורת וכו' וכל השאר נמחק

שלשה נביאים וכו'. פסק כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ולא ידעתי למה לא פסק כמתניתא דר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי ואולי דלא נאמר כלל זה אלא במשנה ולא בברייתא וכמ"ש מרן ז"ל בסוף פרקין:

עלה י"ח טפחים זהו מקום המערכה. בנוסח אחר כתב יד נמחק. ומ"ש עוד

עלה י"ח טפחים וכו' עד לכל ד' קרנות בנ"א כ"י נמחק ועיין למרן ז"ל:

נמצא חצי גובה המזבח כ"ט טפחים. בנוסח אחר י"ח טפחים ובנוסח אחר כתב יד נמצא גובה המזבח בששה טפחים מסוף הסובב למטה:

היה חבור. בנוסח אחר כתב יד היה חגור. ומ"ש

כששה טפחים מסוף הסובב ולמטהבנ"א כת"י נמחק כל זה ועיקר הדין בפ"ג דמדות ופרק איזהו מקומן בעי תלמודא מנא הני מילי ומתרץ רב אחא בר קטינא שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח וכו' ע"כ. אך קשה קצת דמאי איריא דבעי קרא בהך מילתא טפי מכמה דברים שהיו שם ואולי י"ל דבעי לה בהא משום דלא היה צורך לזה החוט דאי משום דמים העליונים וכו' דבר קל הוא לכוין בדבר זה לכך מייתי מקרא דקפיד בזה. אך אכתי קשה דפ"ב דבכורות פריך תלמודא לרבנן דס"ל בידי אדם א"א לצמצם מהך מתני' דחוט של סקרא וכו' ואי אמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם זימנין דקיהיב עליונים למטה ותחתונים למעלה ומשני דמרווח בה פורתא ע"כ ורבינו שלא הצריך דמרווח בה פורתא נראה דפסק כר' יוסי הגלילי דס"ל התם אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם אך אין הדבר כן שהרי ברפ"ה דהל' בכורות פסק כחכמים וכן בפ"ט דהל' רוצח אם לא שנאמר דהעתיק לשון המשנה דמדות:

ומתערבין באותה הקרן. בכתב יד ומתערבין באמה וכן הוא לשון המשנה:

וכבש היה בנוי וכו' ובורח ממנו אמה על היסוד. בנוסח אחר כתב יד וסורח ממנו. ומ"ש

למזבחבנ"א כת"י נמחק והנה מרן ז"ל הזכיר המכילתא דקתני אין לי אלא עליה ירידה מנין ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו ע"כ. ולכאורה קשה טובא דלעיל בפ"א הל' י"ז לא חייב רבינו מלקות אלא על העליה וכבר כתבתי שם דרבינו לא פסק כת"ק אלא כר' ישמעאל וס"ל דפליג את"ק ולא מחייב דרך ירידה כלל וכן מתבאר ממ"ש בספר המצוות לאוין פ' ומה שלא ביאר דין פסיעה גסה משום דמילתא דפשיטא מכ"ש דבדין המלקות קא עסיק ובפסיעה גסה לכו"ע אין בה מלקות ומה שהזכיר מרן זאת המכילתא אינו אלא מפני הכבש וכו' תדע עוד דבפ"א כתב פשוט הוא וכמ"ש שם:

ושני שולחנות וכו'. פ"ו דשקלים ופי' הרע"ב ז"ל דלא עשאוה של כסף וזהב דהא אין עניות במקום עשירות לפי שהזהב והכסף מרתיחים ומסריחים והשיש מצנן וכו' ע"כ. ובפ"ז דהל' לולב הל' כ"ב אמה שכתב רבינו שהיו מניחים ערבה בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו העלין כתבתי שם בשם הגאון הר"י בן חכמון ז"ל כי סגולת העדר הכמושין אינה אלא בכלי זהב ולא שנותנים בהם מים דא"כ מאי איריא זהב וכו' ע"כ אפשר דלא פליג ההא דשאני הבשר דמצד טבעו מסריח מהר טפי מהעלין ודוחק:

אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין. לכאורה קשה טובא דבריש הפרק הל' ג' כתב רבינו מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה וכו' ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה ע"כ והוי היפך מ"ש כאן והנה התוס' ז"ל בזבחים דף ס"ב ההך דמדת ארכו ומדת רחבו אין מעכבין כתבו דהא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ומיירי אף גבי מזבח הא אמרינן דמה בית בששים אף מזבח בששים היינו שיהיה קדוש עד ששים אם ירצו להרחיבו ולא שיהא חובה לעשות כן ע"כ. והרב קרית ספר הביא ג"כ טעם ז"ל של התוס' ואינו מעלה ארוכה למ"ש הוא עצמו בתחילת הפרק דאין להוסיף על מה שבנו ועל מה שעתיד להבנות ולא לגרוע ממנו אם לא שנאמר בדוחק דהא דאין להוסיף וכו' לא קאי אלא אצורת הבית שכ"כ וצורתו ידועה איש מאיש:

מזבח שנפגם וכו'. עמ"ש מרן ז"ל (כדראב"י) [בדר' אליעזר בן יעקב] עיין להכנסת הגדולה והמל"מ והפר"ח ז"ל ואין להאריך: