והכל משוקדים וכו'. לפי סדר הפסוק דכתיב שלשה גביעים משוקדים וכו' משמע דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים ורבינו כתב והכל משוקדים סמוך לכפתור ופרח והר"י קורקוס ז"ל כתב דמספקא לן אי קאי אגביעים או אכפתורים וכו' והוא דבר תמוה דבששה קנים היוצאים מגופה של מנורה דבהו קעסיק רבינו אין בהם ספק דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים וכן הקשה המל"מ ז"ל עיין עליו. הן אמת דהתוס' ז"ל פרק הוציאו לו כתבו דהא דאין לו הכרע משום דבששה קנים קאי משוקדים אגביעים אמנם בארבעה גביעים יש אתנחתא בגביעים דמשמע דמשוקדים הוא נמשך אכפתורים ופרחים ולכך אין לו הכרע ואפשר דכוונת מהר"י קורקוס ז"ל כך היא משום דתחילת דין זה אגופה של מנורה קאי כמ"ש בתחילת הפרק ועוד כתב ושלשה רגלים היו לה וכו' ושוב כתב דין הששה קנים וכו' וסיים והכל משוקדים דקאי לגופה של מנורה שהתחיל עוד אפשר דלעולם רבינו אכולהו קאמר דבעינן משוקדים וכיון שהקדמת מהר"י קורקוס ז"ל היא שבהוא אין קפידה מעתה נאמר דכיון דמכח קרא דששה קנים נפל הספק בארבעה גביעים דמסתברא שיהיו שוין מעתה כיון דעבדינן משוקדים בכפתורים ופרחים דגופה של מנורה נעשה ג"כ בהששה קנים כדי להשוותן ואף דהפסוק לא חייב כך כיון שהפסיק בבקנה האחד מ"מ אין קפידה בהוספה ולעולם יהיו שוין ובאו דברי רבינו ומהר"י קורקוס כפשטן ועיין עוד להרב קרית ספר ז"ל:

וכולן מעכבין זה את זה. מרן ז"ל ציין מהתוספתא והוא תמוה שבפ' הקומץ רבה שהזכיר הוא ז"ל בתחילת הפרק דף כ"ח הביאו זה להדיא עיי"ש:

ואם היתה חלולה כשרה. מרן ז"ל כתב נראה לפרש דהיינו לומר שאינה מקשה ע"כ. ולא ידעתי מי הכריחו לזה ולמה לא הניח הדברים כפשוטן דאם היה בו חלל אין בזה קפידה. אך נראה משום דלא מצינו דין זה בגמרא לכך פירש דכוונתו שאינה מקשה והיינו מ"ש שם בגמרא דף כ"ח באה זהב באה מקשה לא באה זהב לא באה מקשה ולפ"ז הך דאם היתה חלולה לא קאי אלא אשאר מיני מתכות שהזכיר דאילו זהב בהכרח בעינן מקשה. אכן הרב קרית ספר ז"ל פי' ואם היתה חלולה כשירה דלא קפיד קרא אלא אמקשה ע"כ נראה שהוא היפך דברי מרן ז"ל ולדידיה קשה מהיכן הוציא רבינו דין זה וגם לדברי מרן ז"ל קשה מדין הגרוטאות שהזכיר רבינו אח"ז דלעולם אין עושין ומבואר בגמרא דהיינו טעמא משום מקשה. והמל"מ ז"ל כתב דהא לכתחילה הא דיעבד עיי"ש ולא יתכן כלל דרבינו כתב אין עושין אותה לעולם ואי לכתחילה קאמר תיבת לעולם היא טפילה ומיותרת אלא ודאי דמשמעותה דלא יתכן לעשותה מגרוטאות לעולם ואפי' בדיעבד. אך האמת נראה דרבינו הוציא דין זה דאם היתה חלולה כשרה מדאמרינן התם מקשה דסיפה למאי אתא למעוטי חצוצרות וכו' מעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא היא ולא חצוצרות ע"כ ואם לאו מיעטא הוה בעינן מקשה דוקא אף אם היא חלולה ומינה דמנורה אף דבעינן מקשה החלול אינו פוסל בה וכיון שכן תוסיף תת כחה הקושיא הנ"ל על מרן ז"ל שכתב נראה לפרש דהיינו לומר שאינה מקשה ואולי דכוונתו שאינו מקשה גמורה דהיינו עשת פשוט ועיין מ"ש לקמן:

ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות. כבר כתבתי בדיבור הקודם דמדקאמר תיבת לעולם משמע דאף בדיעבד קאמר ומרן ז"ל ציין פרק הקומץ ויליף לה מקרא ע"כ וכתב עליו המל"מ ז"ל לא ידעתי היכן הוא ע"כ. ואני הצעיר לא ידעתי מאי קאמר המל"מ ז"ל שהרי שם יליף לה להדיא לפיסול גרוטאות מדכתיב מקשה והויה וצ"ל דכוונתו דבשל מתכת מנ"ל דגרוטאות פסלי בה דהא באידך ברייתא דרשינן אינה באה זהב אינה באה מקשה והיא קושיא עצומה על דברי רבינו ועיין עוד להרב לחם יהודה ז"ל. והנה ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב ואין עושים אותה לעולם מן הגרוטאות דמקשה מקשה כתיב תרי זמני לעכב וכו' בין עשאה זהב בין משאר מיני מתכות ע"כ משמע להדיא שהבין הברייתא הראשונה דגרוטאות לעיכובא אף לשאר מיני מתכות (ומזה קשה עוד לדברי המל"מ והרב לחם יהודה עיין עליהם) נראה דהיינו טעמא משום דכי מרבינן מתעשה שאר מיני מתכות בעינן בהו מקשה דהא תיבת תעשה אמקשה קיימא אשר לפ"ז צריך לומר דלא פסק רבינו כאידך ברייתא דדריש דאינה באה זהב אינה באה מקשה אלא דאכתי קשה דכיון דדרשת מקשה מקשה מצינן לאוקמא בזהב דוקא מי הכריחו לפרשה גם בשאר מיני מתכות כי היכי דליפלגו אהדדי וי"ל דמצא ברייתא אחרת ורמז אותה הרב קרית ספר שם דלקמן ע"ב מייתי ברייתא דרבי דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב פרט מקשה תעשה המנורה חזר וכלל וכו' מה הפרט מפורש של מתכות אף כל של מתכות ע"כ ומדיליף לה הכי משמע דאף בשל מתכות בעינן מקשה לעיכובא דמניה הוא דיליף לה ולכך ראה רבינו לפרש הברייתא הראשונה אף בשל מתכות וסמי חדא מקמי תרתי עוד מצאתי בתוספתא פרק ט' דמנחות הובאה ג"כ בפ"א דחולין בגמ' מנורה אינה באה אלא מן העשת מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה חצוצרות אינה כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגוש כשרה משאר מיני מתכות פסולה נמצאת אומר כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה ע"כ משמע דשל מתכת דהוי דומיא דזהב במנורה פסול גרוטאות שוה בה דכשר בחצוצרות שהיתה של כסף ופסול במנורה של מתכת:

ולא אמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. טעות סופר הוא דבפרשת תרומה כתוב כן ובדפוס מגדל עוז מחק כל זה אמנם בנוסח אחר כתב יד כתוב וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור וכן העתיק מרן ז"ל וכתב שהיא ברייתא דמלאכת המשכן ע"כ. ולא ידעתי למה לא הכריח רבינו מאותה למעט מלקחים ומחתות כדאיתא התם דף פ"ח בגמ':

מפני שהנרות קבועים במנורה. כך כתב ג"כ לקמיה משמע דהם מקשה בגוף המנורה וא"כ קשה דבפ"ט דביאת מקדש הל' ז' פסק דאם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן מדכתב והוציאן ולא כתב והוציאה נראה דהנרות לבד הוא שהוציא משמע שפרקים היו ע"י חוליות, אם לא שנאמר קבועים שכתב כאן הכוונה שהן מגופה של מנורה ולא שהיו מקשה. אך ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב וז"ל וכל הנרות קבועים בקנה דכיון דהיו באות מן הככר כדילפינן הוי מקשה מחוברין לה ע"כ וצ"ע:

גובה המנורה וכו'. כתב מהרי"ק בשורש ע"ה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל שאין זה לעיכובא שהרי אינו מפורש בתורה וכו' עיין עליו ואף אם היה מפורש הא בעינן הויה או כפל לעכב כדאיתא התם דף כ"ח. ומ"ש בספרי רבינו

וטפח חלק וכו' עד גובה המנורהבנוסח אחר כתב יד נמחק כל זה:

ובה שלש מעלות וכו'. פירש הרע"ב ז"ל משום דג' מעלות כתיבי בקרא וכו' וגבי מזבח נאסרו מעלות כמ"ש רבינו ספ"א וצ"ל דגזירת הכתוב היא ואין להקשות דלמה לי אלו ג' מעלות והרי קי"ל דקומת האדם ג' אמות בלא הראש כמ"ש התוס' בפסחים דף ק"ט והיינו טעמא דכוכין בעו ד' אמות וכן בתרגום דמגילה חשיב ג' אמות לכל אחד קטועי הראש היו ומבואר שם דבאמה בת ו' טפחים קאמר כמ"ש רש"י ז"ל שם הרי דגופו של אדם מגיע בשוה לי"ח טפחים של מנורה וכיון שכן אבן זו למאי מהנייא ואי כדי להניח עליה כלי שמנה וכו' כמ"ש רבינו מעלות למ"ל ואדרבה בעלייתו זו היה צריך להשפיל ידיו כדי להדליק ולא זו הדרך ואין זה קשה דהאבן במעלותיה היתה צריכה להיות הכהן גבוה מגוף המנורה כדי לדשן הפיות בטוב ולהריק בהן השמן ודייקי דברי רבינו שכתב

**שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות.**שוב ראיתי להרב באר שבע דף כ"ז שעמד בזה והניחו בצ"ע ע"פ דברי רבינו בפירוש המשנה ולענ"ד יש לישב כנ"ל עיי"ש:

השלחן היה אורכו וכו'. בפ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ט) אמר רב אשי אמר לי רבין בר חיננא שלחן של מקדש של פרקים הוה דאי ס"ד אדוקי הוה מיהדק אמתא באמתא היכי מטבלי מאי קושיא דילמא בים שעשה שלמה וכו' ע"כ קשה טובא דהא הוי מצי לאטבולי באלכסון דטפי תרי חומשי ותו דלמה לא יעשו מקוה רחב שיכנס בתוכו השלחן להדיא ולמה נדחוק עצמינו לעשותו של פרקים ועל הרגלים כתבו התוס' שם דלא היו מחוברים עם השלחן עיי"ש וזמן הרבה נתקשיתי בקושיא זו עד שמצאתיה להריב"ש ז"ל סי' רצ"ב שכתב שאף באלכסון לא יספיק לעובי השלחן והמסגרת והזר וכו' ולהרחיבו אי אפשר כדי שלא נדחוק העזרה וכו' עיי"ש.

ועמ"שמרן ז"ל דפסק כר' מאיר אפשר שטעמו מפני ששנינו שם במשנה דאבא שאול ס"ל כוותיה ע"כ. עוד נראה לומר משום דר' יוסי בר אבין מייתי התם בדף צ"ח סייעתא מדברי ר"מ משמע דהלכה כמותו:

מזבח הקטורת וכו'. מרן ז"ל כתב דבאמה בת ה' טפחים היא ולא ידע למה השמיטו רבינו ע"כ ואפשר קצת דס"ל דסתם אמה בת ה' ולכך גבי מנורה בהל' י' וכן גבי שלחן בהל' י"ב ביאר הטפחים.

ועלמ"ש רבינו

**ושלשתן היו מונחים וכו'**מצאתי להרמ"ע ז"ל בכתב יד שכתב וז"ל תימה דהא בפי"א דמנחות אמרינן תני חדא מחצי הבית ולפנים היו מונחים ותני חדא משליש הבית ולפנים לא קשיא מר קחשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל ומר לא קחשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל פי' רש"י מאן דתני משליש חשיב כל הששים אמה של דביר ושל היכל ומאן דתני מחצי לא חשיב אלא היכל לחודיה והיו יושבים וכו' אמה של היכל שלצד הדביר ע"כ וי"ל דלהיכל ולדביר קורא היכל וכמ"ש בפ"ד ההיכל שבנו בני הגולה וכו' ונכלל בו הבית כולו עכ"ד:

ומוכני עשו לו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דבפ"ה דביאת מקדש כתב כפי' הראב"ד ז"ל ע"כ. ולולי דברי קדשו היינו יכולים לפרש דלעולם שרבינו מפרש גלגלא דמשקעה ליה היינו מוכני כמ"ש בפירוש המשנה וכמ"ש כאן אלא דבביאת מקדש קאי אקודם עשיית מוכני שהרי בן קטין הוא שעשאו שלא יטריחו להוריד הכיור לבור או למקוה ודייקי דבריו דהתם שהקדים כמה מים צריכים להיות בכיור אין פחות מכדי לקדש ממנו ד' כהנים שנאמר אהרן ובניו וכו' ושוב כתב דמי הכיור נפסלים בלינה וכיצד היו עושים משקעים אותו במי מקוה וכו' ע"כ כלומר תחלה קודם שעשו המוכני וכדאמרינן בזבחים דף כ"א כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת הלילה וכו' וידוע ששוב עשו לו י"ב דדים כדי לקדש ממנו י"ב כהנים שהוא הדין שכתב כאן ובס' חנוכת הבית ז"ל דף ט' נתעצם להקשות מזה על דברי רבינו עיי"ש ולענ"ד יש לישב כמבואר בפ"ג דכלים הל' ה' פי' רבינו שהמוכני הוא כלי כמין תיבה ואיך נאמר שחזר בו בחיבורו: