ואיזו היא יראתו וכו'. הקשה התוס' יו"ט ז"ל דלמה השמיט רבינו ההיא דתנן בפ' במה אשה (שבת דף ס"ו) כסא וסמוכות שלו טמאים מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה וכן הקשה המל"מ ז"ל ולא תירץ כלום והנני מוסיף להפליא דגם בפכ"ה דהל' כלים הזכיר רבינו דין קב הקיטע והשמיט סמוכות שלו וכסא וסמוכות עיי"ש גם בפי"ט דשבת הל' ט"ו הזכיר דין קב הקיטע ואנקטמין דתנן התם והשמיט הינך גם בפירושו להמשנה לא הזכירם עיין עליו. והפר"ח ז"ל כתב וז"ל ונ"ל שסמוכות של כסא פשיטא שאין נכנסין בהן לעזרה דהא מנעל נינהו ותנא דמתני' לא תנייה אלא איידי דרישא ודין סמוכות של קיטע כבר רמזו הרב במ"ש שלא יכנס במנעל שברגלו וכיון דהני סמוכות לאו בראש רגליו הן שפיר דמי ליכנס בהן לעזרה עכ"ל ועם כי כוונתו רצויה להליץ בעד רבינו אינו נראה כן מהגמ' שהרי אמרו שם תני תנא קמיה דר' יוחנן נכנסין בהן לעזרה א"ל אני שונה אשה חולצת בו ואת אמרת נכנסין תני אין נכנסין בהן לעזרה הרי דלאו איידי היא וגם לאו מילתא דפשיטא היא שהרי התנא היה שונה נכנסין בהן לעזרה דלאו מנעל נינהו:

ומהלך בנחת. מרן ז"ל כתב דאינו יודע לו טעם דבכלל מעט מעט הוא וסמ"ג השמיטו ע"כ וכתב עליו הפר"ח ז"ל וליתא דהוי דומיא דבנחת דלקמן דפי' הראב"ד שלא ילך דרך הדיוטות אלא שהרב לא פירשו כאן לפי שהוא מוכרח מצד עצמו עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה אין דבריו נראין דמ"ש רבינו כאן היינו במהלך אחורנית וכיון שכתב מעט מעט א"צ לתיבת בנחת משא"כ לקמן דאיירי במהלך לפניו שם שייכא שפיר פי' הראב"ד שפי' שלא ילך דרך הדיוטות שהכוונה דרך גסות הרוח כמ"ש בפסוק ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות עקב בצד גודל והראב"ד ז"ל לא כתב דרך גסות הרוח מפני שאין ס"ד שיעשה האדם כן במקום זה אלא כתב דרך הדיוטות כלומר שגם עקב בצד גודל בכיוון אינו נכון וכיון שכן צדקו דברי מרן ז"ל והנכון שטעות סופר הוא בדברי רבינו וכן מצאתי הנוסחא בדפוס מגדל עוז והיא מכוונת לגירסת הסמ"ג ז"ל:

ואסור לכל אדם וכו'. מדברי התוס' בזבחים דף ט"ז נראה שאיסור זה אינו אלא מדרבנן וביומא דף כ"ה כתבו דלאכילה ולצורך גבוה שרי ולפ"ז קשה קצת דלמה לא הותר גם למלכי ישראל כיון דאין האיסור אלא מדרבנן וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת של תורה מכ"ש איסור דרבנן ומכ"ש מלך דבעינן שתהא אימתו עליך. שוב ראיתי להמל"מ שנסתפק אי הוי דאורייתא או דרבנן ושם הקשה על מהרימ"ט ז"ל פרשת קרח שכתב דכשעולה להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה ולא ידע מנין לו וצ"ע ולענ"ד נראה שיש לו למהרימ"ט ז"ל סיוע מדברי התוס' הנ"ל דיומא עיין עליהם וגם בהקומץ רבה דף נ"ז כתבו התוס' דהשתחוואה צורך עבודה היא עיין עליהם:

אסור לאדם וכו'. עיין להרב ב"י או"ח סימן ג' והרב ב"ח ז"ל והסכמת האחרונים ז"ל דבזמן הזה אין העולם נזהרין בזה מכח שהזוהר פרשת בהעלותך כתב בהיפך עיין עליהם:

ואסור לאדם וכו'. רש"י ז"ל פי' דהיינו באורכו ורחבו ורומו ואם חסר שרי וכן פסק הש"ע יו"ד סוף סי' קמ"א ורבינו סתם הדברים ואפשר דהעתיק לשון הברייתא ודו"ק:

עיירות המוקפות חומה. כן הוא לשון המשנה והר"ש ז"ל הכריח דבמוקפות חומה מימות יהושע בן נון היא דומיא דבתי ערי חומה וכו' וכ"כ הרע"ב והתוס' יו"ט ז"ל ורבינו לא פירש כלום שם אמנם לענ"ד נראה פשוט דגם רבינו מודה ואזיל דבמוקפות חומה מימות יהושע בן נון היא וכמ"ש ספי"ב דשמיטה ויובל עיין עליו:

ירושלים מקודשת וכו'. המל"מ ז"ל הקשה על רבינו דלמה לא הזכיר דשערי ירושלים לא נתקדשו כדאיתא בפסחים דף פ"ה אמר ר' שמואל בר יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים מפני שמצורעים מגינין תחתיהן וכו' וכתב דאולי סמך למ"ש ברפ"ט דקרבן פסח והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ ע"כ ולענ"ד נראה עוד שהוא נלמד ממ"ש כאן שאוכלים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה דמשמע לפנים דוקא ואפילו בעובי החומה אין אוכלים ומינה לחלל הפתח וק"ל:

ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. לא ידעתי מה איסור יש בזה דהרי אפילו במחנה לויה שהוא מפתח הר הבית עד פתח עזרת ישראל כמ"ש בהל' י"א הותר הכנסת המת עצמו כמ"ש לקמן הל' ט"ו וכ"כ רבינו פ"ג דביאת מקדש הל' ד' מדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו שהוא מחנה לויה ע"כ ומרן ז"ל ציין מהתוספתא פ"ו דנגעים ושם ראיתי שכתוב ואין צוברין בתוכה עצמות אדם וגירסא זו מתיישבת יותר כמבואר ועם כל זה יש לגמגם דמדהותר הכנסת המת במחנה לויה משמע דגם הלנתו הותרה ועצמות יוסף יוכיחו ואיך יתכן שיהא חמור מחנה ישראל דהיינו ירושלים ממחנה לויה דהיינו הר הבית:

ומותר להכניס וכו'. עיין מ"ש בדבור הקודם:

החיל וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אף זה מדבריהם ע"כ כוונתו שרבינו בדין הבא בעזרת נשים כתב דטבול יום הוי מדבריהם וה"נ הו"ל לפרש ואתי שפיר שהשיגו כאן ולא השיגו בפ"ג דביאת מקדש הל' ה' עיי"ש וי"ל דלא הוצרך לפרש כיון שכבר הקדים דאפילו המת עצמו מותר מן התורה בכל מחנה לויה ומה שהוסיף רבינו

בועל נדהברייתא בפסחים פ' אלו דברים ששנינו שם בועל נדה כטמא מת והעלו שם דלמחנותם קאמר כמ"ש מרן ז"ל שם:

אבל מן התורה מותר לטבול יום להכנס למחנה לויה וטמא מת וכו'. כל זה נראה שפת יתר דכבר הקדים דמותר להכניס המת עצמו להר הבית דהיינו מחנה לויה כמבואר ומ"ש בספרי רבינו וטמא מת בנוסח אחר כתב יד מת נמחק:

וטמא שנכנס לשם חייב כרת. כתב מרן ז"ל דאמתני' דחייבים עליה חטאת תני עלה בתוספתא שחייבים על זדונה כרת ע"כ והרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת בהעלותך דף ע"ח כתב עליו וליתא דרבינו לא פסק כהך תוספתא ואיסורא מדברי סופרים ואיך הביא תוספתא זו על דברי רבינו ומוכרח לומר דהטמא שחייב כרת היינו טבול יום ולא מחוסר כפורים כמבואר פ"ג דבי את מקדש וצ"ע עכ"ד ושיתיה דמור לא ידענא דהרי תוספתא זו היא בפ' הקומץ רבה (מנחות דף כ"ז) דתניא מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואצ"ל טבול יום ושאר כל הטמאים וכו' ע"כ והובאה תוספתא זו פ"ק דכלים עיי"ש והר"ש ז"ל סוף פ"ק דכלים כתב ג"כ דליכא כרת אלא בנכנס למחנה שכינה עיי"ש מעתה הדבר מבואר דטמא שכתב רבינו דחייב כרת הוא מן התורה ומאותה ברייתא גופה וכ"כ להדיא פ"ג דביאת מקדש הל' י"ב:

עזרת הכהנים וכו'. פסק כת"ק דספ"ק דכלים ודלא כר' יוסי דאמר התם דגם שלא רחוץ ידים ורגלים אינו נכנס מיהו בתוספתא דכלים פ"א מייתי סברת ר"י בשם חכמים וכן פסק בפסקי תוספות פ"ק דתמיד עיין בשו"ת באר שבע דף כ"ג ומ"ש בספרי רבינו

ולכפרהאינו במשנה וגם בנוסח אחר כתב יד נמחק:

בין האולם וכו'. עיין מ"ש מהר"י קורקוס ז"ל הוקשו קרועי בגדים לפרועי ראש ע"כ וכ"כ רבינו להדיא פ"א דביאת מקדש הל' י"ד ושם הל' ט"ז פסק דשתוי או קרוע בגדים שנכנס בין האולם ולמזבח לוקה וכאן סמך למ"ש שם עיין להמל"מ ז"ל:

ההיכל מקודש וכו'. עיין להתוס' יו"ט וס' עבודת ישראל ז"ל ואין להאריך:

מקום שהיה וכו'. בפ' כיצד צולין אבא שאול אומר עליית בית קודש הקדשים חמורה מבית קודש הקדשים וכו' ורבינו לא הזכיר חומרא זו נראה דהיינו טעמא משום דהתוספתא פ"א דכלים פליגי עליה ואמרו לו אין זו מעלה ע"כ:

יכנס בעל מום וכו'. כן הגיה מרן ז"ל עיין עליו והמל"מ ז"ל מפני שמצא הגירסא האחרת בהרב קרית ספר החזיק בה עיין עליו ובאמת שגם בנוסח אחר כתב יד קדמון כתוב כן ולמ"ש מרן ז"ל דרבינו שהעתיק היכל מנין לו ע"כ י"ל דמצינו קודש קדשים דנקרא היכל כדאיתא: