Maaseh Rokeach on Theft Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך אם היה שוגג וכו'. זו היא דעת רבינו זלה"ה בסנהדרין דף ע"ב דסבירא ליה דקיימא לן חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בו אין משלמין ממון (טעם) [עם] המיתה אע"פ שאין נהרגין ע"כ.
שגנב כיס בשבת והיה מגררו וכו'. אף דאינו חייב לענין שבת אלא בהנחה, ועקירה לחודה לא מחייב עלה כלל, כבר אמרו בגמרא דעקירה צורך הנחה היא, ועיין פרק י"ג דהלכות שבת [דין י"ב].
ואם אין גניבה אין טביחה וכו'. עיין בשו"ת הרדב"ז חלק ב' שנדפס מחדש סי' רמ"ג, שביאר דעת רבינו בטוב טעם ודעת.
גנב ומכר בשבת או שמכר וכו'. הך או שטבח לשנים, אין לו מובן והוא טעות סופר, וצריך לומר לעבודה זרה, וכן כתוב בדפוס מגדל עוז ובטור חו"מ סי' ש"נ.
עשה שליח לשחוט לו וכו'. מדקדוק הלשון משמע, דלא אמר לשליח בשבת, אלא אמר לו סתם והשליח הוא ששחט בשבת, וטעם הדבר נראה, דאנן קיימא לן בכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה חוץ מזו, דרבי קרא כדאיתא בגמרא, וכיון דחדוש הוא אין לך בו אלא חדושו, ולכך דווקא כשאין דבר המשלח אלא שליחות דטביחה או מכירה לחודיה, אז חשבנו ליה כאילו עשאו הוא עצמו, משא"כ אם נתוסף בו איסור אחר, דאין שליח לדבר עבירה אז הכל בטל, ולכך כשאמר לשליח לשחוט בשבת שהוי ליה שחיטה באיסור נוסף, אז פטור המשלח, וראיה לזה ממה שפסק רבינו פרק ז' דהלכות מעילה דין ב' דבההיא גם כן דריבתה התורה להיות המשלח חייב, ואם נתוסף בו איסור אחר נוסף על המעילה אז נפטר המשלח, והן הן דברי המשנה למלך ז"ל. אמנם הטור חו"מ סי' ש"נ העתיק, ואם עשה שליח לשחוט בשבת ושחט בשבת וכו', והרב בית יוסף ז"ל ציין פרק ג' דהלכות גניבה עיי"ש, דצריך לומר חדא מתרתי. או שכך הייתה גירסתם בדברי רבינו, או שהם מחלקים בין ההיא דמעילה לנדון דידן, דההיא האיסור שוה בין להשליח בין להמשלח, משא"כ הכא דלגבי השליח אין לו אלא איסור שבת, דאיסור טביחה מצד עצמה המשלח שהוא הגנב הוא שהוזהר עליה לא השליח, (והיא) [והלא] במעילה לא פטרנו הבעל הבית ושלוחו, אלא מכח חיובי האורחים הא לאו הכי חזרנו לעיקר הדין ופשוט הוא.
ואח"כ באו עדים וכו'. דאם לא באו עדים אין לחייבו כלל, כיון דעכ"פ הודה וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם דף ע"א ע"ב.
אינו נמכר אלא הרי זה וכו'. ולא מצאתי כעת מאין הוציא רבינו זה, דבשלמא על הקרן לא גרע משאר נזיקין, אבל הכפל ותשלומי ד' וה' שאינן אלא קנס מנא ליה, ובברייתא שהובאה בילקוט פרשת משפטים לא משמע הכי לא בדברי ר' יהודה ולא בדברי ר' אליעזר עיי"ש.
גנב את העכו"ם וכו'. דין זה כולו נמחק בדפוס מגדל עוז ומתחיל שם מן היה הקרן הגניבה וכו'.
היה הגנב שוה מאה וכו'. הקשה הרב עצמות יוסף ז"ל, דנראה מדברי רבינו דאינו חוזר ונמכר, וכן כתב בסמוך ובשמעתין פריך דגניבתו טובא משמע וכו', וצ"ע, עכ"ל. הנה קושיתו לא תפול על פי פירוש רש"י ז"ל, דלדידיה מאי דפריך אביי גניבתו טובא משמע, הכוונה היא שתי גניבות, ורבינו בגניבה אחת איירי, אך לפירוש התוס' בשם ר"י יש מקום לקושיא זו, שהרי פירשו [גניבתו] טובא משמע קאי אגניבה אחת דחוזר ונמכר עד שישלים כל [הגניבות], ופריך לה דגניבתו טובא משמע, כי הא דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו וכו', ורבינו שסתם משמע דאף דגנב וחזר וגנב קאמר, אך המעיין יראה דגם מזה אין קושיא, דדין גנב וחזר וגנב ביארו לקמן, א"כ מוכרח דהכא ללא [חזר] איירי, אלא בגניבה אחת והן הן דברי הברייתא גניבו אלף ושוה חמש מאות נמכר, ולא גריס וחוזר ונמכר וכדאיתא בילקוט פרשת משפטים, וכיון שכן איני רואה שום קושיא בדברי רבינו, אך לא ידעתי מאין הוציא שהכפל ג"כ נשאר עליו חוב וכו', דכיון דאין לו וכבר נמכר למה יתחייב בכפל כיון שאינו אלא קנס.
גנב ונמכר וחזר וגנב וכו'. זו היא דעת אביי וסבירא ליה דדברי רבא אהא קאי, דהא דאמר רבא דב' גניבות נמכר וחוזר ונמכר, הוא דווקא בגנב לב' [בני] אדם, דלגבי כל אחד קרינן ביה ונמכר בגניבתו, אבל באדם אחד גניבתו טובא משמע, ואינו נמכר אלא פעם אחת, וזו היא שיטת רש"י ז"ל, וכתירוץ אביי, ודלא כפירוש ר"י שהביאו התוס' ז"ל, עיין עליהם.
אם היו דמיו כנגד הקרן וכו'. שותפין שגנבו כאחד וכו'. אלו שני הדינים לא מצאתים מבוארים שם, אך יש ללמדם מתוך הסוגיא, ודברי הרב המגיד ז"ל מגומגמים שכתב גם זה הוא שם.
אם היו דמיו כנגד הקרן וכו'. שותפין שגנבו כאחד וכו'. אלו שני הדינים לא מצאתים מבוארים שם, אך יש ללמדם מתוך הסוגיא, ודברי הרב המגיד ז"ל מגומגמים שכתב גם זה הוא שם.