**והדימין.**טעות סופר וצ"ל והרימין ברי"ש

והכוסברעיין להתוס' יו"ט פ"ק דדמאי ויש ליישב:

וכן החומץ העשוי מן התמרים. ומרן ז"ל הגיה שצ"ל מן התמדים בדל"ת ע"כ ובנוסח אחר כתב יד כתוב מן התמרים הגדולים:

כשגזרו וכו'. עיין מ"ש רבינו פ"א דהל' תרומות הל' ג' ולעיל פי"ב הל' י"א:

איזהו תגר זה שהביא ב' וג' פעמים. אין להקשות דאם בשני פעמים הוחזק לתגר מכל שכן שלש פעמים די"ל חדא דדרך חז"ל כך הוא בכמה מקומות ועוד י"ל דאגב דבעי לאשמועינן דאפי' בשלש משואות בפעם אחת לא הוחזק לתגר לכך נקט ב' וג' פעמים:

כשגזרו וכו'. עיין רפ"ט שהגזרה לא שייכא אלא בארץ ישראל ועכשיו אשמועינן שבפירות חו"ל שנכנסו לארץ לא גזרו בהם דכיון שעיקרם מחוצה לארץ:

ואלו דברים וכו'. משנה פ"ק דדמאי ועיין לרבינו בפירוש המשנה והר"ש ז"ל האריך בזה עיין עליו. ועל מ"ש

**וכיון שאמר לו עם הארץ וכו'**קשה קצת דמה צורך ומה מועיל אמירתו של ע"ה ואולי דעשאוהו כשכח לעשרן ונכנס עליו השבת שהתירו מפני כבוד השבת ע"י עילה כמ"ש בירושלמי אף שלמ"ש חייב לעשר כמ"ש רבינו פי"ב:

אבל שמן שלוקח האורג וכו'. אין להקשות ממ"ש רבינו פי"א דתרומות הל' ח' דמותר לזר למשוח הכהן במרחץ אע"פ שהוא נסוך ממנו ומרן ז"ל כתב שם דטעות סופר הוא וצ"ל למשמשו אי נמי דהכוונה למודדו ועם כל זה הרי כדבר שאין מתכוין לסוך מותר אע"פ שהוא נסוך והכא אמאי אסור כיון שאין כוונתו לסוך די"ל דהכא הוא סך ממש משא"כ התם דהסיכה ממילא באה דומיא דנפל שמן על בשרו שכתב לקמיה:

**אלנתים.**בנוסח אחר כתב יד אלונטית. ומ"ש

אינן בטליםבנ"א כ"י אינן ניטלין: