כבר ביארנו וכו'. הרב כנסת הגדולה הביא משם הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תקמ"ז דכלי חרס המצופין באבר דינן ככלי מתכות ליטמא מגבו ע"כ. ואני בעניי לא מצאתי דבר זה מבואר בהרשב"א שם שהרי כתב דאי לענין טומאה אין לנו עסק בזמן הזה לטומאה וטהרה של כלים ותשובתו שם אינה אלא לענין טבילה במקוה ולענין גיעולי גוים ופסקו הרב ב"י יו"ד סי' ק"כ ולא עוד אלא דמכמה משניות מוכח דהציפוי מבטל עיקר הכלי והוא גם הוא טהור כמ"ש רבינו לעיל פ"ד הל' ד' ופ"י הל' י"א וי"ד ועיין מ"ש שם:

כלי חרס וכו'. עמ"ש הראב"ד ז"ל כבר כתבתי וכו' הוא בפ"ז דשאר אבות הטומאות הל' ג':

בתוך אוירו ואם לאו התנור טהור כאילו היו. בדפוס מגדל עוז נמחק כל זה ונראה שיש להגיהו:

השרץ שנמצא בעין וכו'. משנה פ"ח דכלים וג' פירושים נאמרו בה דכאן רבינו בחיבורו כתב דאם נמצא באויר העין היינו השרץ וכזית מן המת היינו בתוך התנור ובפירוש המשנה ביאר רבינו דאם היה באויר היינו באויר העין כזית מן המת וידוע פי' הראב"ד והר"ש כמ"ש מרן ז"ל וכ"כ הרא"ש והרע"ב והתוס' יו"ט ז"ל הקשה לפירושם ואין להאריך:

במקום הנחת העצם. בדפוס מגדל עוז כתוב במקום הנחת העצים. ומ"ש בספרי רבינו

ישיבת הכלך כתוב שם ישיבת הבלן וכן עיקר:

כל שיש בה משקה טופח. בדפוס מג"ע משקה טופח נמחק. ובעיקר הדין ידוע מ"ש הראב"ד ז"ל ומכאן יש סיוע למ"ש שהמשקה מטמא כלי חרס מגבו ע"כ. כאן סייעו אמנם בפ"ז דשאר אבות הטומאות הל' ג' השיג עליו ע"כ וכ"כ לעיל הל' ד':

ואם היה לטבלה דופן וכו'. ארישא קאי שהקערות דבוקות בה דאל"כ אף שהדופן עודף אין כח באויר ליטמא כללם כלל כמ"ש רבינו לעיל הל' ג':