סק"א קטן כו'. בכ"ה תמה כו' הא בדיעבד סגי בלא י' ור"ל כיון דנשים א"א להם לברך ביו"ד משום פריצותא ה"ל כדיעבד ותברך בלא י'. ובאמת לדידן אינו קושיא דהא הרב"י בסעיף ג' לא הכריע אם יצא אם בירך שלא בפני י' ולכן פסק שיחזיר שיברך בפני' י' בלי שם ומלכות וא"כ אפי' תימ' דנשים הוי כדיעבד איך נאמ' להן שיברכו בלי י' שמא קי"ל דלא יצא הוי ברכתן לבטל' אע"כ צ"ל דהכ"ה פסק כמ"ד דיצא בדיעבד אם בירך בלא י' ומ"א שהביאו לא הביאו אלא לכתוב עליו ואפשר כו' שבברכו' אלו רשות כיון דבמדינות הכ"ה צ"ל דפוסקים דיוצא אם בירך בלא יו"ד אפ"ה אין מנהג הנשים לברך נשמע מזה דסביר' לי' דברכות אלו רשות וא"כ ניהו דלדידן אין הכרח לו' כן מכל מקום לא נחדש מחלוק' ואמרי' גם לדידן די"ל שהם רשות ואפשר גם לדידן מוכרח שהן רשות וראי' מן הנשי' דהא קי"ל בסעיף ד' דאם אחר בירך יוצא גם הוא וכ' מ"א דאותו אחר א"צ לברך בי' א"כ אכתי תקשי גבי נשים ה"ל לבעל' לברך דא"צ י' ומכל מקום היא יוצאת אע"כ דס"ל דהברכות אלו הם רשות:

(ס"ק א') חבוש. על עסקי נפשו' וכ' בספר א"ר וז"ל מל' תר"י משמע אפי' משום ממון מלבושי י"ט דלא כמ"א עכ"ל וכ"כ בס' נתיב חיים באריכות וז"ל תר"י נשאל לר"ה גאון למה לא אמרן כסדר שכתובי' במזמור והשיב שרצ' למנות תחל' אותם שהם מסוכנים יותר שיורדי הים והולכי מדבריו' הם מסוכנים יותר מחול' שרוב חולים לרפוא' וחבוש רוב פעמים הוא חבוש בעבור ממון ואין סכנתו כ"כ עכ"ל וכ' בס' נ"ח הנ"ל אלמלא ראה מ"א דברי תר"י הנ"ל לא מלא' לבו לחלוק עכ"ל ולענ"ד המ"א ראה דברי תר"י ואין חולק עליהם עפמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"ב הביאו ג"כ בס' נ"ח והכי קי"ל בח"מ וכ"כ הרא"ש בתשוב' כל מה שמחדשים או"ה גזירות ופורענות על ישראל אפי' מענין אותו ביסורין כו' גובין הכל לפי ממון דעיק' כוונתם על ממון עכ"ל וא"כ מ"ש ר"ה גאון וחבוש רוב פעמים הוא חבוש בעבור ממון ואין סכנתו כ"כ הרי דלא כ' על עסקי ממון כ"א בעבו' ממון ור"ל כמ"ש הרא"ש והנה הרא"ש כוונתו לענין מס ניהו דלפעמים באמת כוונ' או"ה לנפשות ממש ח"ו מ"מ כיון דא"א לעמוד על הדבר ורוב פעמים אפי' גוזרים ח"ו על נפשות תכלית כוונתם לגבות ע"י זה ממון ישראל לכן טוב לגבו' לפי הממון ולא לפי נפשות ולכן כ' ג"כ ר"ה גאון חבוש רוב פעמים הוא חבוש בעבור ממון ר"ל אף שהוא חבוש על עסקי נפשות מכל מקום תכלי' כוונ' החביש' ע"פ הרוב הית' לקבל ממון וא"כ כיון דאפשר להשתדל ע"י ממון שוב אין סכנ' כ"כ ובנידון כזה גם מ"א מוד' כיון דעיק' החביש' על עסקי נפשות צריך לברך ולמ"ש מ"א על עסקי נפשות בא למעט אם תחל' היתה החביש' על עסק ממון דאמרו מיד שמשום ממון נתפס כה"ג אין לברך ובזה גם ר"ה גאון מוד':

(סק"ב) והשומעים כו' ואם לא אמרו אינ' מעכב דבגרסת גמ' שלנו אינו שהשומעי' ישיבו אלא דהרמב"ם כתבו והטור העתיקו ולכן אע"ג דלכתחל' חיישי' לדעת הרמב"ם והטור מ"מ דיעבד סמכי' אגירסא שלנו:

טוב לברך מעומד רמב"ם וכ' הכ"מ וצ"ע מנ"ל הא וכ' הב"ח דמה"ט השמיטו בש"ע ואעפ"כ כתב הב"ח וז"ל ומיהו מנהג כל ישראל לברך מעומד ואין לשנות והכי משמע לישנא דקרא וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו (דמיני' ילפי' דבעי' י' דפסוק זה כתוב סוף המזמור דהוזכר בו הני ד' שצריכין להודות ודרשי' קהל עם היינו י' ובמושב זקנים היינו ת"ח ואמרי' דתוך הני י' בעי' שיהיו שניהם זקנים דהיינו ת"ח דמיעוט זקני' שני') ומדאמר ובמושב זקנים יהללוהו אלמ' דזקנים בישיב' מכלל דמהללים אינם בישיב' אלא בעמידה עכ"ל הב"ח ומה"ט כתב מ"א ל' טוב לברך מעומד וברמב"ם לא הוזכ' ל' טוב דלהרמב"ם הוא מדינא אלא הואיל דבכ"מ הניח הדין בצ"ע ובש"ע השמיטו משמע דלא ס"ל כהרמב"ם לכן כתב מ"א ל' וטוב דהיינו לכתחל':

(ס"ק ג) רבנן צ"ל דתנו הלכתא כנ"ל סברת מ"א ומדכתיב במושב זקנים זקן היינו שקנ' חכמה והוא ראוי להורא':

(ס"ק ד) אחר משמע דסבירא ליה כו' דלא כמ"ש בב"י ונ"ל דבש"ע חזר בו ממ"ש בחבורו ב"י דדוק' תלמיד על רבו רשאי לברך כדמצינו כן בגמרא אבל לא אחר ואפי' בעל על אשתו יולדת אם בירך גוערים בו אבל בש"ע סתם וכ' אם בירך אחר משמע אפי' אינו תלמידו:

והאחר כו' בפחות מי' כ"כ תר"י יש פלוגתא כו' ר"ל לא עדיף מאלו בירך החול' בעצמו בלי י' דפליגי בסעיף ג':

(ס"ק ה) ואין זה כו' כלומר דאם כו' בא ליישב מאי קמ"ל דאין זה ברכה לבטל' ניהו דשרי אפי' לכתחל' לאחר לברך מ"מ הש"ע שכ' אם בירך אחר דמשמע ל' דיעבד ניהו דל"ד דאפילו לכתחלה שרי מכל מקום כיון דמיירי דיעבד מאי נ"מ אי הוי ברכתו לבטלה מה שעבר עבר ע"ז כ' דרמ"א בא ליתן טעם למה יצא החול' בברכת האחר הא הוי לבטל' וכה"ג אין חברו יוצא כמ"ש סי' רי"ג לכן כתב רמ"א דאין זה ברכ' לבטלה ושפיר יוצא החולה:

(ס"ק ו) ג' ימים כו' עד יום ה' שהוא יום קריא' בס"ת דג' ימים היינו עם יום היציא' וא"כ יום ה' הוא כבר יום ד' וכיון דאינו אלא מנהג לברך אחר קריאת התורה כמ"ש סעיף ג' א"כ בנדון זה יברך בי' בלי ס"ת:

(ס"ק ז) מיחוש כו' מ"מ לאו בכל יומ' כו' ר"ל אף שנתרפא מחולי זה כבר פעמי' רבות לא היה זה דרך הטבע אלא כל עת נעשה לו נס וכדאמרי' בנדרים פרק אין בין המודר אמר ר' אלכסנדראי אמר רחב"א גדול הנעש' לחול' יותר מנס שנעשה לחנני' מישאל ועזריה כו' א"כ כיון דלאו כל יומא מתרחיש ניסא והיה בחזקת סכנה לכן כשעמד צריך להודות:

(ס"ק ח) וכן נוהגים וב"ח כו' וכן פסק לעיל סי' ס' מן תיבת וכן פסק כו' נרשם בטעו' וקאי אדלעיל סעיף ה' שכ' בש"ע אם בירך אחר כו' ונתכוין להוציא כו' משמע דס"ל מצות צריכות כוונה וע"ז כ' מ"א דכן פסק הרב"י לעיל סי"ס ס"ד שכ' שי"א דאין מצות צריכות כוונה וי"א דצריכות כוונ' כו' וכן הלכה עכ"ל הרי דהכריע כמ"ד מצות צריכות כוונה דלא כע"ת שהקש' דהכא סתם דצריך כוונ' ולעיל סי ס' הביא שני דיעות בזה דהא באמת גם בסי' ס' הכריע דצריך כוונה אולם מ"א לעיל סי' ס' ס"ק ג' כתב ודוקא במצוה דאורייתא אבל מצות דרבנן א"צ כוונה רדב"ז כו' ע"כ אין כוונת מ"א לפרש כן דברי הרב"י בש"ע דהא הכא הוא דרבנן ואפ"ה פסק דצריך כוונה:

(ס"ק ט) הגומל כו' עסי' רי"ח כו' ר"ל דוקא אי יצא ממנהג העולם דזולתו לא מקרי נס לברך במקום שנעשה לו ברוך שעשה לי נס כו' ואפילו הכי י"א דאין מברכין הגומל כיון דאינו מכלל הני ארבעה דחשיב הש"ס:

(סק"י) וי"א כו' ונ"ל דמי שהלך בדרך כו' ובאו עליו לסטים וניצול מברך עיין סעיף ז' ר"ל בצירוף דעת האומרים בסעיף ז' דאפי' הולך מעיר לעיר מברך לדעת האומרים בסעי' זה דאפי' באו עליו לסטים בביתו מברך א"כ כה"ג דבאו עליו לסטים בדרך אע"פ שלא הלך במדבר מברך:

ועכשיו נהגו כו' וטורי זהב סעיף קטן ה' כ' דבחולה ומוטל במט' ג' ימים אליבא דכ"ע צריך לברך דהא צריך לבקשת רחמים מאחרי' כדאשכחן ברבא בנדרים פרק אין בין המודר דף ל"ט: