(ס"ק א) אין כו' לסעד' דהיינו שאוחז הולד שלא יפול לארץ והא מדתנן ס"פ מפנין אין מילדין הבהמ' בי"ט אבל מסעדין וכתב הרא"ש דר"י נסתפק אי האי מסעדים ר"ל אפי בשב' והא דקתני בי"ט משום רבות' דאין מילדין תניא או דבשבת אפי' מסעדים אסור והניח הדבר בספק והטור פסק לקול' ותמ' עליו הרב"י ומדלא כתב פה בש"ע דין מסעדים לא להתיר ולא לאסור כ"א לקמן סי' תקכ"ג לענין י"ט משמע דגם להרב"י מספקא מלתא וא"כ ממילא מספק' אסור אע"ג דהוי ספק דרבנן וכמו שכתב הט"ז ס"ק א':

וכ"מ בגמר' דאמר מרחמים כו' דאהא דתנן אבל מסעדים מייתי הש"ס בריית' דתני' כיצד מסעדים אוחז בולד שלא תפול לארץ. אמר רשב"ג נוהגים היינו שהיינו מרחמים על בהמ' טהור' בי"ט עכ"ל הבריית' (ומרחמים היינו אם רחק' וולדה מזלפים עליו מי שליית' או ליתן מלא אגרוף מלח ברחמ' כמ"ש לקמן סי' תקכ"ג) והא דנקט גבי מרחמים בי"ט ניהו דהמעש' הי' בי"ט מ"מ מה לו לרשב"ג להזכיר בי"ט. גם מסתמ' גם לפעמים אירע כן בשבת א"ו לדיוק' אתי דוק' בי"ט אבל בשבת אסור דגבי מרחמים ל"ל דנקט י"ט לרבות' כמ"ש ר"י גבי אין מילדי' דהא רשב"ג לא הזכיר שום דבר לאסור אע"כ דמרחמים אסור בשבת וה"ה דאין מסעדין דאסור בשבת דשניהם תיקוני ולד ועוד כיון דרשב"ג קתני בתר הא דמפרש מסעדים מסתמ' כמו דסיפא דהיינו מרחמים הוא דוק' בי"ט גם רישא דאיירי במסעדים דומי' דסיפ' דוק' בי"ט: