(ס"ק א) שמותר להסתפק שאינו מוקצה. ר"ל לדידן דקי"ל כר"ש דאין מוקצ' אלא בגרוגרת וצמוקים וכדומה כדלעיל סי' ש"י ולכן כאן לא הוי מוקצה אבל לר"י דא"ל מוקצה ודאי דאוצר הוא מוקצה כדאית' בש"ס:

(ס"ק ב) להתחיל כו' משמע דשרי. וכן הוכיח הרב"י ע"ש אבל הט"ז תמה כיון דטעם האיסור להתחיל משום טרחה א"כ מה לי אם התחיל מבע"י או לא וע"ש:

(ס"ק ג) לפנותו אבל עוש' כו' דהוי טלטול בגופו דעדיף מטלטול מן הצד. ולדעת הרא"ש טלטול בגופו אפי' לצורך דבר האיסור מותר וכמ"ש לעיל סי' שי"א ס"א:

(ס"ק ד) לדבר מצוה ומפנה אפי' כו' ר"ל אע"ג דבי"ט משום פסידא לא הותר בהני גוונ' אבל משום מצוה מותר אפי' בשבת:

(ס"ק ה) לצורך כו' סעודת כו' דאי' התם רב איקלע לבי רב חנן חתני' ולא אכל מסעודתו ואמרו שם הטעם דסעודת הרשות הוי:

עסי' תקס"ח ס"ב. כ' מ"א שם ס"ק ה' כמה ענינים מהו נקרא סעודת מצו'. וע' בשו"ת חות יאיר שפרט שם כל מה שנקרא סעודת מצוה וכתב מ"א שם וז"ל איתא סוף ברכות כל הנהנ' מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינ' וא"כ משמע דס"ל דהוי ס"מ א"כ גבי רב היכי שייך סעודת הרשות גם בלי ספק בהאי דרב חנן חתני' גם ת"ח אחרים היו שם באותו סעוד'. ובתשו' ח"י כ' דמשום שמפלפלים בדברי תורה תוך הסעודה ל"מ סעודת מצוה כ"א דרש' המיוחדת לאותה סעוד':

וכן צ"ל כאן. ר"ל דהתיר לפנות לצורך אורחים אע"ג דהסעוד' לא מקרי סעודת מצוה מ"מ הבעה"ב עוש' מצוה והותר לו לבעה"ב לפנות לצורך המצוה. ולשון רמ"א דחוק לפ"ז דמשמע מלשונו דהסעוד' הוי סעודת מצו'. צ"ל דרמ"א לא דייק בלישני' וכ' ט"ז ס"ק ב' דאם מזמין לכבוד האורח א' מבני העיר גם בשביל אותו בן עיר מותר לפנות דגם הוא בכלל המצוה כיון דהוזמן לכבוד האורח:

(סק"ו) שהובאו אפי' בערב שבת דאל"כ בלאו הכי אסורים שמא בא מחוץ לתחו' כדלעיל סי' שכ"ה: