Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 381
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ס"ק א) והוציא אבל הכניס מותר. אא"כ כו' אסור בהכניס כצ"ל. דהגרסא שלפנינו אבל להכניס מותר ע"כ ט"ס הוא דאיך יהיה מותר להכניס לביתו והבית רשות מיוחר לו לבר דלא ביטלו והחצר מיוחד לבעלי חצר והוא אין לו חלק בה דהא ביטל גם אח"ז הגרסא לפנינו דאז אסור להכניס. אדרבא איפכא מסתברא כשביטל גם רשות ביתו אז מותר כמבואר סי' שפ"ט סעיף ב' אע"כ צ"ל כמו שהגהתי. ואמר עמ"ש בש"ע דאם הוציא אוסר דחוזר מבטולו עז"א דוקא הוציא שמשתמש בחצר נראה שחוזר מבטולו אבל הוציא מן החצר והכניס לבית בזה אינו נראה שחוזר מבטולו דהא אררבא הוציא מן החצר ואינו רוצה להשתמש ולכן כתב אבל הכניס מותר. ר"ל מותר לבני החצר דבטולו נשאר בבטולו אא"כ ביטול גם רשות ביתו והכניס א"כ הכניס לבית שביטל ומשתמש שם נראה דחוזר מביטול ביתו ושוב אוסר על בני חצר. ואולי כיון שבפ"א ביטל רשות ביתו וחצרו והשתא שהכניס נראה שחוזר מביטול ביתו אף שאין ראיה שחזר מביטול חצרו דהא הוציא מן החצר מ"מ אמרינן כיון דחזר ממקצת הביטול חזר מכל הביטול:
(ס"ק ב) החזיקו כו' אסור להוציא עסי' ש"פ ס"א ב'. ר"ל דוקא כשביטל סתם דאז לא ביטל רשות ביתו אבל כשביטל גם רשות ביתו בפי' אז מותר לכתחלה לאחר שהחזיקו להוציא כמבואר שם סעיף ב':
(ס"ק ד) בחורבה אף ע"פ שאין עיקר תשמישם שם ר"ל דס"ד דוקא בחצר דעיקר תשמישם שם ויש צורך הרבה הקילו רבנן דמהני משא"כ בחורבה דאין בו צורך כ"כ דהא אין עיקר תשמישם שם לא הקילו קמ"ל:
(ס"ק ז') ואז כו' ודבריהם תמוהים כו' דדעת י"א הם דברי ר"ת שחלק על רש"י וס"ל דמבית לבית אין לבטל דלא נשתכח תורת עירוב דבשלמא בחצר אם מבטל רשות חצרו ולא ביתו דאסור להוציא מביתו לחצר א"כ יערב בשבת הבא כדי להתיר ההוצא' מביתו לחצר (ואם ביטל גם רשות ביתו דמבואר לעיל סי' ש"פ סעיף ב' דמותר להוציא מביתו לחצר ע"ש בתוס' דף ס"ד ע"א ד"ה א"כ כו' מ"מ כשיחיד מבטל ליחיד הא אסור להוציא כיון דאינו נעשה אורח כמבואר ס"ס ש"פ ואם בטלו לרבים הא הרבים ערבו ולא ישתכח תורת עירוב משא"כ מבית לבית דאין חצר מפסיק ביניהם כשא' מבטל לחבירו רשאי להוציא אפי' המבטל לבית חברו שביטל לו דבזה אינו נראה כמחזיק במה שהוציא מרשותו לרשות חבירו כדלעיל דדוקא כשמכניס לרשותו נראה כמחזיק) וא"כ אפי' ביחיד נגד יחיד מותר להוציא מבית המבטל לבית שבטלו ועי"ז ישתכח תורת עירוב ולא יערבו (וחיישינן פן ישכחו גם לבטל כ"כ מהרש"א שם) ודעת רש"י שהוא דעה א' כתב התוס' דלא חייש להכי כיון דעכ"פ אם לא יערבו יהיה המבטל אסור להכניס לביתו וישתכר כשיערב. ור"ת צ"ל דס"ל דלא חייש באיסור הכנסה דממ"נ להכניס כלי חבירו כביתו בזה לא איכפת ליה דסתמא דמלתא כי משתמש אינש בכלים דידיה משתמש ולא בכלים של אחרים כדאמרי' דף ע"ב וכליו על פי הרוב אין מצוים בבית חבירו וגם כשיוציא כליו לבית חבירו שלא יהיה רשאי שוב להכניס בזה לא יחוש כ"ה ני אינו מצוי כ"כ ולא ישתכר ע"י עירוב ועי"ז ישתכח תורת עירוב אבל כשמשאיר לעצמו חדר א' דאז אסור להוציא מחדר זה לבית וישתכר ע"י עירוב להוציא מן החדר עי"ז יערב ולא ישתכח תורת עירוב ולכך תמה מ"א במה שהתיר הרב"י וכן רמ"א להכניס כה"ג מבית חבירו לביתו ולמה דהא דומ' למי שביטל רשות חצרו לחברו יחיד אף שלא ביטל רשות ביתו ואסור להוציא מביתו לחצר מ"מ אסור להוציא מבית חבירו לחצר ה"ה כאן שביטל ביתו ולא חדר ניהו דאסור להוציא מחדר לבית מ"מ אסור להוציא מבית חברו לביתו דכאן הבית יש לו דין חצר וחדר יש לו דין בית. דלא שייך לומר שלא ישתכח כו' דהא הרבים עירבו כנ"ל:
(ס"ק ט') וחוזרים כו' אפילו בטלו ביתם כו' דלא כב"י ר"ל דהרב"י כתב בספרו וז"ל משמע הא דצריך לבטל ולחזור ולבטל כשביטל רשותו סתם הוא שאלו ביטל רשות ביתו בפי' שניהם מותרים בין בבית המבטל בין בבית שאר שכנים כו' וא"צ לחזור ולבטל עכ"ל ועל זה כתב מגן אברהם דליתא כיון דרבים המבטלים אפי' ביטלו גם רשות ביתם מכל מקום אסורים להוציא לחצר דלא נעשו אורחים: