Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 459
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ס"ק א) שמא כו' ירגיש ר"ל ע"י שיעבור הצל. משא"כ כשאופה נגד החלון דליכא צל יש לחוש שמא יהי' מעונן ולאו אדעתיה. וכ' ח"י ואם החלון סתום אפילו במחיצה של זכוכית מותר ללוש שם:
ובס' ח"מ חולק בזה על ח"י:
(ס"ק ב) וכן כו' עסי' תנ"ה דב"ה אין לחוש לזה אבל יש לחוש שלא יפול שום דבר לתוכו:
שהרמב"ם שלח כו' ולכן אפשר אם אין לו סדין אחר כ"א מה שהניח כבר על המצות וי"ל שמא נדבק בו בצק. אפשר טוב להוליכו מגולה מלכסות באותה מפה. דהא רמב"ן לא חש לכסותו:
(ס"ק ד) שהשהיות כו' אבל בניקור כו' ואע"פ כו' זהו טעם אחר. דת"ה נתן טעם דניקר אינו פועל כ"א שלא תחמיץ מכאן ואילך אבל אין לו כח לבטל שהיות שכבר שהה ומ"א הוסיף דאפילו מכאן ולהבא אינו פועל כ"א במקום שמנקר:
עד שיגרפו. כ' האחרונים דלאו דוקא עד גמר הגריפה דאם כן יש לחוש שטרם שיתנו המצות לתנור יתקרר התנור אלא ר"ל עד שיתחילו לגרוף וכ"ז לפי התנור והעצים וההסקה:
(ס"ק ה) הכסיפו. והוא מה שקורין בלאכלי"ך:
(ס"ק ט) שלא כו' על רצפת אבנים. אע"ג דלעיל סי' שנ"ז סעיף ב' כתב דגם רצפת אבנים מבליעים מ"מ אין מבליעים כ"כ מהרה וי"ל שתחמיץ בנתיים גם י"ל כמ"ש מ"א שם. דדוקא שם הקילו ע"ש:
כמ"ש ס"ס תמ"ד היה יושב בבה"מ ונזכר שי"ל עיסה תוך ביתו וירא שמא תחמיץ. יבטלנו קודם שתחמיץ. וביטול מטעם הפקר.
(ס"ק יג ) שיאפה כו' רק שחומרא כו' לכן מותר כו' מ"מ צל"ב כיון דאין דעתו לאכלו יהי' מצד הדין או מצד חומרא יהי' אסור ומ"ש מאופה ואין דעתו לאכלו היום:
מזרק כו' אבל לא ידביק כו' ר"ל ע"י מסמורים. שישארו סדקים במקום המסמורים ליכנם שם בצק:
(ס"ק טו) הפת כו' וה"ה כשלש סמוך לתנור. מיהו כתב הב"ח הא דאסר בסעיף א' סמוך לתנור היינו דוקא סמוך לפי התנור ולא מן הצדדים והיינו בתנור שאופין בו דהכותלים עבים ואין מחממים ואפי' לכתחלה שרי וכתב הט"ז אבל תנור בית החורף צריך שלא יחממו אותו יום. ואם הוחם צריך לפתוח הדלת והחלונות עד שירגיש שיצא כל החום:
(ס"ק טז) לא כו' ואם משום שלועסו ורוק אדם מחמיץ. דהא הקמח נקלה כו' אע"ג דשם בסי' תס"ג אנו מחמירים מ"מ בלעיסה עכ"פ יש להקל. משמע דס"ל כו' עססי' ת"ס שכתב מ"א דבדבר קטן אינו מפסיק. וכיון דלא נתן מהרי"ו טעם אחר כ"א משום הפסקה אלמא דלא חש למ"ש ת"ה דהקמח אינו נאפה:
וא"כ למהרי"ו לדידן דל"ח לדבר קטן היה מותר אפילו ליתן לדבר לח עכ"פ לעיסה שרי לדידן דל"ח לדבר קטן לענין הפסקה ואם הקמח באמצע המצה ונתנו לתוך דבר לח אוסר מ"א בסי' תס"ג אפילו דיעבד עיין שם. ואותן שתקנו המצות ידיחו ידיהם לאו דוקא לאחר תיקון. אלא אפי' תוך עשיית המצות וא' מהעוזרים גמר המצה שערך הוא וצריך להמתין עד שיובא על השלחן עיסה אחרת ויערוך שוב מצה אחרת בינתים. צריך להדיח ידיו. דכיון דידיו חמין אם אינו עוסק תמיד בעשיית הבצק שע"י מחמיץ מיד: