(ס"ק א) ל' קולות מאה קולות. דהיינו שלשים דישיבה וי"ב על סדר ברכות ושלשים אחר התפלה עולין ע"ב ויש להוסיף לתקוע עוד כ"ח קולות והוי יחד מאה ע"ש הטעם:

(ס"ק ב) אין כו' ממ"ש הטור סי' תקפ"ט גבי נשים בשם בעל העיטור דאנשים אם כבר יצאו לא יתקעו לנשים כיון דאין הנשים מצוים על התקיעה אין לעבור עבורם שבות דתקיעה (היינו שמא יתקן כלי שיר) שלא במקום מצוה ולא קי"ל הכי כמ"ש סי' תקפ"ט אלא כהרא"ש וראבי"ה דמתירין כמו דהותר לנשים הסמיכה בקרבנם אע"ג דקרבן נשים אין צריך סמיכה ואם כן הוי כעין עבודה בקדשים שלא לצורך עכ"פ מוכח דתקיעה הוי שבות:

וסימן תק"צ בעובד' דמגנציא (הובא בש"ע שם סעיף ז) שתקע שני שברים וטעה והתחיל להריע וגערו בו והתחיל שוב לתקוע תשר"ת ואמר הראב"ן שלא הוי צריך לכך והיה די כשיתקע עוד שבר אחר וא"כ עבר התוקע על שבות במה שתקע שלא לצורך הרי מוכח דשלא לצורך הוי שבות:

וססי' תקי"ח דשלא לצורך גם בי"ט אסור. ואם עושה בשביל שלא יגנב ע"ש:

(ס"ק ג) מותר כו' אע"פ שא"א לאדם חטא כו' ואע"ג שכ' מ"א לעיל סימן רנ"ד ס"ק כ"א וסימן ש"ו ס"ק כ"ח דדוקא אם חברו פשע ולקמן סימן תרנ"ה כתב דאפי' לאו לאפרושי מאיסורא אלא כדי לזכות חבירו במצוה מותר אם חבירו לא פשע י"ל היינו דוקא גדול דבר חיובא הוא אבל בקטן דלאו בר חיובא הוא אפי' לא פשע:

דהוא עצמו כו' דעיקר החינוך חיוב על האב ולא על הקטן: