(ס"ק א) ונוטלים כו' שלא לאוגדה בלולב. ר"ל שאין כורכים סביב בדי ערבה עלי לולב לקשור בהן בדי ערבה משום חציצה. דוקא לולב עם הדס וערבה כורכים עם עלי לולב דמין במינו אינו חוצץ. וכל א' מג' המינים כחד מין חשיבי ולא הוי חציצה. כדלעיל סי' תרנ"א ובמ"א שם ס"ק ב' אבל לולב עם בדי הושענא הוי מין בשאינו מינו וחוצץ דאין שייכות לולב עם מצות הושענא:

דכל לנאותו כו' היינו לסברתייהו. אבל בלא"ה כתב מ"א בס"ק ז' דלא חיישינן לחציצה ע"ש:

(ס"ק ה) וכל כו' חוץ מנשרו כו'. דהא אפי' עלה אחד בבד אחד כשרה כמ"ש סעיף ד':

(ס"ק ז) על הקרקע דוקא ר"ל ולא על כלי:

(ס"ק ח) שלא כו' והאר"י הזהיר כו' ובשל"ה כתב וז"ל ואני נוהג כמו שראיתי נוהג את מורי כו' שבעוד הלולב בידו לא לקח כלל הערבה. עד שהגיע לתענה אמונים שופכים כו' הניח הלולב ואתרוג מידו וחלק כבוד לערבה ולקחה בידו משום שבהושענא זו הוזכר תמיד מים. וערבה גדלה על המים. ותפסי' עד חביט חביט עכ"ל. והט"ז בסעיף קטן ה' כתב וז"ל כשאומר הושענא המוזכר בה. שיחים בדרך מטעתם עומסים בשועתם. יש לתפוס ד' מינים והוא בהושענא המתחלת אז כעיני עבדים כו'. א"כ אין לסלק לולב ומיניו עד הושענא המתחלת אומץ ישעך כו' ואז יתפוס הערבה:

(ס"ק ט) התנה כו' והוא עצמו ר"ל הרא"ם שחיבר ס' וראים סי' תרמ"ט במ"א ס"ק י"ט: