(ס"ק ב) ועבדים. משמע בטור אפילו אינן כו' כצ"ל. דהטור כתב עבדים סתמא אבל בש"ע כתב הרב"י עבדים משוחררים וכתב הרב"י דזה תליא בפי' מימרא דריב"ל דאמר נשים חייבות במקרא מגלה שאף הם היו באותו נס. דלהמפרשים הם היו באותו נס שנעשה הנס ע"י אשה. א"כ עבדים שאין משוחררי' פטורים כיון שהוא מ"ע שהזמן גרמ' וחיוב אשה אינה רק הואיל ונעש' הנס ע"י אשה משא"כ עבדים. אבל להמפרשים שאף הם היו באותו הנס. שר"ל שאף הנשים היו בכלל גזרת המן להשמיד להרוג א"כ גם עבדים שאין משוחררים. כיון שהיו נימולים ונוהגים בדת ישראל כאשה. ודאי גם עליהם היה עוב' ח"ו כוס הגזרה. א"כ גם הם חייבים:

(ס"ק ג) חרש וב"ח פסק כו' וכ"מ בגמ'. דתנן הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחש"ו. וס"ד דמתני' ר' יוסי דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצאו (והם רברי ר' יודא) רבי יוסי אומר לא יצא וסבירא ליה דמגלה וק"ש דינם שוה. ודין לא השמיע לאזני. כדין חרש. והוי ס"ד דמאי דתנן. חוץ מחש"ו דאפילו דיעבר השומע מחש"ו לא יצא. דחרש דומי' דשוטה וקטן דהשומע אפילו דיעבר לא יצא ומסיק דלעולם רבי יהודה הוא דאמר בק"ש דיצא אלא דלכתחלה מודה דבעי' שישמיע לאזניו והכא דקתני חוץ מחרש ר"ל לכתתל' לא ואע"ג דשוטה וקטן אפילו דיעבד לא הא כדאי' והא כדאי'. וכיון דקי"ל גבי ק"ש. כר' יודא דאם לא השמיע לאזניו יצא. א"כ ה"ה במגלה השומע מחרש יצא. אלא דהרב"י בש"ע העתיק דברי הרמב"ם דאע"ג דפסק גבי ק"ש אם לא השמיע לאזניו יצא מ"מ פסק במגל' השומע מחרש לא יצא וכ' הרב"י שטעמו כיון דסתם רבי בברכות לענין ק"ש דיצא בלא השמיע לאזניו. ובמגל' סתם חוץ מחש"ו וסתמ' חרש דומי' דשוטה וקטן אפילו דיעבד לא יצא. ע"כ צריך לחלק בין ק"ש למגל' דהיא משום פרסומי ניסא חמיר טפי. וצ"ל דדברי הש"ס דמגלה. דמדמ' ק"ש למגלה לא סלק' להלכ' ולא נאמר' רק לשקל' וטרי'. אך כשטות משמעות דברי הש"ס משמע דמגלה וק"ש שוין וכמו דבק"ש אם לא השמיע לאזניו יצא ה"ה השומע מחרש המגלה דיצא כדברי הב"ח:

(סק"ד) קטן. אף על גב דגדול כו' והטעם באמת משום דגדול לא הוי אלא חד דרבנן. שהמצוה היא דרבנן. אבל במצוה דאוריית' חייב וקטן הוא תרי דרבנן. שהמצו' היא דרבנן וגם במצוה דאורייתא קטן אינו חייב רק מדרבנן. ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן:

ול"ד למ"ש ס"ס קפ"ז דקטן וגדול שכ"א לא אכל כ"א כזית יכול הקטן להוציא הגדול כיון שהגדול ג"כ אינו מחויב בבהמ"ז מן התורה עד דאכיל שיעור שביעה. ואע"ג דהקטן הוא תרי דרבנן:

לידי חיוב דרבנן. ר"ל שיהיה גם הוא חד דרבנן:

וצ"ע דהרב"י פסק כו' לשון פסק ל"ד אדרב' נראה דפסק כדעת הר"ן האוסר שהביא שם ב' דעות בזה והביא דעת הר"ן בראשונה וידוע דרכו של הרב"י בש"ע שדעה א' שהבי' בשלחנו הטהור היא עיקרת בעיניו אלא דעיקר קושית מ"א דבס"ס תדע"ה הבי' ב' דעות וכאן לא הבי' רק דעת ב"ה שמכשיר. וגם בר"ן כו' עיין בהרב"י שהביאו עמ"ש בסמוך בס"ק שאח"ז לחלק באשה בין חנוכה למגל' וה"ה בקטן י"ל כן. אלא שהר"ן דימה אותה לענין קטן כנ"ל:

(ס"ק ז) שאינה חייבת כו' דס"ל כמ"ד כו' דרש"י ס"ל נשים מוציאות אנשים. מדאמר ריב"ל נשים חייבות במקר' מגלה שאף כו' וכיון שמחויבות בדבר כאנשים יכולין להוצי' לאנשים ועוד מדאמרי' ריש ערכין הכל חייבים במקר' מגלה ואמרי' דהכל אתי לאתוי נשים. ובה"ג חולק דאין מוציאות לנשים. והבי' מרדכי בשם ראב"י שהסכים לבה"ג. דתניא בתוספתא נשים פטורות ממקרא מגלה ואם כן ע"כ צ"ל הא דאריב"ל נשים חייבות במקר' מגלה. דגרסי' נשים חייבות במשמע מגל' שחייבים לשמוע ולא לקרות ולכן אין מוציאות לאנשים שחייבים בקריאה. והא דאמרי' בערכין הכל לאתויי נשים היינו להוצי' נשים כמותן. וכיון דפסק דאין חייבות בקריאה רק בשמיע' ולכך אין מוציאות אנשים לכן פסק ראב"י אח"ז שם. דנשים מברכים לשמוע מגלה ולא על מקרא מגלה דהא אין חייבים בקריא'.

(ס"ק ח) מינו כו' זה גרע טפי עב"י. שכ' להוצי' אחרים בעי' שיהיה מבורר זכר ודאי או נקבה ודאית או ברי' בפ"ע. משא"כ זה אינו מבורר מהו וכן צ"ל גבי חצי עבד כו' דבעי' שיהיה מבורר עבד גמור או משוחרר גמור:

(ס"ק ט) עצמו כו' היינו למ"ד כו' וצ"ל דהאי י"א שכ' רמ"א לא קאי אלא על חצי עבד וחצי ב"ח דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא צד חירות שבו. אבל טומטום לכ"ע מוציא את עצמו וכ"מ בהרב"י בחבורו ע"ש:

(ס"ק י) קורא כו' מוציא חברו. ר"ל הבקי:

תפלה דבעי' יו"ד עיין לעיל סי' נ"ט במ"א ס"ק ה':