ארבעה שומרים וכו'. סתם משנה פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צ"ג) וגמרא שם ולשון המשנה שומר חינם נשבע על הכל ופטור ומ״מ חייב בפשיעה כמו שיתבאר:

שנאמר וגונב מבית האיש וכו'. ברייתא (דף צ"ד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם:

השואל משלם את הכל וכו'. לשון המשנה הנזכרת:

שכך כתוב בשואל וכו'. מבואר בכתוב ונתבאר בברייתא הנזכרת:

נושא שכר או השוכר שניהם דין אחד וכו'. במשנה הנזכרת ומחלוקת בברייתא שם שוכר אם דינו כדין שומר שכר או כשומר חנם ופסק כסתם משנה וכן הוא בהלכות:

שנאמר ומת או נשבר או נשבה אין וכו'. בהשואל בברייתא הנזכרת פרשה שנייה בשומר שכר:

נמצאת אומר שומר חנם נשבע על הכל וכו' עד וכל כיוצא באלו משאר אונסין וכו'. כבר נתבארו. ודין טביעת הספינה וליסטים מזויין שהן נדונין כאונסין מבואר, הליסטים שם בהשוכר, והטביעה באלו מציאות (דף כ"ט ע"ב) ובהרבה מקומות:

המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר וכו'. משנה וברייתא פרק השואל (דף צ"ד) ונתבאר בגמרא שאפילו הבעלים במלאכה אחת ובהמתן במלאכה אחרת עם השומר פטור:

אפילו פשע בדבר ששמר ואבד וכו'. דין הפשיעה מחלוקת רב אחא ורבינא שם ולקולא לנתבע וכן בהלכות:

בד"א בששאל הבעלים וכו'. מבואר בברייתא שם ובהל':

מפי השמועה למדו היה וכו'. כבר נתבאר זה:

כל שומר שפשע בתחלתו וכו'. מעשה פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ט) ובהלכות כמו שיתבאר פרק רביעי מהלכות שאלה ופקדון:

ואין השואל רשאי וכו'. מימרא פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) ובאלו מציאות:

אפילו שאל ספר תורה וכו'. שם באלו מציאות (דף כ"ח ע"ב):

וכן אין השוכר וכו'. בברייתא הנזכרת:

עבר השומר ומסר וכו'. מבואר בהלכות בהמפקיד דביש שם עדים שנאנסה פטור. וכתבו ז"ל דהוא הדין אם השומר הראשון יכול לישבע שנאנס אם ראה הוא שפטור אע"פ שאין שם עדים שהרי אין כאן טעם לומר זה אינו נאמן ואתה היית נאמן שהרי הראשון נשבע על כך ופשוט הוא:

ואם אין שם עדים וכו'. פסק הלכה בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז):

אפילו היה הראשון שומר חנם ומסר וכו'. שם מפורש:

לפיכך אם היה דרך הבעלים וכו'. מפורש שם בעובדה דהנהו גינאי ובהלכות. וכתבו ז"ל שאפילו הלך לו השני ולא נשבע או שאין לו כלום להשתלם ממנו פטור הראשון:

והוא שלא ימעט שמירתו כיצד ימעט וכו'. דעת רבינו בזה נראה נכון דעד כאן לא אמרינן שכל זמן שדרך המפקיד למסור לשני שפטור הראשון אלא מפני גילוי הדעת שכבר גילה דעתו שהוא מאמינו לשני לפיכך אין לו טענה על הראשון וזהו כשהשמירות שוות אבל כשגרע הראשון השמירה ודאי המפקיד כבר גילה דעתו שהוא חפץ עתה בשמירה מעולה וזה הראשון פחתה ואין לך פשיעה גדולה מזו:

ומ"ש אע"פ ששאל או שכר בבעלים וכו'. נראה לי טעמו לפי שאף ע"פ שהשואל בבעלים ופשע פטור כמו שנתבאר דוקא כשמתה הבהמה או נאבדה בפשיעתו ברשותו אבל כשמסרה לשני הראשון מתחייב באותה שעה שמתה הבהמה ברשות השני ואין שאלה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששאל הבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על רשות השני. זה נראה וצ"ע:

ואם הביא השומר השני הראייה וכו'. זה פשוט וכבר נתבאר:

שומר שמסר לשומר אחר והוסיף בשמירתו וכו'. במשנה בהמפקיד (דף ל"ה) כרבי יוסי וכן נפסקה הלכה בגמרא (דף ל"ו). ויש מי שהיה סובר לומר שאם מתה בפני המשכיר שאין השוכר צריך לישבע שמה שמשלם השואל הוא של שוכר ואינו אלא שואל כשומר דבעלים הוא לגמרי ובכל גווני תשלומין לבעלים וכן עיקר:

היה בידו פקדון ושלחו ביד אחר וכו'. מפורש סוף פרק קמא דגיטין (דף י"ד) ברייתא.

ומה שכתב הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו וכו'. כבר נזכר טעם זה בגמרא ונפקא מינה שאם היו הבעלים רגילין להפקיד אצל האחר שמסר לו זה שאין הנפקד הראשון יכול לחזור בו שהרי כבר נפטר מאחריותו כמו שנתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר וכן כתבו ז"ל: