Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המלוה את חבירו על המשכון וכו'. משנה בהשוכר את האומנין (דף פ' ע"ב) וכדעת ההלכות:
לפיכך אם אבד וכו' חייב בדמיו. מפורש שם בסתם מתניתין:
ואם נאנס המשכון וכו'. ג"ז כדעת הגאונים ז"ל דלא קי"ל כשמואל דאמר שאם אין המשכון קיים אין הלוה משלם כלום. ובהשגות א"א אין אנו מודים לו וכו'. ושיטת רבינו כשיטת הגאונים וההלכות וכבר האריכו להעמידה הרמב"ן והרשב"א ז"ל ועיקר:
כל האומר לחבירו וכו'. מפורש בגמרא שם (דף פ"א) שכל אחד שמירה בבעלים ופטור אפילו פשע בדבר כמו שמבואר פ"א:
אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר וכו'. ברייתא שם תנו רבנן שמור לי ואשמור לך השאילני והשאילך שמור לי והשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים היא אר"פ דאמר לו שמור לי היום ואני אשמור לך למחר. ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא על כל הברייתא ולפיכך כתב השאילני היום ואשאילך למחר דוקא למחר אבל אמר לו ואשאילך עתה הרי זו שמירה בבעלים. אבל רש"י ז"ל פירש ואמאי שמירה בבעלים אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה אבל השאילני כליך והשאילך כלי או שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר עכ"ל. ופירוש טעם השאילני ואשאילך שאינן אלא כשומרי שכר לפי שזה משאיל לזה תחת שאלתו וזה שכרו:
כל האומנין שומרי שכר וכולן שאמרו וכו'. משנה שם (דף פ' ע"ב):
או שאמר לו גמרתיו. בגמרא שם ובהלכות:
ואם אמר האומן הבא מעות וטול את שלך וכו'. בסוגיא ופירוש מפני שהקדים נתינת המעות לנטילת החפץ שמראה שאינו רוצה ליתנו לו עד שיקבל מעות וכיון שהוא תופסו במשכון שכירותו הרי זה שומר שכר:
נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבים לשלם וכו'. משנה וגמרא (דף צ"ח צ"ט) פרק הגוזל עצים:
או שנתן לו עצים לעשות וכו'. הא דלא כרב אסי דגמרא אלא כרבא כדאיתא בהלכות:
נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה וכו'. פירוש הקדיחתו שרפתו שהרתיחו יותר מדאי לשון רש"י ז"ל. והדין משנה וגמרא שם (דף ק.) ופסק כר' יהודה ומבואר בהלכות:
אמר בעל הכלי איני רוצה וכו' אין שומעין לו. בהשגות א"א אין לזה טעם ע"כ. ואיני יודע למה כתב כן שהרי טעם נכון הוא שאחר שהדין הוא לחשב אי זהו מועט אם ההוצאה אם השבח ויתן המועט אם רצה צבע הזה אין בעל הצמר יכול לעכב ודאי. וכמדומה לי שכוונת הר"א ז"ל היתה לומר שדבר שאינו צריך לכתבו הוא. אחר כן מצאתי לרש"י ז"ל שפירש שביד בעל הבית לתת לו הצמר. ופירוש בדמיו וצ"ע. ופירוש הוצאה פירש"י ז"ל דמי עצים וסמנין ושכר טרחו כשאר שכיר יום ולא מה שפסק לו בקבלנות דהוי טפי עכ"ל פרק הבית והעלייה. ויש בזה לתוספות שיטות הרבה מכח הירושלמי:
וכן אם אמר האומן וכו'. זה פשוט:
המוליך חטים לטחון ולא לתתן וכו'. ברייתא שם (דף צ"ט ע"ב) כלשונה:
מפני שהן נושאי שכר וכו'. פירוש כי יש להם שכר בעמלם הא אם עשו בחנם והן מומחין פטורין שכולן שוה דינן לדין הטבח. זה נראה מדברי רבינו:
לפיכך אם היה טבח מומחה וכו'. מימרא דרבי יוחנן ומבואר בהלכות. פירוש דדוקא ניבלה חייב אבל אם עשה בה טרפות הפוסלה מספק כגון שהה במיעוט סימנין פטור וכן מוכח בגמרא בעובדא דמגרומתא:
וכן המראה דינר לשולחני וכו' אם בשכר הראהו וכו'. זו סברת הרבה מן המפרשים ז"ל דבשכר אפילו בקי ואינו צריך להתלמד חייב דומיא דטבח אומן. ואע"פ שבגמרא לא נזכר בראיית המטבעות חילוק בין בשכר בין בחנם. אבל הרשב"א ז"ל נחלק עליהם ואמר שהבקי הגמור בראיית המטבע פטור אפילו בשכר ושאינו בקי כל כך אפילו בחנם חייב ונתן טעם להפריש בין טבח לשולחני לפי שמלאכת השחיטה הדבר תלוי באומן ידים ואפילו אומן בקי יקלקל לעתים אם לא יכוין מלאכתו היטב ולפיכך אינו כאנוס וכיון שיש לו שכר חייב. אבל ראיית המטבע שהוא תלוי במראית עינים והבקיאות בצורות כל שהוא אומן בקי הרבה אינו מצוי שיטעה וכשהוא טועה הרי זה אונס גמור ושומר שכר פטור מן האונסין וזהו שלא הזכירו בגמרא בשולחני חילוק בין בחנם לשכר אלו דבריו ז"ל:
ואם אינו בקי חייב וכו'. זה מפורש שם ומוסכם:
והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך וכו'. זה מבואר בהלכות ודקדקו כן מסוגיא דגמרא וכבר נחלקו עליהם ז"ל ואמרו שאע"פ שלא אמר חייב ולדברי ההלכות הסכים הרשב"א ז"ל ועיקר:
או שהיו הדברים מראין וכו'. ג"ז בהלכות. ונ"ל דמעשה דר' חייא דגמרא הכי הוה שהיה הדבר נראה שעליו היתה האשה ההיא סומכת ומתוך כך החליפו לה ולא הקשו אלא למה היה צריך לעשות כן אחר שהוא בקי הרבה לפי שאם לא היה בקי כל כך ודאי חייב היה מן הדין:
טבח שעשה בחנם וכן שולחני וכו'. למד הרב ז"ל מההיא דאמרינן גבי טבח בחנם שניבל ואמר ליה ר' יוחנן זיל אייתי ראייה דמומחה את ואיפטרך אלמא עליו להביא ראייה ואם לאו ישלם. וק"ו הוא לשולחני ומה טבח שאמרו חכמים רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן עליו להביא ראייה שולחני לא כל שכן. ופשוט הוא:
מקום שנהגו שיהיה הנוטע אילנות וכו'. מעשה בפרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ט) ופסק כרבא דהוא בתרא ועיקר:
היה מנהגם שיטול הנוטע וכו'. ג"ז שם (דף ק"ט) ומבואר בהלכות:
הנוטע אילנות לבני המדינה וכו'. לשון הגמרא אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולהו כמותרין ועומדין דמו. כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרין ועומדין דמו ע"כ. ובהשגות א"א וכן נמי אם שתלא דיחיד ע"כ. יצא לו מדאמרינן בגמרא רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד וסלקיה בלא התראה ויהיב ליה שבחא ואמר רבא דשפיר עבד ואפשר שדעת רבינו לומר דרוניא שתלא דרבים היה ובכללן היה רבינא ואירע הדבר שהפסיד לרבינא והא דאמר רבא ספר מתא האי מתא קאי אכולהו:
ומלמד תינוקות וכו'. רש"י ז"ל פירש דמשום דשבשתא דעל על והויא לה פסידא דלא הדרא. ובהלכות דפשע בינוקי פירוש שמתבטל מלמודו ושני הפרושין כדברי רבינו ופירשו לדעת רש"י ז"ל כגון שהמלמד עצמו טועה בדבר ואינו יודע בכוון ובזה הוא דמסלקינן ליה אבל אם היה יודע הוא הדבר ואינו משגיח על אחד מהתינוקות אם אומר הדבר בטעות לא מסלקינן ליה:
וכן טבח וכו'. הקשה הראב"ד ז"ל אי בשכר מאי פסידא איכא והלא משלם אי בחנם כי מסלקי ליה מאי פסידא אית ליה. ותירץ דאפילו בחנם קנסינן ליה ולא עביד לא בחנם ולא בשכר ואי נמי בשכר ופסידא טובא איכא דאע"ג דמשלם דמי בהמה דמי בשתו ודמי בשת אורחיו לא משלם ואי נמי זימנין דמצטרך לבשרא טובא ולית ליה אלא האי. וכתב הוא ז"ל דהתראה הוא דלא צריכי אלא מיהא בעינן חזקה דעד שיהו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו ע"כ בחידושי הרשב"א ז"ל: