Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהיתה לו עלייה וכו'. במציעא פרק הבית והעלייה (בבא מציעא דף קי"ו) נתבאר שעל התחתון להעמיד ביתו:
אבל אין בעה"ב וכו'. ג"ז שם ולמה יכריחנו והלא הבית שוה יותר כשאין עלייה על גביו וכו':
ותקרה של בית וכו'. זה מוסכם במשנה:
והמעזיבה שעל התקרה וכו'. פסק כרבי יוסי דמתניתין (דף קי"ז) ותמה אני שהרי פסק פרק י"ו מהלכות שכירות כרבנן וכמ"ש שם ונ"ל שדעת המחבר שלא נחלקו רבי יוסי וחכמים אלא בשוכר ומשכיר אבל בשותפין אפילו חכמים מודים שהמעזיבה לעליון ובודאי שאותה משנה שנחלקו בשוכר ומשכיר הוא ואיני יכול להלום דבריו בדרך אחרת ויש מי שהשוה דינו ופסקו כרבנן וכן כתב הרשב"א ז"ל פירקא קמא דבתרא גבי מאי דאמרינן התם אבל מטו כשורי למטה מעשרה רשותא דתתאי הוא:
נפלו שניהן הבית והעלייה הרי שניהם חולקין וכו'. משנה שם (דף קט"ז ע"ב) ופירש רש"י ז"ל אף על פי שהאחד גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו לפי שאין ניכר אי אלו אבנים של עליון ואי אלו אבנים של תחתון והרשב"א ז"ל כתב שהוא תמה ויש להם לחלוק לפי חשבון והכי איתא בתוספתא דתניא התם במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם שוים אבל אם היה אחד מהם גדול ואחד מהם קטן זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו ע"כ:
אם נשתברו וכו'. במשנה:
ודבר ידוע וכו'. בגמרא אי בחבסא נפל או בחבטא נפל ופירש רש"י ז"ל אם נחבט הבית מיסוד ונפלה החומה תחתיה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבס הכותל להלן במקל שהיה עומד זקוף ונפל שעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך ע"כ:
ואם אינן יודעין וכו'. מפורש במשנה ובגמרא שם:
אמר בעל העלייה וכו'. משנה שם (דף קי"ז) פסק כתנא קמא והקשה הרשב"א ז"ל למה לא יכוף בעל העלייה את בעל הבית לבנותו וכתב שבירושלמי העמידוה כשהלך לו בעל הבית למדינת הים ואין בית דין יורדין לנכסיו וכתב הרמב"ן ז"ל כן וזה נראה שהוא דעת המחבר שאם אפשר לכפותו כופין אותו כמ"ש בתחלת הפרק ומשנתנו היא או בשאי אפשר לכפותו או כשאין בעל העלייה רוצה לכפותו והרשב"א ז"ל כתב שלא נשתעבדו לבעל העלייה נכסי בעל הבית אלא גוף הבית נשתעבד לו ולעולם אין כופין אותו אלא שבונה הבית ודר בתוכו:
ואם אין אחד מהם וכו'. ברייתא שם (דף ע"ב) ופסק כר' נתן וכרבא דאמר הכין והטעם לפי שהעלייה מפסדת בבית שליש לפיכך הוא נוטל שליש כדאיתא התם:
רצה בעל הבית לבנות ביתו וכו'. שם מימרא:
וכן בעל העלייה וכו'. הכל מבואר באותה מימרא שם והענין שהעליון שבא להקל משאו שומעין לו ולא להכביד והתחתון שבא למעט חוזק הכותלים אין שומעין לו ופשוט הוא:
נתדלדלו קורות הבית וכו' וירדו לאויר הבית וכו'. מעשה פירקא קמא דבבא בתרא (דף ו' ז') ולשון הגמרא איתבר תתאי ורש"י פירש נטבעו כותלים התחתונים בארץ עד ששפלה תקרת העלייה והמחבר כתב נתדלדלו וכו'. ומה שכתב סותר ובונה רצה לומר בעל הבית בונה התקרה והעליון המעזיבה לפי מ"ש למעלה ולשיטה אחרת אף המעזיבה משל תחתון ופירוש מעזיבה טיח טיט שנותנין על התקרה:
ואפילו אמר לו בעל הבית וכו'. באותה מעשה שם:
התנו ביניהם על דבר זה וכו'. שם ופי' בשהתנו סתם וחבילה בינונית כתב המחבר בפירושו איסורייתא דמחוזא האמור בגמרא:
בית הבד שהוא בנוי וכו'. פירש"י כגון שחקק אדם בסלע תחתיו כמין כיפה והיתה גינתו מלמעלה ובית בדו מלמטה וכשמת נטלו בניו זה גינה וזה בית הבד ומשנה היא פרק הבית והעלייה.
ומה שכתב המחבר בארבעה טפחים. כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני וכן בהלכות:
שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים וכו'. משנה שם (דף קי"ח) וכר"ש כדאיתא בגמרא ופירוש זו על גב זו סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה וזו שאצלה קרקעיתה נמוך והירק בינתיים בזקיפת גובה שזו גבוהה מזו:
ובלבד שלא יאנוס וכו'. מימרא בגמרא (דף קי"ט) שם ופירוש שלא יאנוס עצמו לפשוט את ידיו וכו':
היה מגיע לנופו וכו'. בעיא דלא איפשיטא שם ויש גורסין מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו מהו:
אבל אילן העומד על המצר וכו'. מחלוקת רב ושמואל פרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ז) ופסק כשמואל וכן בהלכות:
שטף נהר זיתיו וכו'. משנה וברייתא פרק השואל (דף ק"ה) ומשום יישוב א"י כדאיתא התם:
ואם עקרן הנהר בגושיהן. מימרא דריש לקיש שם (דף ק"א) ופירש"י ז"ל שנעקרו שם הקרקע שסביבותם שיכולין לחיות על ידו ופטורין מן הערלה כדתנן אילן שנעקר הסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב והרשב"א ז"ל פירש כן ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין אותם מן הערלה מ"מ אינן יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד:
ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד. אם רבינו מפרש כרש"י ז"ל שהגושים הן מצילין אותו מן הערלה זה שנעקר בלא גושין יש לתמוה למה הוא זוכה בעל הקרקע תוך שלש הלא חייב הוא בערלה אלא א"כ נאמר שיזכה בעצים ולשון הגמרא לא שנו פירוש שחולקין אלא כשנעקרו בגושיהן ובתוך שלש אבל לאחר ג' הכל לבעל הקרקע. ובהשגות א"א אומר אני בעל הזיתים נוטל ממנו דמי זיתיו ליטע כלומר אומדין כמה אדם קונה זיתים כאלו ליטע אותם בתוך שדהו ע"כ. ואני אומר כשנעקרו בלא גושין ה"ז אבידה המותרת כזוטו של ים וכשלוליתו של נהר דודאי בעלים מתייאשי ממנו כמ"ש פ"ו מהלכות גזילה ואבידה ולפיכך הכל לבעל הקרקע מיד ואינו נותן לו דמים כלל וכפשט הגמרא אבל כשנעקרו עם הגושין הרי גדלו עם סיוע הגושין ולפיכך נוטל חלקו א"נ שכל שנעקרו עם גושין שיכול לחיות בהן אין דרך הנהר להוליכן למקום רחוק ולפיכך אינו מתייאש מהן ובדין היה שיטלם אלא שחשו ליישוב הארץ כך נ"ל:
המוכר זיתיו לעצים אם פסק וכו'. משנה שם (דף ק' ע"ב) בזה הלשון המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו לבעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו ואמרו בגמרא היכי דמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע [בעי למיהוי] אי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי דבעל הזיתים [בעי למיהוי] לא צריכא דא"ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי ארביעית קפדי א"ר שמעון בן פזי ורביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה ופירוש פחות מרביעית לסאה פירש"י ז"ל זיתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן ודברי רבינו פשוטין הן אבל הרשב"א ז"ל כתב היכי דמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע נ"ל דלאו הכל לבעל הקרקע קאמר דהא א"ל לוקח זיתי גדלו אלא לבעל הקרקע מחציתן קאמר כדינא דמתני' ביתר מרביעית והיינו דקאמר פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע ומאי נמי דקאמר אלא פחות מרביעית נמי כיותר מרביעית עכ"ל והביא לשון המחבר וכתב ואינו מחוור בעיני וקשה לן אם כדבריו ז"ל לימא אפילו פחות מרביעית נמי ולישתוק וכיון דאמתני' קאי אנא ידענא דחולקין קאמר אלא ה"פ לא מיבעיא רביעית דהוי כולו דבעל הקרקע כיון שהתנה עמו לקוץ מיד אלא אפילו פחות מרביעית נמי הרי הוא לבעל הקרקע וקשיא מתני' בתרתי זה דעת רבינו ויש לתרץ לדעת הרשב"א ז"ל דאיידי דאמר באידך דבעל זיתים אמר בהא דבעל קרקע ואין זה מספיק שהיה לו לומר אפילו פחות מרביעית יחלוקו ודברי רבינו ז"ל עיקר וכן נראה מדברי הגאון ז"ל בספר המקח בשער חמשים: