Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל הגוזל את וכו'. שיעור הפרוטה הוא מבואר פ' ד' מיתות ב״ד (דף נ"ז) וכן בפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ג):
ואין לוקין על לאו זה. זה מתברר פ' אלו הן הלוקין (מכות דף ט"ז) ובסוגיא בפירוש:
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה. זה מתברר בסוגיא דארבע מיתות. מיהו כתבו קצת מן המפרשים ז"ל דדוקא כשיעור מאי דקפדי ביה קצת מן האנשים אבל ליטול מן החבילה קיסם או מן הגדר לחצוץ בו שיניו דליכא איניש דקפיד ביה בכי האי שרי ואף זה אסרו בירושלמי ממדת חסידות:
ואפילו עובד כוכבים וכו'. מבואר פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ג) וכר״ע וכן העלו שם:
אי זהו גוזל וכו'. לפי דעת הרב הסוגיא שבפ' המקבל (בבא מציעא דף קי"א) דאסקינן התם זהו עושק זהו גזל ולמה חילקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין, פירוש בעושק וגזל האמורין גבי שכירות דלעיל מינה אמר כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום בל תגזול ומשום בל תעשוק וגבי שכירות א״א לגזול כעין ויגזול את החנית בשום צד. אבל באמת לא נתחוור לי ענין זה לפי פשט הסוגיות שהרי בכתוב לא מצינו כי אם פסוק אחד מלא תגזול ואוקימניה בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"א) בכובש שכר שכיר דגזל גמור מבינייהו דרבית ואונאה אתיא וא״כ היאך נעשות מצוות חלוקות וצ״ע. והרב סמך על הסוגיא דפרק מרובה (בבא קמא דף ע"ט:) דאמר היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית וכו' ואינה מוכרחת:
כל הגוזל חייב להחזיר וכו'. זה מבואר פ' הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ד) ובהרבה מקומות:
אפילו גזל קורה וכו'. משנה פ' הניזקין בגיטין (דף נ"ה) והובאה פ' הגוזל (בבא קמא דף צ"ה):
אפילו גזל קורה ועשאה וכו'. מימרא דרבינא פרק לולב הגזול. ומ"ש ולא בנאה בטיט לפי שאם בנאה בטיט אינו מחזיר אלא דמיה שהרי הוא כגזל קורה ובנאה וכן מפורש שם:
הגוזל פחות מש"פ וכו'. בהגוזל עצים (דף ק"ג):
גזל ג' אגודות וכו'. מימרא מפורשת שם ופי' אגודות דברים הנאגדים כגון ירק:
גזל שתים שוות פרוטה וכו'. זו היא בעיא דאיפשיטא שם בזה הלשון [אע"פ] שגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן. ופירוש שלא קיים מצות השבה ואע"פ שאין כאן גזילה חשובה במה שהוא מעכב לעצמו אם בא לקיים מצות והשיב את הגזילה יחזיר הכל כיון שבתחלה היתה הגזלה פרוטה וכן פירשו ז"ל:
הגוזל את חבירו בישוב וכו'. משנה פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ג):
הגוזל את חבירו והבליע לו וכו'. ברייתא שם פ' הגוזל ומאכיל והחלוק בין שהטיל לכיס שיש בו מעות בין לכיס שאין בו מעות אוקימתא בתרייתא שם בגמרא ודבריו בפירוש כפירוש הרב אלפסי ז"ל ועיקר:
כל החומד וכו'. זה מבואר במכילתא ואמרינן פ״ק דמציעא (דף ה':) מורה ואמר דמי קא יהיבנא ואמר והא קעבר בלאו דלא תחמוד אלמא שהקונה בדמים כל זמן שלא היה בדעת המוכר למכור וזה לקחו שהפציר בו כמ״ש הרב עבר משום לא תחמוד. וכתב עליו הר״א ז״ל ולא אמר רוצה אני, דעת הרב ז״ל מפני שאם אמר רוצה אני מקחו קיים ולא גרע מתליוהו וזבין דאסיקנא פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) דזביניה זביני וכדאיתא פרק י' מהלכות מכירה וכיון שכן אין בו לאו. ולא כן דעת הרב ז״ל אלא מקחו קיים אע״פ שעבר ואע״ג דאמר רבא בתמורה (דף ד':) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי והאי דלקי דעבר אהורמנא דמלכא הרי הוא כעין גוזל צמר ועשה ממנו בגד שאינו משלם אלא כשעת הגזלה וקנה הדבר בשינוי כדאיתא התם אף כאן קנה בדמים:
ואין לוקין על לאו זה שאין בו מעשה. כתב הר"א ז"ל א"א לא ראיתי דבר תימה גדול מזה וכו'. הלך הרב המשיג לשיטתו שכתב שאם אמר רוצה אני המוכר שהלוקח פטור אבל דעת רבינו ז"ל שהאיסור אף ברצון המוכר הוא וע"כ כתב שאין בו מעשה לפי שנטילת החפץ ברצון המוכר הוא נעשה אבל ההשתדלות אשר השתדל כדי לרצותו הוא האיסור ונגמר בשעת המקח ובהשתדלות לא היה מעשה ולכך לא נתן טעם לפי שהוא חייב להחזיר החפץ שכיון שברצון המוכר נעשה אין כאן חיוב השבה. זהו הנראה מדברי הרב ז"ל ומ"מ שיטת הר"א ז"ל נכונה יותר:
כל המתאוה וכו'. מבואר במכילתא לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החימוד בפני עצמו. ונ"ל שדעת הר"א ז"ל שחיוב התאוה זו היא שיתאוה לקנות בדמים שלא ברצון הבעלים:
התאוה מביאה לידי חימוד וכו'. שם במכילתא וכבר ביאר הר"ם ז"ל דינין אלו בסה"מ במצות רס"ה ורס"ו והביא הברייתות הנאמרות על זה:
כל הגוזל את חבירו וכו'. מימרא פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ט):
ואף על פי כן אם לא היתה הגזלה וכו'. ברייתא פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ד:).
ומה שכתב ובא מאליו. אפשר שרמז בזה למה שכתבו קצת המפרשים ז"ל שלא אמרו אלא במי שנתעורר לעשות התשובה מאליו שלא ע"י הכרח ב"ד וזהו שבכל הגמרא אחר תקנה זו היו דנין דיני גזלה לרשעים שלא היו עושין תשובה מאליהן. ויש אומרים שאם אתה אומר כן הכל יערימו ויעשו כן כדי שלא יקבלו מהם ויפטרו ועל כן פירשו שהתקנה ההיא לא נמשכה אלא לדורו של רבי שתקנה וזהו שאחריו היו דנין דיני גזלות ול"נ שאע"פ שאמרו המקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו אם רוצה לקבל ולכוף את הגזלן בבית דין הם נזקקין לו. ודע כי לכל הדעות שלשה דינין היו בדבר גזלה. אם גזלה קיימת מחזירה ומקבלה הימנו, אבל יש בחזרתה הוצאה כגון קורה שבנאה בבנין מחזיר הדמים ונוטלה הימנו אבל לא גוף הדבר, אין גזלה קיימת אפילו דמים אין מקבלין ממנו לכתחלה וכולן נתבארו בדברי הרב ז"ל ומבוארים שם בגמ':