Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עכו״ם בעל זרוע וכו'. נ״ל שהרב הוציא זאת הבבא מההיא דאמר הבא מחמת חוב כו' בפ' הניזקין (גיטין דף נ"ח) וזהו פירושה לפי דעתו ז״ל גרסינן התם ת״ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון וכו' אמר רב יוסף נקיטינן אין אנפרות בבבל והא קא חזינן דאיכא אלא אימא אין דין אנפרות בבבל מ״ט כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל וקביל אימא אחולי אחיל. פירוש הבא מחמת חוב עכו״ם שירד לתוך קרקע ישראל מחמת חוב שהיה חייב לו הישראל ולא המתין שידונו לו בב״ד של ישראל ולא בערכאות של עכו״ם וכן מחמת אנפרות פירוש שירד לתוך קרקע ישראל מחמת טענתו שיש לו נזק שזה הישראל הזיקו או הפסידו וזה פירוש מלת אנפרות נזק והפסד אין בו משום סיקריקון שהלוקח ממנו אינו צריך להמתין כלל וכן אין נוהגים בו דיני סיקריקון המתבארין למטה אלא מקחו קיים וביאר הרב שאין לו אלא כשהבעלים מודים שהיו חייבין לו המעות או שיש ל ל עדים לעכו״ם מזה שאם לא כן בטלה דין סיקריקון שכל אנוס יאמר חוב היה לי עליו ואמר רב יוסף וכו' והא קא חזינא קא סלקא דעתיה דה״ק אין עכו״ם יורד משום אנפרות בבבל ומש״ה קא מקשינן הא קא חזינא דעבדת הכי ופריק אין דין אנפרות פירוש שהעכו״ם יורד לתוך קרקע של ישראל אין צריך להוכיח דין אנפרות שהוא טוען דכיון דאיכא ב״ד קבוע של עכו״ם ולא אזיל ישראל קמייהו נראה שהאמת טוען העכו״ם ומפני שדין האנפרות הוא שיש עדים לעכו״ם בודאי כדאמרן קאמר הכא שאין דין אנפרות. זה נראה בפירוש השמועה לדעת הרב ודעת הר״א ז״ל כדעת רש״י ז״ל תמצאנו בפירושיו:
עכו"ם המציקין לישראל וכו'. כל זאת הבבא היא בהניזקין (דף נ"ה:) במשנה וברייתא (דף נ"ח:) וכשמואל דאמר רביע בקרקע שהיא שליש במעות וכן בהלכות הרב ז"ל ומשמע דיד בעלים על העליונה רצו קרקע או מעות וכן הוא בהלכות:
היורד לתוך השדה וכו'. מימרא שם (ב"מ ק"א) בשם רב ופירוש ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו הוצאה שיעור שבח ופירוש זה עיקר. ויש שפירשו בפחת שישומו אותן שמאין בקיאין:
אמר לו בעל השדה וכו'. נראה שאין דעת הרב ז"ל בזה אלא בשדה שאין עשויה ליטע שאז הדין עם בעל השדה אבל בעשויה ליטע לא כל הימנו וכן עיקר ובזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"נ מן ההלכות. ומ"ש הר"א ז"ל שאין אומרין כן בארץ ישראל מפני ישוב א"י, י"ל שאין חוששין לכך אלא בשבעל השדה רוצה בכך אבל אם שוה יותר לזרעים מנטיעות וכדאמר בשדה שאינה עשויה ליטע אין זו טענה וכן עיקר:
אמר הנוטע וכו'. מפורש שם:
ומ"ש מפני שמכחיש את הקרקע. הוא כפי הלשון האחרון האמור שם ואפילו בחוץ לארץ דקיימא לן כלישנא בתרא:
החצרות וכו'. דעת הגאונים ז"ל בטעם פשוט:
היורד לשדה חבירו וכו'. זה מתבאר בפרק חזקת (ב"ב דף מ"ב) דאמר שותף כיורד ברשות דמי שנוטל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע ושדה העשויה ליטע נראה שכן דינו. וזהו פירוש אומדין שכתב רבינו לעיל ודין הבעל יתבאר לפנינו:
היורד לשדה חבירו וכו'. זה מפורש בהשואל (דף ק"א) בעובדא דרב:
היורד לתוך חרבתו של חבירו וכו' שמין לו וכו'. פירוש דה"ל כשדה שאינה עשויה ליטע וכ"נ בהלכות:
ואם אמר בעל הבנין וכו'. מפורש שם. וכתב הרשב"א ז"ל שאם אמר בעל החורבה מתחלה הריני נותן דמיהם ונוח לי במה שעושה קנתה לו חצרו כדאיתא בחידושיו:
כל מי ששמין וכו' אינו נוטל וכו'. זה נלמוד מההיא דאמר בכתובות (דף ע"ט:) בההיא דהאשה שנפלו לה נכסים הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול אע"ג דבעל כיורד ברשות:
ואם אמר וכו'. זה סברת הרב ז"ל בטעם נכון:
כל ששמין לו וכו'. הדין הזה נראה פשוט שכל המחוייב לתת בכיוצא בזה ויודע כמה הוא חייב נאמן לומר נתתי ובשאין יודע אינו נאמן וכדאמרינן פ"ק דבבא בתרא (דף ה') במשנה כותל חצר שנפל מחייבין אותו [לבנותו] עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן מארבע אמות ולמעלן אין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ואמר טעמא בגמ' (דף ו') מי יימר דמחייבי ליה רבנן ומכאן הוציא הרב ז"ל דין זה לפי דעתו:
בעל שהוריד אריסין כו'. דע שהבעל שהוציא בנכסי אשתו כלומר בנכסי מלוג שלה ולא אכל מן הפירות כלל ישבע כמה הוציא ויטול ואמרינן התם כתובות (דף פ') שאם היתה ההוצאה יתירה על השבח אין לו הוצאה אלא שיעור שבח וזהו ידו על התחתונה וכן הדין לדעת הרב באריסים שירדו על דעתו ולא עדיפי מיניה ודברי הרב למעלה בבעל בנכסי אשתו כיורד ברשות הוא באשתו קטנה כדאמר התם וכמדומה לי שכן ראוי להיות למעלה בפירוש וכבר ביאר הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות אישות: