המוצא אבדה שהוא חייב וכו'. מפורש באלו מציאות:

אע"פ שהיה שוה פרוטה בעת המציאה והוזלה וכו'. דעת הרב ז"ל דאע"ג דאסקינן בגמרא דבעינן שתהא שוה פרוטה בשעת אבדה ובשעת מציאה לכ"ע כיון דשוה בשעת מציאה פרוטה חייב בכך והכי משמע התם באלו מציאות (דף כ"ו):

ואבן גבוהה היתה חוץ וכו'. ברייתא שם (דף כ"ח:):

כיצד מכריזין וכו'. שם פסק כר"נ וכן בהלכות:

בא בעל האבדה ונתן סימנין שאינן מובהקין וכו'. דע ששלשה מיני סימנין יש. סימנין מובהקים ביותר כגון נקב יש בו בצד אות פלוני וכיוצא בזה ואלו הסימנים מחזירין עליהם אבדה דבר תורה לדברי הכל והרי הן כעדים. סימנים חשובין כגון מדת ארכו ומדת רחבו וכן משקלו וכיוצא בזה מחזירין עליהם אבידה ואלו מחלוקת בגמרא (דף כ"ו:) אם הם דאורייתא או מדרבנן ואלו נקראים לפעמים סימנין מובהקים בגמרא ולאלו כיון הרב כאן ואחז לשון הגמרא יש סימנין גרועין כגון סומקי וחיורי ואין מחזירין עליהם אבידה וארוך וגוץ וכיוצא בזה כיון שלא אמר מדתן:

והרמאי אף על פי שאמר סימנים מובהקים וכו'. פירוש סימן מובהק זה שהזכיר כאן רבינו נראה מדבריו של הר"א ז"ל שהוא אע"פ שנתן סימן מובהק כגון נקב יש בו בצד אות פלוני שהוא סימן מובהק ביותר שכך כתב בהשגות א"א סימן מובהק לגמרי. ואף על גב דסימנין כאלה דאורייתא כנזכר למעלה ברמאי חיישינן ומדאורייתא ילפינן לה וכמ"ש הר"א ז"ל וזה הדין במשנה באלו מציאות:

בראשונה כל מי שאבדה לו אבדה וכו'. ברייתא שם:

הסימנין המובהקין סומכין וכו' דין תורה. פסק רבינו כמ"ד סימנין דאורייתא ובעיא הוא באלו מציאות (דף כ"ז) וסובר הרב ז"ל דדעת רבא (דף כ"ח) דאמר את"ל סימנים דאורייתא הכי ס"ל דסימנים דאורייתא אינון וגרסא מפורשת יש כדבריו וסימנין אלו מפורשין שם וכן בהלכות:

באו שנים זה נתן סימנים וכו'. פירוש כשנתן סימן חשוב כחבירו אבל אם היה גרוע לא וכמו שיתבאר וזה מפורש שם:

נתן האחד את הסימנים וכו'. מפורש שם:

זה נתן סימנים וזה נתן וכו'. גם זה שם:

מצא שמלה וכיוצא בה וזה הביא וכו'. גם זה שם:

זה נתן מדת ארכה. שם (דף כ"ח) ונראה מכאן שאם אין כאן אלא אחד שאומר כולה שלי היא וזה נתן מדת רחבה בלבד מחזירין אותה לו ודאי דאי לא מאי איריא כשזה נותן מדת ארכה אפילו בלאו הכי לא מהדרינן לזה שאמר מדת רחבה אלא ודאי כל זמן שאין חולק עליו נותנין אותה לו, זה נ"ל:

זה נתן מדת ארכה ורחבה וכו'. מפורש שם:

זה נתן מדת ארכה ורחבה וכו'. האמריות פי' שפה וזה כתב רבינו תחת גמיו האמור בגמ' ופירש"י ז"ל זה אומר כך ארכה וכך רחבה וזה אומר ארכה ורחבה כך וכך [אמות בין הכל] אבל איני יודע כמה באורך וכמה ברוחב עכ"ל:

בראשונה כל מי וכו'. מפורשת זאת הבבא במשנה וכדעת ר' יהודה ובברייתות שם:

משחרב בהמ"ק וכו'. ברייתא שם (דף כ"ח:):

ובכל זמן שהאבדה אצלו אם נגנבה וכו'. פסק כרב יוסף דאמר שומר האבדה כשומר שכר בהכונס (דף נ"ו:) ושם באלו מציאות (דף כ"ט) וכן פוסקין בהל' ויש חולקין לומר כשומר חנם ודעת הרב עיקר:

וצריך לבקר וכו'. מפורש שם (כ"ט:):

כיצד מצא כסות של צמר וכו'. מה שאמר רבינו צמר בדוקא ולא פשתן. ומה שמיעט הניעור במקל בשני בני אדם אוקימתות בגמרא (דף כ"ט:) ומפורש בהלכות. ומה שאסר לצרכו ולצרכה בעיא דלא איפשיטא שם (דף ל') ולחומרא:

נזדמנו לו וכו'. ברייתא שם:

מצא כלי עץ וכו'. ברייתא ופירוש אבל לא ע"י האור אלא ישים הכלי על הכלי. ויתר דברי הבבא עד ומצא ספרים מפורשים באותה ברייתא ובהלכות מלבד שהוסיף הרב כלי פשתן ופשוט מההיא דלעיל דאמר דנעור קשי ליה:

מצא ספרים קורא וכו'. משנה שם (דף כ"ט:).

ומ"ש ולא ילמוד בהן לכתחלה. פירוש בדבר שלא קרא מעולם. מיהו כתב הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דלא איתמר האי דינא אלא בספר תורה נביאים וכתובים שמי שהוא רגיל בהם אינו צריך ליגע בהם כלל ושאינו רגיל נוגע בהם ומושך אילך ואילך ויש לחוש שמא יקרע אבל עכשיו שנהגו לכתוב גמרא השונה פרקו מאה פעמים ומי שלא ראה אותו מעולם אין בו ליגע ולמשמש לפי שהוא צריך מחשבה יתירה וללמוד לכתחלה ע"כ. ואף על פי שלא כתב הרב ז"ל אלא בדין השואל נראה שהוא הדין לאבידה וצריך עיון. ויתר דברי הבבא עד מצא תפילין מפורש במשנה והברייתא והגמרא שם בפירוש. ומה שכתב רבינו ששנים קורין בענין אחד ולא בשני עניינים, רש"י ז"ל פירש בהפך ולשון הגמרא כאן בענין אחד כאן בשני עניינים:

מצא תפילין שם דמיהן וכו'. מימרא דשמואל שם (דף כ"ח):

מצא דבר שיש בו רוח חיים וכו'. מבואר במשנה ובגמרא (דף ל' ל"א):

וכן התרנגולים מוכר ביציהן. פירוש בנקבות ומפורש שם (דף כ"ח:):

מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הן שלו ושל בעליו בשותפות וכו'. זה פירוש על מה שאמרו בגמרא שם דמיהן ומניחן ופירש הרב ז"ל שומא זו למחצה והודה אליו הר"א ז"ל בהשגות ויש פירושים אחרים:

מצא עגלים וסייחין של רעי מטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה וכו'. מפורש שם (דף כ"ח ע"ב) בברייתא. ופירוש רעי פירש רש"י ז"ל בארץ מרעה ובעת הדשא שאין טיפולה מרובה וכו'. [של בריאה] בזמן שאין מרעה צריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית שהדמים יקרים:

אווזין וכו'. חילוק הגדולים והקטנים בגמרא הא ברברבי הא בזוטרי ורש"י ז"ל פירש (בזוטרי שלשים יום) ברברבי שלשה ימים הפך דברי רבינו ז"ל:

וכן פירות וכו'. יצא לו לרב ז"ל מהמשנה דהמפקיד (דף ל"ח) דע"כ לא נחלקו רבן שמעון בן גמליאל וחכמים שאומרים חכמים בפירות המרקיבין לא יגע בהן אלא בפקדון שהבעלים מניחין אותה מדעת אבל באבדה לא ופשוט הוא:

(יז-יח)

מה יעשו בדמים וכו' במה דברים אמורים בדמי וכו'. מפורש במשנה ובגמרא (דף כ"ט) וכרבי טרפון וכדעת רב יוסף דאמר כשומר שכר דמי ומבואר בהלכות שם באלו מציאות:

כל אותן הימים וכו'. זה פשוט ויראה לרב ז"ל שהוא בלא שבועה ועיקר ודומה להך דאמרי' דהמוצא מציאה לא ישבע:

המוצא מציאה לא ישבע וכו'. משנה במסכת גיטין (דף מ"ח ע"ב) בהניזקין ופסק הרב ז"ל כפשט המשנה ודלא כר' יצחק דגמ' (דף נ"א) דאמר כתנא דברייתא וכן דעת הרב אלפסי ז"ל בהלכות שלא הביא אלא המשנה בלבד. וכתב הר"א ז"ל א"א הרב ז"ל פסק כרבי אליעזר בן יעקב וכו'. ודברי תימה הם דהא התם בגיטין לפי מסקנא לא קאי ר"א כוותיה דרבי יצחק דהא עבדינן אוקימתא אחריתי וכן כתבו המפרשים ז"ל דאפשר דאיתא לרבי אליעזר וליתא לדרבי יצחק וזה דעת ההלכות שאף על פי שפסק כרבי אליעזר לא הביאו ההיא דרבי יצחק ועיקר: