Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל המוצא אבדה וכו'. זה שכתב הרב הוא מפורש במשנה (דף כ"ה:) ובודאי הינוח בין יש בו סימן לאין בו סימן ה"ז לא יגע כמו שכתב למטה כגון שמצא חמור והיא משנה מפורשת שם באלו מציאות (דף ל':):
אפילו נסתפק לו וכו'. זה ספק הינוח המוזכר בגמרא שם. ולפי הנראה מהסוגיא האמורה על משנתנו (דף כ"ה:) מצא אחר הגפה ע"כ לא אמרינן דספק הינוח לא יטול אלא בשאין בו סימן אבל כשיש בו סימן לא אלא יטול ויכריז. וכ"כ הרשב"א ז"ל אם הוא ספק הינוח ואין בו סימן ה"ז לא יטול ואם נטל לא יחזיר ואם יש בו סימן נוטל ומכריז דהיינו אבידה דחייבה תורה להזקק לה ליטול ולהכריז והיינו דאקשינן הכא וליהוי קשר סימן וליהוי מקום סימן כלומר יטול ויכריז ויתן הבעל סימן קשר או מקום ע"כ כתבו לענין פסק הלכה גם הרמב"ן ז"ל הסכים לזה שכתב דה"מ במקום שאין משתמר לגמרי אבל המשתמר לא יטול. והנראה אצלי מדברי רבינו ז"ל שהוא גורס כן בסוף אותה סוגיא אלא איכא למימר איניש אצנעינהו והוה ליה ספק הינוח וכו' ואוקימתא זו סותרת אוקימתות הראשונות שהיו מעמידין דוקא בדבר שאין בו סימן ומ"מ הנראה מן ההלכות וגרסת ספרינו הוא מ"ש וכן פירש רש"י ז"ל ספק הינוח בדבר שאין בו סימן:
ואם עבר ונטל אסור להחזירו לשם. זהו שאמרו בגמרא ואם נטל לא יחזיר ופירשו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל וכ"נ מן הירושלמי שהטעם הוא מפני שאני אומר שמא בעלים באו ולא מצאו ונתייאשו מהם ולא ישובו לבקש עוד ויבוא אחד ויטול ויפסידנו מן הבעלים ולפ"ז כתבו דאם לא הלך לו שרשאי להחזירה לשם שהרי ידע שהבעלים לא באו:
ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו. זו באמת קשה ודאי והיאך יזכה בו ויהיה שלו והלא קודם יאוש בא לידו ואין צ"ל בודאי הינוח דלאו כל כמיניה לנוטלו ויזכה לו אלא אפילו ספק הינוח ודאי לא זכה בו דהא ספקא הוא אם הוא דרך נפילה וזכה בו כדין המוצא דבר שאין בו סימן או שהוא דרך הנחה והכי בא לידו קודם יאוש וספיקא בכה"ג לחומרא וכמ"ש פי"ד ביאוש שלא מדעת וכבר השיגו הר"א ז"ל וכתב יעמוד עד אשר יבוא אליהו. והאמת כדבריו וכ"כ הרמב"ן ז"ל זה לשונו ואיהו לא קני בהאי יאוש דבאיסורא אתא לידיה וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן דעת רבינו יונתן:
וכל דבר וכו'. זה פשוט ופירוש בין בדרך הנחה בשעבר ונטלו:
כיצד דרך הנחה כגון שמצא חמור או פרה וכו'. משנה שם (דף ל':).
ומ"ש ביום. מפורש בסוגיא דאמרינן או בלילותא אפילו חדא שעתא נמי פירוש הויא אבידה וחייב ליטפל בה:
או שמצא כלי שמכוסה באשפה וכו'. משנה (דף כ"ה:) ולפנים יתבאר באי זה אשפה ואי אלו כלים:
אבל אם מצא וכו'. משניות מפורשות שם (דף ל':):
ראה חמור או פרה. מימרא דרב וסוגיא שם:
ראה פרה וכו'. מפורש בסוגיא שעל הברייתא באוקימתא דרבא שם:
מצא פרה וכו'. משנה (דף ל"ג) וחוץ לתחום בדוקא הא תוך התחום אינו חייב להחזיר וכן מפורש בלישנא בתרא דגמרא:
היתה רועה בעשבים וכו'. ברייתא. ונראה דאפילו חוץ לתחום כיון דרועה היא:
או שהיתה ברפת וכו'. מפורש במשנה ורפת אפילו חוץ לתחום נמי כדאיתא בגמרא ופירוש שאינה משמרת ולא מאבדת פירש"י ז"ל שאינה מתעה את הבהמה שבתוכה להיות בורחת ויוצאת ואינה משמרתו שאינה נעולה ואם באת לצאת יוצאה ע"כ. והכוונה דבמאבדה הרי זו אבידה ויחזיר:
מצא טלית או קרדום וכו'. ברייתא שם (דף ל"א) ז"ל טלית בצד גדר קרדום בצד גדר ופרה רועה בין העשבים אין זו אבידה ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבידה והובאה לסיוע מימרא דרב דלעיל גם ההיא דמצא פרה וכו' וג' ימים אלו בפנות היום ובנשף וכמו שמוכיח שם. וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל מסתברא דלאו אפרה רועה בין העשבים בלחוד קאי אלא אכולה מילתא ואפי' טלית בצד גדר דודאי בודאי הינוח כל שלא נטלו משם תוך ג' ימים זמנן מוכיח עליהן דהרי זו אבידה ע"כ. ורבינו לא חלק:
בסרטיא וכו'. ברייתא שם:
מצא גוזלות מקושרין וכו'. פירוש גפה סתימת כותל של עץ או של קנים גדר של אבנים עכ"ל ר"ש ז"ל. ומ"ש ומדדין פירוש לדעת הרב אפילו מדדין לא יגע בהן ואין צ"ל באין מדדין. וכל זאת הבבא משנה וסוגיא שם (דף כ"ה:) וכבר כתבתי למעלה מה שהוקשה במ"ש הרי אלו שלו כלומר מפני שאין בו סימן וכן השיגו הר"א ז"ל דספק הינוח יעמוד עד שיבא אליהו בדבר שאין בו סימן:
מצא באשפה וכו' ואם אשפה וכו'. פסק כשתי האוקימתות האמורות בגמרא (דף כ"ה:) ועל המשנה דלא פליגן אהדדי ועיקר:
מצא פירות וכו'. מפורש במשנה ובגמ' (דף כ"א) בראש הפרק:
וכן אם מצא כריכות קטנות וכו'. דין הכריכות משנה ומסקנא בגמ'. ומ"ש שהרי אין בהם סימן פירוש שאין לומר מקום הוי סימן דבני רשות הרבים מגלגלין אותם ודוחפין אותם ממקומם:
עיגולי דבילה וכו'. שם במשנה, וכל אלו הטעם שהרבה מהן שוין במשקל שכן דרך העושין אותם למשקל אחד. אי נמי כשהן דברים שאין דרך לידע בהם משקל לעולם ופירוש הבאות ממדינתן שלא נעשה בהן שינוי. ופירוש אניצי פשתן רשתות רשט"א בלעז ולשונות של ארגמן צמר סרוק ועשוי כמין לשונות של ארגמן:
ואם יש בהן סימן. מסקנא דגמרא שם (דף כ"ב:):
אבל אם מצא ככרות וכו'. משנה (דף כ"ד כ"ה) והחילוק בין נפתחו אוצרות ללא נפתחו מפורש שם בגמ' (דף כ"ג:) והטעם שכתב רבינו ז"ל כדעת רש"י ז"ל והר"א ז"ל כתב טעם אחר לומר שאפילו הם רשומין ברושם משונה שאין דרך בכך הרי אלו שלו וכן דעת הרשב"א ז"ל. עוד כתב הר"א ז"ל מיהו דוקא ברקתא דנהרא וכו' ועיקר דהכין מסקנא דגמרא למ"ד מקום הוי סימן. ונראה לי שכשכתב רבינו ז"ל לפנינו גבי כריכות דרך הנחה ברה"י חייב להכריז ה"ה לכל הדברים שהזכיר. ומ"מ עיקר הדין כך הוא דכל דרך הנחה בדבר שאין בני רה"ר דוחפים אותם ברגליהם הוי מקום סימן אבל בדברים קטנים לא שאני אומר בני רה"ר דחפוהו ולא נמצא במקום שהניחו ודרך נפילה אין לומר מקום הוי סימן שהרי אינו יודע כשנפל בו. זה העולה מכלל הסוגיות:
מצא כריכות וכו'. הלכה בגמרא (דף כ"ג) ומה שכתוב בקצת ספרי הרב שהמקום אינו סימן מובהק ט"ס הוא שהרי כתב למעלה פי"ג או מקום האבדה סימנין מובהקים הן. ויש קצת ספרים שהגיהו למעלה שיעור האבדה כדי שלא יהיו דבריו הפכים למ"ש כאן ואינו דהכין אסיקנא בגמ' ובהלכות דמקום הוי סימן מובהק כמו מדה ומשקל ועוד שהרי כתב שם פי"ג שאם נתן סימנים שאינן מובהקין אין מחזירין לו האבדה וא"כ שהמקום אינו סימן מובהק מה יועיל בכאן אלא ודאי זה שנמצא כאן ט"ס הוא:
מצא אלומות וכו'. ברייתא (דף כ"ב:):
מצא עיגול וכו'. פסק כר"י דמתני' (דף כ"א) דלא כר"מ וכפסק המשנה:
מצא פירות מפוזרין וכו'. מימרא וסוגיא בראש הפרק.
ומ"ש כל אלו ספק. בעיי דלא איפשיטו שם.
And that which he wrote, "all of these are [cases of] doubt" is an inquiry that is not resolved there (Bava Metzia 21a).
ומ"ש שהיה הקב משנים ושלשה מינין כגון שומשמין תמרים ורמונים. לפי גרסת גמרתנו הכוונה אחת משלש אלה ואיבעיא להו התם מי אמרינן כיון דשומשמין חשובין הן טרח ומאסף להו ותמרים ורימונים כיון דלית בהו טירחא שהן גסין מאסף להו או דילמא לא שנא והוא כלל לכל כיוצא בזה. זה מפורש בגרסאות שלנו:
And that which he wrote, "or the kav was of two or three types such as dates, sesame [and pomegranates]" - according to our textual variant, the intention is to one of these three. And it was inquired of them there, do we say that since sesame seeds are significant, [the owner] would exert himself and gather them; and dates and pomegranates, since there is no exertion with them - as they are large - he would gather them; or maybe it is no different. And that is the rule for all that is similar to this. This is explained in our textual variants.
המוצא ציבורי פירות וכו'. או פירות בכלי. פירוש מפני שסתם כלים יש בהן סימן ופירות סתמן של בעלי הכלי. ופירוש כמות שהוא ריקן ולשונו כלשון המשנה (דף כ"ד כ"ה):
מצא כלי ולפניו פירות וכו'. נמצא בקצת ספרי רבינו הרי שלו הפירות והכלי. והוא טעות דודאי בכלי שיש בו סימן הוא דאי לא פירות בכלי או כלי כמות שהוא אמאי חייב להכריז אלא כך ראוי להיות הרי אלו שלו הפירות והכלי נוטל ומכריז ואם כדברי הספרים הוא איני מבין כוונת רבינו ז"ל דדומיא דכלי כמות שהוא עסקינן ועוד שהרי מבואר כן בגמ' והכלי אינו שלו מיהו בכלי שאין בו [סימן] ודאי שלו וכמו שנתבאר פי"ד:
כיצד היו וכו'. חלוקין אלו מפורשין בגמ' (דף כ"ה) אוקימתא דרב פפא ובתרי לישני בתראי:
המוצא קציעות וכו'. פי' תאנים יבשות שקוצצין באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחים אותם ליבשם וברייתא היא מפורשת בראש הפרק (דף כ"א:) ופטור המעשר הוא כדין הפקר שפטור:
תמרים שמשירן הרוח וכו'. מפורש בגמ' (דף כ"ב:) והני מילי דהיתר התמרים יותר מזיתים וחרובין מפני שהבעלים מוחלין להם מפני שהבהמות והחיות אוכלים אותם מחמת מתיקתן ואין אוכלים שאר פירות כגון זיתים וחרובין והכין איתא בגמרא וכפירושו פירשו רוב המפרשים:
חתול רע וכו'. מימרא במרובה (דף פ':) וכתב הורג את הקטנים מפני שאותו מעשה כך היה שהחתול הרג תינוק ודרש רב כך שאסור לקיימו:
גוזל הנמצא וכו'. משנה בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ג:):
נמצא בין שני וכו'. משנה שם:
בד"א וכו'. מימרא שם ופסק רבינו כדעת ההלכות ופירוש כגון שהיה תוך כ' אמה לשובך שיוניו מעטין ותוך מ' לשובך שיוניו מרובין אפילו אם היה יותר מנ' אמה לשובך פשיטא שאינו שלו שאין המדדה מדדה יותר מנ' אמה: