רתת. חרדה ופחד בלשון ארמי:

ונשא. כמו נשיא, או כמו התנשא, ויל"פ כמו (תהלות פ"ח) נשאתי אמיך, שדבר הרתת אשר נשא הוא בלבו שחרד מישראל פן ימרדו בו, שע"כ אשם בבעל:

כתבונם. כמו כתבונתם:

יסער. מבנין מפעל כמו יסוער:

מארבה. המלון הפתוח למעלה:

תלאובות. ארץ תאבה וצמאה, ושרשו אבה, ומזה אביון התאב לכל דבר, ונבנה עם הלמ"ד לאב, כמו לקח קח, לאום אום, לאט אט, בחנפי לעגי מעוג, וכן לבנה מן בנה, לבוש מן בושה (שבת דף ע"ז), מלעיבים במלאכי אלהים מן תועבה, ובתשלומו הוסיפו התי"ו למשקל השם:

כמרעיתם. כאשר באו לארץ מרעיתם מלת בארץ שבפסוק הקודם נמשך לפה ונוסף כ"ף הזמן:

אשור. שרשו שור שהיא הבטה מרחוק, והא' מדבר בעדו:

ואכלם שם. מצייר בהדרגה, תחלה אורב על דרך ושר מרחוק, ואח"כ אפגשם, ואח"כ אוכלם שם בעריהם לא על דרך.

והלביא, יש לו גורים והוא מחנק ללבאותיו ואוכל הכל עם לבאותיו:

שחתך. י"ל נגד מ"ש אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך, אמר עתה מה שאתה נושע בי שאני מגן עזרך אינו אשריך רק שחתך, ולכן קצר המליצה כי סמך על הלשון שנמצא בתורה:

באפי, בעברתי. האף הוא הקצף נגד החוטא, והעברה הוא הקצף הכללי שע"י קצפו יעבר הגבול לכעוס על הכלל גם הבלתי חוטא:

צרור עון, צפונה חטאתו. הצרור הוא בדבר אחר כמו צרורות בשמלותם. והצפון הוא השמירה ע"י שהוצג הדבר מן הצד במקום, שאין רואים, והעון מציין עוות המחשבה, והוא הצרור תוך המעשה כצורר דבר בדבר, ומוסיף שגם חטאתו שהוא המעשה צפונה ושמורה:

חבלי יולדה. בא הציור שהחבלים ביולדה מעוררים תקות ההמלטה והישועה, כמו (ישעיה כ"ו י"ז, מיכה ה' ג' ד' ט'):

במשבר. סמוך, משבר של בנים, שהבנים נולדים על ידו:

שאול, מות, אפדם, אגאלם. השאול מציין הבור העמוק שא"א לצאת משם, ולפעמים יצייר השאול אחר המות והוא הקבר, ולפעמים יצוייר בו עודו בחיים, כמו מימי שלג שאול חטאו (איוב כ"ד, י"ט) נבלעם כשאול חיים (משלי א׳:י״ב) לפירושי. ובזה מדבר פה שהקדים שאול למות, ומצייר את הגלות, ויש הבדל בין גאולה ופדיה, שהגאולה מציין גם הקורבה ושהוא גואלו הקרוב אליו, כמ"ש (ישעיה ל"ה ובכ"מ) והוא מוסיף על הפדיה שמיד המות יגאלם מצד קורבתו אליהם ויקר בעיני ה' המותה לקרוביו:

דבריך. מענין דבר, ומות הוא שם הקריאה, אתה מות, כמו מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים, וקטב שם רוח ואויר הממית, כמו קטב מרירי, והוא נמצא בשאול ומעמקי אדמה ששם ימצא אויר פחמי ארסי:

נחם. שם המופשט של ההתנחמות והחרטה, והמליץ ימתיק במליצתו גם שיתוף תנחומין שהוא נמצא בין אחים, האח ינחם את אחיו, ובשם אחים ימתיק שיתוף מלת אחו, כמו ישגא אחו בלא מים (איוב ה') על שגדלים כאחים כולם בשורש אחד, ולכן תפס במליצתו מלת יפריא, והאחים גדלים על מים, והרוח החם הבא ממדבר ציה מיבש הלחות והאחו, ועפ"י השקפה זו תפס המליצה שהרוח יבוש מקורו, וכ"ז מגדיל ציורי המליץ בהשתלשלות הרעיונות ושתופיהם בהתנשאות כח המליצה:

(טו) ויבוש מקורו ויחרב מעינו. המקור הוא במעמקי האדמה, וממנו יבעו המים אל המעין, כמ"ש משלי (כ"ה כ"ו), ויש הבדל בין יבש ובין חרב, שהיבש הוא לגמרי, וחרב יהיה גם בהיותו לח קצת (כמ"ש בכ"מ), ומצייר שהמקור הוא יבש לגמרי כי אם יהיה בו עוד לחלוחית יטיף אל המעין, ועי"כ חרב המעין ומתחיל להתיבש כי לא יזל אליו מים מן המקור: