חזק ואמץ. דבר חזק ואמיץ, החוזק, מציין ההתגברות בשעתו והאמוץ מציין קיום הכח ההוא והתמדתו, וסדרו תמיד חזק ואמיץ, ע"ל (ל"ה ג').

שער קטב, רוח סערה כורתת וקוטפת הכל,

ושטפים, נקראו המים בעת שישאו כל אשר יפגשו בלכתן :

תרמסנה, עטרת. שם המין, וע"כ בא ברבים, וכן תקראנה מלחמה (שמות א') :

שגו תעו. תעה יותר משגה, וכן שכר מיין בראה שם ע"מ יורה ומלקוש.

פליליה, המשפט וההוראה :

קיא צאה. כמו ראובן שמעון :

יורה דעה, הכהן. שפתי כהן ישמרו דעת וכו' יבין שמועה, הנביא. את אשר שמעתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם :

גמולי מחלב עתיקי משדים. הנעתק משד עדן אינו גמול מחלב, כי יתכלכל בחמאת בקר וחלב צאן, ולכן הוסיף עתיקי משדים, שהוא היונק :

צו. הראשון פעל, ולצו שם, וכן קו לקו :

לעגי שפה. הוא המגמגם בלשונו מחסרון כלי המבטא,

ולשון אחרת, כמו לשון רומי לאיש פרסי :

המנוחה המרגעה. מנוחה לגוף ומרגעה לנפש ומצאו מרגוע לנפשכם (ירמיה ו' טז). לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך (דברים כח סה), ר"ל לא מנוחה נפשיית ולא גופנית, וע"ל (לד יד) :

וכשלו ונוקשו. עיין למעלה ח' טז :

חזה. אות לראות ולחזות בו,

כזב, שקר. דבר ששקרו יוכל להתברר תיכף נקרא שקר, ואם א"א לבררו עתה רק אחרי כן נקרא כזב ויצוייר שקר בערך המגיד וכזב בערך השומע, שאינו יכול לברר שקרו מיד, ואז באו ב' הלשונות. (מיכה ב' יא) ושקר כזב, יפיח כזבים עד שקר (משלי ו' יט). ומסתר גדול ממחסה כנ"ל (ד' וי"ו) :

יסד. עבר, כי היסוד שהוא המלך חזקיהו כבר הונח, והמאמין לא יחיש, כי הבנין בכללו לא היה תיכף, עד שנת ט"ו לחזקיהו

בחן, לשון חוזק :

קו משקלת. הקו, יהיה גם בארך ורוחב והמשקלת, רק על שיוי החומה בגובה, וכיוצא בו (מ"ב, כא יג) ושם בארתי, וההבדל בין משפט וצדקה (למעלה א' כז).

ויעה, ענין טאטוא (יח)

וכפר. יתבטל, לא תדעו כפרה (לק' מז יא) :

זועה. רעדה ולא זע ממנו (אסתר ה' ט').

הבין, מקור, למען הבין שמועה, הנבואה, כמו ואת מי יבין שמועה (ט) :

מהשתרע. התפשטות האיברים חרום או שרוע (ויקרא כא יח).

והמסכה, הוא המכסה ויגל ה' את מסך יהודה. (כא)

זר נכריה. הזר הוא המוזר והמופרש מאיזה ענין מיוחד, כמו הישראל אצל אכילת תרומה וקדשים, ההדיוט אצל שמן המשחה והנכרי הוא מארץ אחרת, ונרדפו זר ונכרי, ובאורם תמצא (לק' סא ה'. עובדיה א' יא. איכה ה' ב'. תהלות סט ט'. פא יו"ד. משלי ב' טז ה' יו"ד, כ. ז' ה', י" ט"ו. כ"ז ב'. איוב י"ט ט"ו) :

מעשה עבדה. הבדלם מבואר עבודה, מציין מעשה שיש עמו עמל ויגיעה רבה. ואצל השם, דבר טבעי בלתי מורגל נקרא מעשה זר, ודבר יוצא מן הטבע נס ומופת ופלא. נקרא עבודה נכריה, עבדה מצד שלא יעשהו ה' לולא צורך גדול. ונכריה, מצד שהוא בלתי מתקשר עם שלשלת סבות ומסובבי הטבע הנודעת אצלינו :

קולי אמרתי. האמירה, במה שהיא מורכבת מהברות שונות, מפורשת יותר נגד הקול הפשוט, ומורה הקול, המשל והאמירה, פתרונו. לכן תפס האזינו קולי הקשיבו אמרתי. כי הקשבה פחותה מהאזנה. וכן (בראשית ד' כג. לק' לב ט'), שמענה קולי האזנה אמרתי, כי האזנה פחותה משמיעה, כנ"ל (א' יו"ד), ואמר, האזינו שמעו, כי כן הסדר, מקשיב או מאזין קול המצלצל אח"כ נותן לבו לשמוע ולקבל או להבין כמו שבארתי בכ"מ שנרדפו פעלים האלה יחד. עיין פירוש התורה (דברים לב א') :

(כד-כה)

ישדד. קרוב לענין שדה, והבדל ג' הלשונות מבואר בפנים ושורה, מענין שררה על שהוא באמצע :

ויסרו למשפט. וחברו ויסרתיך למשפט (ירמיה ל' יא מו כח) :

חרוץ. וחברו מורג חרוץ, לקמן (מ"א טו) עץ עשוי חריצים לדשת התבואה ואופן עגלה הוא יותר מחרוץ. והכמון נידש בקל מן הקצח, כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט, ובזה הוסיף בכפל, לאמר, ואף כי שא"צ אופן עגלה, ואף כי שא"צ זה אל הכמון. וההבדל בין דש וחובט. למע' (כז יב). ומלת לא נמשך גם על אופן עגלה :

יודק. ידוש עם ידוק אינם נרדפים, כי ההדקה הוא לעשותו קמח ולכן לא השכילו המבארים פה. ואל"פ אדוש במקום ה' המקור :

עצה תושיה. העצה אצל ה', תורה התכלית הנרצה אליו (למעלה יד כו) ותושיה שרשו יש ונמצא. וזולת מ"ש בפנים י"ל השם מפליא עצתו בבחירת התכלית היותר טובה בין כל התכליתים האפשריות, גם לא יצויר יחסרו לו האמצעיים להשגתו, כי הגדיל היש והמציאות, עד שכל האמצעיים מוכנים לפניו להוציא כלי למעשהו :