אריאל. כינוי לגבורים (ש"ב, כג כ'), לירושלים ושבט יהודה (בראשית מט ט'), למזבח (יחז' מג טו), גם משל להאומה בכלל (במדבר כג כד כד ט').

קרית, התי"ו חלף ה"א כמו ציצת נובל, אל תתני פוגת לך :

ינקפו. עם מושג פעל נקף לכריתה, מוקשר גם הוראות יקף והיקף וגדרו הקציצה הסבובית, כנ"ל (יו"ד לב), ופה על הקפת ימי המשתה, וכריתת החגים האלה שבלתי מתקיימים ואחריתה שמחה תוגה. וצווי

ספו שנה על שנה, דומה כמליצת שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי על כל אלה וכו' וכן פה, ספו שנה, אבל עת והציקותי, אז והיתה לי :

כדור. חניית המחנה בעיגול

והמוצב, הם הגבורים היוצאים בראש להשחית, כמו מצב פלשתים והקימתי מצרת כמו ובנית מצור על העיר (דברים כ' כ') :

מארץ מעפר, זה כמליצה של מעלה (כה יב, כו ה') ארץ מגביל נגד הרום, ועפר מוסיף שילחך עפר ולכן אמר ושפלת מארץ, ומעפר תשח. כי שפל, בבחינת הרום. ושח, בבחינת הקומה (כנ"ל ב' ט'). וכן הוסיף, נגד תדברי אמרתך. כי אמירה חלושה מדבור כמ"ש לק' (מ"ם כז). וכן העלה מליצתו, במ"ש נגד קולך,

תצפצף, שמוסיף שלא יהיה קול אדם רק צפצוף עוף חלוש מאד :

זריך, עריצים. זר הוא שם מצטרף בערך מי שהוא זר אצלו, לכן אמר בכינוי זריך, ועריצים, גבורים :

לפתע פתאם, פתע, מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכונה אם בפתע בלא איבה הדפו. ופתאום, מציין מהירת הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה. וכן אמרו חז"ל (כריתות ט') פתע שוגג, פתאום אונס. ובארתיו (במדבר ו' ט'). ופה בא הדבר בתכיפות הזמן ומהירות הפעולה גם יחד. (ו)

ברעם. הרעם יסובב מן ענני שמים נושאי המים והרעש, יסובב אותו יסוד העפר עפ"י החלקים הזרים המורכבים בו. ולהב אש, הוא יסוד האש. וסופה וסערה, מיסוד הרוח, הנה היו מטרה לחצי הארבע יסודות. והרעם והרעש ירעימו בקולם תמיד, לכן אמר בהם וקול גדול :

והקיץ, והנה עיף ונפשו שוקקה, והנה, מורה התחדשות בכ"מ ויהי בבקר והנה היא לאה. כי להצמא החולם יתחדש השוקקות, שהוא הצמאון הגדול, לא כן להרעב החולם לא יתחדש ענין כי ריקה נפשו מכבר, לכן לא אמר בו והנה ריקה נפשו :

השתעשעו. מגזרת וישע ה' אל הבל, בהכפל הפ"א והעי"ן על ששועה פניו תמיד אל דבר המרוצה לו, ושכר גדול מיין, כנ"ל (ה' יא יב, כד ט', כח ז') :

נסך עליכם ה'. מבואר אצלי בכל מקום, כי בשמקדים מלת היחוס לפני הנושא, המלה ההיא עקרית במאמר, ופה רק עליכם נסך לא על נביאיכם כדעתכם ונסך, ענין יציקה.

התרדמה, שינה עמוקה ופעל

ויעצם, גדרו סגירת העפעפים בעוצם רב :

על. תחת אל, והמליץ שינה המלה לכונה הלציית,

לאמר, וכי על ובעבור שלא ידע ספר אליו יתנהו לאמר קרא נא זה ? :

בפיו ובשפתיו. שפה, חיצונית נגד הפה, ובארתיו בפי' תהלות (נא יז)

מלמדה, כמו פרא למוד מדבר, אשר למדום אבותם (ירמיה ב' כד, ט' יג) מורגלת :

להפליא. העלם וכיסוי סבת וטעם איזה דבר שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל' יח) :

חכמה. היא המקובלת ושייך בה אבדה כי היא דבר קניני אבל הבינה רק תכונה בנפש וכחניית, לא בפעל, לכן אמר תסתתר :

עשה יצר. היוצר פועל צורה המתדבקת, והעושה משנה רק מקרי הדברים כמו שבארתי למעלה (כב יא, כז יא, ולקמן מג ז', מד ב', מה יח, מו יא סד ז') :

ומאפל ומחשך. סדר המליצה היה צ"ל חשך ואפל, כי אפל גרוע מחשך, כנ"ל (ח' כב), אבל המליץ שמר ברוחו עתה סדר התרופה לשתומי עינים שאחר שיסיר הרופא התבלול מעינם, יעמידם בבית אפל בל יוזקו מן האור פתאום, עד יפתח נקבי משכיות להכניס אור קצת עד שיהיה בבית חשוך, שאינו אפל כ"כ. וכן צייר רפואת העורים האלה כי תראינה תחלה מאפל ואח"כ מחשך :

ענוים. צדיקים תמיד וההבדל בין שמחה וגיל, למעלה (טז י'). ובין ה' וקדוש ישראל, למעלה (א' ד') :

יבוש, פניו יחורו. הבדלם כהבדל של בושה וכלמה (לקמן ל' ל"ג) :

ילדיו, בקרבו. יחיד על רבים, וכן ירעה מקניך (לקמן ל' כ"ג) :

קדוש יעקב, אלהי ישראל. ישראל גדול מיעקב כנ"ל (ט' ז'), וכנויו אל השם יורה נפלאותיו לגדולי הדור, ועז"א יעריצו, במופתיו יוכר כחו ועזוזו :

תעי רוח. תועים מצד השכל אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז), והפוכו המבין :

ורוגנים. מסרבים לשמוע ומריבים, באין נרגן ישתק מדון (שם כז כ'), והפוכו הלוקח לקח, שהוא קבלת דברי החכמה, ישמע חכם ויוסף לקח :