יעשה ה'

אותנו. היל"ל יעשה לנו, ורצוף בו כונה שניה, שיחזיר אותנו בתשובה ויעשה אותנו בריה אחרת, כמ"ש כי כחומר ביד היוצר וכו', וממילא יעלה מעלינו :

ביד נטויה ובזרוע חזקה. בכ"מ אמר יד חזקה וזרוע נטויה, לבד פה ? כי היד מציין את הדבר, וזרוע נטויה מציין החרב כמ"ש חז"ל, כי היד הוא הפועל בבלי אמצעי ומציין את הדבר שבא בלא אמצעי, והזרוע תפעול ע"י אמצעי שהוא היד, שהזרוע תניע את היד הפועלת, ומציין את החרב שיפעול ה' ע"י אמצעי שהוא יד האויב, ובעכו"ם היד שהיא הדבר חזקה, לא כן אצל ישראל שבא ברחמים, כמ"ש כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' וכן אצל עכו"ם הזרוע נטויה אבל אצל ישראל היא חזקה כי יניע יד האויב ומחזיק בו בחזקה בל יעשה מעצמו (שזה ציין מלת נטויה שהוא ההתפשטות) רק לפי פעולת ה' והשגחתו :

באף ובחמה ובקצף גדול. ההבדל ביניהם, שאף הוא החרון הגלוי והחמה היא הפנימית השמורה בלב. והקצף הוא מה ששוקל העונש כפי החטא עין בעין, וכפי גודל החטא יגדל הקצף :

לא יחוס,

ולא יחמל,

ולא ירחם. כבר בארתי (למעלה י"ג י"ד) ההבדל ביניהם, החוסה, הוא מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם מלהשחית כליו וקניניו, והחמלה היא מצד שאינו רוצה להשחית הדבר עצמו שיש בו איזה מעלה, והרחמים תהיה מצד התפעלות הנפש מלראות צרת חברו ולא שייך רק על האדם, ונגד מ"ש שיתנם ביד נ"נ אומר שלא יחוס מצד שהם קניניו, ונגד מ"ש שיתנם ביד אויביהם אומר שהאויב לא יחמול כי מצד איבתו אינו חשוב אצלו כלום, ונגד מבקשי נפשו אמר שלא ירחם, כי המבקש נפש מתאכזר ומשחית :

והצילו גזול מיד עושק, העושק הוא הכובש שכר שכיר ואומר לך ושוב ומחר אתן והגוזל לוקח את של חברו בחזקה, אבל גם העושק ישוב אח"כ הנעשק להיות גזול, אחר שברבות הימים אינו מקבל שכר ומתיאש :

יושבת העמק. כבר באר הרש"ף שגדר העמק הוא בשפוע ההר, והוא כפי פירושי, ומלת יחת הוא המורד מלמעלה למטה מן ההר אל העמק :