באמת במשפט ובצדקה, שם אמת בא גם על דברים העיונים, כמ"ש ראש דברך אמת, תורת אמת ומשפט וצדקה מובדלים, משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום, והתבאר (ישעיה א' כ"ז) :

ניר. הוא החורש בעומק להסיר הקוצים ועי"ז תגדל תבואה הרבה, כמ"ש רב אוכל ניר ראשים (משלי י״ג:כ״ג) :

הגידו,

השמיעו, המגיד הוא בצינעה, והמשמיע הוא בפרהסיא (ישעיה מ"א כ"ו, מ"ה כ"א, מ"ח ג') וע' עוד לקמן (ה' כ', מ"ו י"ד, נ' ב')

מלאו, כמו ומלאתי את דבריך (מ"א א' י"ד) :

העיזו, הבדלו מן אסף כנס ודומיהן, שנאסף למקום עוז וחזק :

נסע יצא. הנסיעה קודמת אל היציאה וההליכה, שהיא עקירת המחנה ממקומה :

צח. מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה.

ולזרות, בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים

והבר, מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה' :

אונך, און בחולם בא על הכח המתגלה, ונגזר ממנו אָוֶן על הכח שלא במשפט, ובכינוי אונך, לפעמים נגזר מן און, כחי וראשית אוני ולפעמים מן אָוֶן, וישב עליהם את אונָם (תהלות צ"ד) אלוה יצפן לבניו אונו (איוב כ"א י"ט) ומזה בא פה, כמ"ש אח"ז משמיע און מהר אפרים :

מגיד,

משמיע און. ההשמעה היא ההכרזה כנ"ל (פסוק ה') כי בבית אל פרסמו יותר עבודת העגלים מבדן, שעקר העבודה להעגל היה בבית אל כמ"ש מ"א (י"ב ל"ב) :

השמיעו על, כמו השמיעו על ארמנות באשדוד (עמוס ג' ט'), להכריז על גפי מרומי קרת :

נוצרים,

כשומרי שדי. הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א')

אתי מרתה, פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק"ח) כאשר מריתם פי :

דרכך,

ומעלליך. הדרכים הם המנהגים, והעלילות הם הפעולות ששרשם בתכונות המוסריות ומדות האדם לטוב או לרע :

מעי אוחילה. שרשו יחל, ומשתתף עם חיל, כדרך נחי פ"י ונחי עי"ן שמשתתפים (כנ"ל ב' ל"א) ויל"פ מענין יחול ותקוה, שהגם שאני רוצה ליחל את מעי ולהשקיטם בתקוה טובה, אבל

לבי הצופה ומרגיש העתיד

הומה, ואותו

לא אחריש (פעל יוצא) לא אוכל להשקיט אותו :

נס קול שופר, הנס הוא לקבץ הרחוקים, ואחר הקיבוץ יתקעו בשופר לעוררם אל הנשק, כמ"ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (ישעיה י"ח) וכן לקמן (נ"א כ"ז) :

אויל,

סכל,

לא ידעו,

לא נבונים,

חכמים, ההבדל שביניהם, כי גדר האויל הוא המסתפק בכל דבר, וגדר הדעת שידע ידיעה ברורה כדבר הנודע בחוש או במושכל ראשון, וזה הפך האולת שהוא הספק והסכל הוא הפך הנבון, שאינו יכול להבין דבר מתוך דבר, וגדר החכם הוא בדברים שיש בהם שני דרכים במציאות טוב ורע, והם אינם יודעים להיטיב, וכ"ז התבאר באורך בפירוש ספר משלי :

ואל השמים. פעל ראה נקשר תמיד עם מלת את, ופה ר"ל שלא ראה השמים עצמם מפני החשך רק ראה אליהם אל הרום :

התקלקלו. מענין קלקל בחצים (יחזקאל כ"א), שמשליך החצים הנה והנה מבלי יריה למטרה, ומבואר (ישעיה ב' ב') שהגבעות קטנות מן ההרים, והם הושלכו הנה והנה :

תאבל הארץ. נגד מ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו :

וקדרו השמים. נגד מ"ש ואל השמים ואין אורם :

זמתי. שרשו זמם, ועקרו על המעמיק מחשבות, ואם הוא על חברו, הוא תמיד להרע לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו :

פרש. לדעת המפרשים הוא שם המין ר"ל פרשים וכן

כל העיר, כל הערים, ולפירושי הוא כפשוטו פרש אחד, וכן כל העיר ירושלים :

בעבים יערות עבים כמו צלעות הבית והעובים :

כפים. סלעים גבוהים וכפופים וחברו חורי עפר וכיפים (איוב ל׳:ו׳) ומשתתף עם כפף :