הגידו והשמיעו. השמיעו היא ההכרזה (כנ"ל ד' ה') :

הוביש בל חת מרודך. אליל בל היה אליל הכבוד ועשו לו עצבים אמר הוביש, אליל מרודך היה אליל הגבורה ועשו לו גלולים אמר חת שהוא הפך אומץ לב :

בימים ההמה ובעת ההיא. בעת מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן ובימים מציין המשך הדבר, ופה ר"ל שזה יהיה כל ימי משך הימים ויתחיל בעת ההיא, וכן פירושו תמיד :

ציון ישאלו דרך. כמו ישאלו דרך ציון ויל"פ שיאמר על צד המליצה את ציון ישאלו שתגיד להם הדרך, כי יכינו פני הליכתם אל ציון, וכאילו שואלים את העיר שתגיד להם את דרכם, והיא משיבה בואו ונלוו אל ה' :

ונלוו. ציווי ע"ד העבר מבנין נפעל :

הרים. הרים שובבו אותם, ללכת שובב :

נדו. הנד הוא ממקום למקום, והיוצא הוא לגמרי, ר"ל ואח"כ צאו מכלל הארץ :

תשמחו תעלזו, השמחה היא בלב, והעלז מרקד מרוב השמחה,

שוסי נחלתי. הנחלה אצל ה' קשור בו ציור הקדושה

תפושו. ריבוי הבשר -

כעגלה דשא. שדה בתבואה כמ"ש אפרים עגלה מלומדת אוהבת לדוש כי אז תאכל בתבואות, וי"מ מענין דשא הרועה בנאות דשא, וי"ס כתוב בא' ויש בה' :

בושה אמכם חפרה יולדתכם. חפר הוא יותר מן בושה שחופר פנים בטמון, ואם כולל גם האומנת, ויולדת היא רק האם שילדה, ובושתה גדולה יותר :

מדבר ציה וערבה. עי' הבדלם (ישעיה ל"ה א') :

ידו. המשליך ביד, וכן לידות את קרנות הגוים :

אשיותיה. יסודות כמו בלשון ארמי ואושיא יחיטו (עזרא ד') :

עון,

חטאת. הבדלם מבואר בכ"מ עוון גדול מחטאת, שהוא עוות המחשבה :

מרתים. מענין מרי, וצייר המרי כעצם מופשט עולה על הארץ :

יושבי פקוד. מענין פקודת עון :

חרוב. מענין חרב :

יקשתי. נתתי לפניך מוקש :

מקץ. בסוף המעשה :

מאבוסיה. האבוס הוא מקום שעומדת הבהמה לאכול ולהתפטם, ומאבוס הם האוצרות ששם נמצאו התבואות המוכנים לתתם אל האבוס :

סלוה. מענין הרמה כמו וישפכו סוללה :

וערמים. גלים של תבואה כמו בטנך ערמת חטים :

חרבו. הרגו בחרב :

נסים ופלטים. הפליט כבר היה תחת החרב :

רבים. מענין רובה קשת :

כפעלה,

כאשר עשתה. הפעל, הוא העסק והמעשה, הוא העשיה והגמר, עי' מ"ש (ישעיה ה' מ"ב), ועל העסק שלא עשה עדיין לא יצדק עשו רק שלמו :

ה'

קדוש ישראל. כ"מ שאמר ה', ידבר עליו מצד בורא העולם בכלל ואלהי ישראל, הוא הקשר שי"ל עם ישראל (כמ"ש ישעיה א' ד' ובכ"מ). וקדוש ישראל, יציין מצד קדושת ישראל שיתקדשו על כי קדוש ה' :

יומך עת פקדתיך. התבאר למעלה (מ"ו כ"א) :

הרגיע, הרגיז. מקור, להרגיע, ובא בצורת העבר, וכן גנון והציל פסוח והמליט רד"ק :

הבדים. הקוסמים או חוזי כוכבים :

הערב. הסוחרים עורבי מערבה :

לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור. התבאר (ישעיה י"ד) :

לא ישב שם איש,

בן אדם. התבאר למעלה (ב' ח') :

(מא-מג) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (ו', כ"ב כ"ג כ"ד) :

(מד-מו) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (מ"ט, י"ט כ' כ"א) :