אל שדי אדבר, והוכח אל אל. התבאר בכל הספר שבשם שדי מציין הנהגה הפרטית, ובשם אל מציין התוקף והאלהות, מצד ההנהגה ידבר בארך, שזה גדר הדבור כמ"ש בס' התו"ה(ויקרא ס' ג'), ומצד האלהות ועניניו יעמיד מופתים שכליים והיקשים והוכחום וראיום, עז"א הוכח:

טופלי מלשון הטופל את התנור, ותטפול על עוני, תחפו עליו דברי שקר:

שמעו, הקשיבו. מבואר אצלי בכ"מ שעל דבר העקרי בא לשון שמיעה, ועל הטפל בא לשון הקשבה, והתוכחה היא הוכוח שהוא העקר, והריב הוא טפל בדרך אגב:

הלאל תדברו. כל דבור הנקשר עם הלמ"ד פי' בשבילו, כמ"ש רש"י ז"ל בכ"מ:

לאל תריבון. ריב הנקשר עם למ"ד פי' בשבילו (כמ"ש הושע ב' ד'):

התל. הוא המדבר דבור בעל שתי פנים לצחק על חברו:

יוכיח. כבר בארתי בכ"מ שאצל ה' יבא פעל יוכח גם על הבאת היסורין שע"י יוכיח עליו עונותיו, כמו והוכחת בשבט אנשים:

שאתו. ופחדו. שאת היא יראת הרוממות, ופעל בעת בא לרוב על דבר מאוים מצד עצמו, והפחד הוא מפני הרע ויראת העונש. וכן לקמן ל"א כ"ג:

לגבי חומר (משול) גביכם, גב מענין ותעשי לך גב בכל רחוב (יחזקאל ט"ז), וגב של חומר אינו משונה מן הארץ שתחתיו:

ואחותי הא' נוספת, כמו א' אתנה, ושרשו חוה. ולילה ללילה יחוה דעת, והוא המגלה דבר נעלם רמו אחוה דעי, שהדעה דבר נעלם סתום כמש"ש:

ערכתי, פעל ערך בא על שסדר הדברים ערך נאות אל הוכוח, עמ"ש בס' התו"ה ויקרא (ס' נ"א):

מי הוא יריב. מי הוא (אשר יריב:

(כב-כג) וקרא. יל"פ שהמאמרים מקבילים, וקרא כמה לי עונות וחטאות, או אדבר פשעי וחטאתי הודיעני. כי הוא מדבר שאין בידו פשע כלל:

תערוץ. מענין שבירה:

בסד. הוא עץ שמשימין בו רגלי האסורים:

כרקב. דבר שבא בו רקב ומבלה אותו, ועי' דוגמתו ישעיה (ס' נ', הושע ה') שנרדפו יחד רקב ועש: