ויברח כצל. הצל מציין תמיד את הזמן שנמשך אחר תנועת השמש כמו הצל, וכשילך השמש למערב יברח הצל מן העולם עם בריחת השמש, (תהלות (ק"ב י"ב, ק"ט כ"ג, קמ"ד ד', קהלת ז' ב', ח' י"ג):

חרוצים, קצובים וגזורים:

ויחדל. מוסב על החק שהוא טבע האדם ותכונתו אשר חרץ, ומלת ירצה מענין רצון:

יחליף. מענין חליפים ותמורה, שכן פי' תמיד כשבא בהפעיל, ר"ל שיגדל עץ אחר תחתיו:

שרשו, גזעו. השורש הוא מתחת לקרקע והגזע הוא מלמעלה, וכן אמרו חז"ל מן הגזע שלו, מן השרשים של בעה"ב. והעפר הוא מלמעלה על הארץ, ושם מקום הגזע, והארץ מציין עומק הארץ ששם טמונים השרשים, ובשרשים אשר יזקן שרשו, כי אם מת השורש אין לו תקנה, ועמ"ש ישעיה (י"א א'):

ועשה קציר. בא לרוב נגד השורש: והם הענפים שגדלו מן השורש אחר שנקצץ האילן, וכן לקמן (י"ח ח', כ"ט י"ט), ור"ל הקציר דומה כנטיעה:

גבר. שם לאדם הגבור וכשהוא במבחר שניו ובגבורתו, ונגד זה אמר ויחלש, הפך העץ שלא יחלש כחו על ידי הקצצה כי כחו עדן חזק בשרשו.

ויגוע, היא המיתה מתוך חולשה, כנ"ל ג' על מבטן יצאתי ואגוע:

ונהר יחרב ויבש. כי כל הנחלים הולכים אל הים ומשם הם שבים ללכת אל הנחלים, ואם אזלו מים מן הים יחרבו הנהרות, ויבוש מוסיף על חרב שהוא היבושת לגמרי, כמ"ש בכ"מ:

לא יקיצו ולא יעורו. ההתעררות קלה מן היקיצה, ואמר תמיד העירה והקיצה כמ"ש חבקוק ב', ומוסיף שגם לא יעורו:

תצפנני, תסתירני. הצפון אינו במקום סתר רק שעומד מן הצד עד שאין העין רואהו, הפך צפה, כמו צפוי הוא אלי חרב, והסתר מסתיר לגמרי, ולכן הוסיף שעכ"פ תסתירני (עיק ירמיה ט"ו י"ז).

חק, כמו חק נתן, גבול וקצב כמה יהיה בשאול:

חליפתי. שאחלוף מן העולם, ויותר נכון מענין חליפין ותמורה, ימליץ כאילו אז יחליף שמלותיו הקודמים ויתהוה בריאה אחרת תמורתו כמו הפורחים שהיו תחלה רימה ותולעה ויתעטפו במעטפה ואח"כ יתחדשו להיות בעלי כנף, ואז תכסף למעשה ידיך החדש. וע"ז תפס במליצה ותטפול על עוני, כאלו במעטפה הלז (פערפאפט) יטיח על עוניו של גוף הקודם:

תשמור תמתין, כמו ואביו שמר את הדבר:

חתום בצרור, כמו כצרור אבן במרגמה, הפשע צבורה כמו צרור עון אפרים, וחתום על הצרור מלמעלה, והפשע הוא המרד בפועל, והעון מצייר עוות השכל, שזה בל"ז נסתר מכל ברי' וה' טופל עליו וטוח בטיט בל יראה לשום נברא:

יבול. ישא יבול ותנובה, ובא מנע"ו כמו בול הרים ישאו (לקמן מ"ב), או מן הכפלים כמו בשדה בלילו יקצורו, שכולם משתתפים עם יבול מנחי פ"י בדרך הכפולים ונחי פ"י ונחי העי"ן שמשתתפים לרוב, כמו שכן שטת רש"י ור' מנחם בן סרוק וכל קדמוני הלשון, כמו שבארתי במק"א:

(יח-יט) צור, אבנים. הצור הוא הקשה ואין המים שוחקים אותו, אבל האבנים רכים. שחקו כמו ושחקת ממנה הדק.

ספיחיה, היא הצמח הצומח מאליו, והושאל אל האבנים שהם ספיחי הארץ, שהעפר של הארץ יתדבק ויתקשה ויהוו ממנו אבנים, וע"י שחיקת המים ישובו להיות עפר כבתחלה:

תתקפהו. נסתר לנקבה, ומוסב על התקוה, תתן לו תוקף. משנה פניו, מציין עת הזקנה שישנה צורתו, ואז לא תכירהו תקוה ותשלחהו מאתם:

ויצערו. מענין מצער, כמו צעיר אני ונבזה, והוא הפך של יכבדו, ונכלל בו ג"כ ענין צער: