מוצא. מקום שמשם יוצא, כמו מוצאי מים, ומוצא הסוסים, יזקו, הזיקוק הוא יותר מן הצירוף (כמ"ש מלאכי ג' ג'):

יצוק. בא גם על התכת דבר מוקשה: (ג) תכלית. גמר הדבר בשלימותו.

אבן אפל, הקדמונים היו אומרים שיש אבן טמון בסתרי התעלומה והאופל, שע"י יתגלו המטמונים וספוני טמוני הזהב (דער שטיין דער ווייזען):

פרץ, כמו כפרץ מים, עת שהנחל פורץ גדרו מעם גר ממקום שניגר שם, כמו כמים מוגרים במורד.

מני רגל מן המרגלים והתרים, והוא שם של הריגול.

דלו, כמו דלו עיני למרום, ומזה הדליה של המים שמעלים אותם מעומק האדמה, שזה ההבדל בין דלה ובין שאב.

נעו כמו נעו מעגלותיה לא תדע:

הדריכוהו. יוצא, לא עשו שם דרך.

ובני שחץ הם הברואים הנוראים והאמים.

עדה, מלשון שלל וטרף, כמו בבקר יאכל עד, לא טרף שם את טרפו:

שלח ידו. מוסב על הנתיב. ודרך המליצה להשאיל יד ורגל וכל איברי הגויה לעצמיים הגיונים, כמו ינופף ידו הר בת ציון (ישעיהו י׳:ל״ב), תהום רום ידהו נשא (חבקוק ג׳:י׳):

בצורות, המבצר המעכב בעד יאורים בקע, כמו הבקעה העיר:

מבכי. שרשו בוך, כמו נבוכים הם בארץ, ומזה נבכי ים.

וחבש הוא החוגר על הדבר וקשרו בל יתפשט, עמ"ש ישעיה א':

חכמה, בינה. בארתי הבדלם בפ' סי' משלי באורך:

ערכה. בא על השיווי, עמ"ש ישעי' מ':

תחתיה. הוא דרך חלופים, כמו ויעלהו לעולה תחת בנו, ומחירה, הוא דרך קנין:

תסולה. כמו המסולאים בפז שמחפים דבר יקר על דר יקר ממנו ויסולה ביופיו ע"י הציפוי היקרה:

ראמות. אבנים יקרות הנופלים ממקום רם וכן גביש כמו אבני אלגביש:

מאין תבא. היינו איך תבא לפה, ולמעלה (י"ב) מאין תמצא על מציאותה במקומה:

ונעלמה, נסתרה. ההעלמה הוא מן השכל, והסתר הוא מן חוש הראות, ותפס רבותא שגם עוף השמים שקרובים אל השמים נסתרה מידיעתם, וגם מעיני כל חי הגם שיש ביניהם בעלי שכל נעלמה משכלם:

יביט, ירא. ההבטה הוא שומת לב על הדבר, והראיה הוא הראיה החושית, ומוסיף שגם יראה (כמ"ש כלל זה ישעיה ה'):

ויספרה, הכינה. וגם חקרה. החכמה כמו שהיא אצל ה', ספר את פרטיה במספר, וגם הכינה באופן שתסכים עם הנהגת המציאות, וגם חקרה היא החכמה שהוריד למטה שישיגו ממנו בעלי שכל מה שיכולים לקבל, וזה אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע שהזכירו חז"ל (ב"ר פ"א):