(ב-ג) חלק אלוה, ונחלת שדי. הנחלה היא המגיע בירושה והוא על מיתת בניו כי נחלו עונות אביהם (ע"ל כ' כ"ט, כ"ז י"ג), ועז"א שהוא נכר גם לפעולי און, והחלק הוא חלקי שהם יסורי גופו, ועז"א שהוא איד לעול, ופועל און הוא יותר מעול, שמציין הפעולה כמעשה (כנ"ל י"א י"ד):

שוא. דבר שאין בו ממש וזה על ההליכה ההגיונית, ומרמה נופל על הפעולה שמרמה שהוא פועל צדק והוא רשע באמת:

ותחש. מענין ומי יחוש, שממשש במרמה, או מענין מהירות:

עון פלילים. עון הראוי לעונש גדול, כמו ונתן בפלילים:

בבטן, ברחם. הבטן מציין ההריון, והרחם מציין הלידה (ירמיה א' ה') שבין בהריון בין בלידה היו שוים:

אם אמנע, יל"פ יוצא כמ"ש בפי', ויל"פ עומד אם אמנע מלמלא חפץ דלים:

גדלני, נדחקו המפרשים, ופי' כפשטו ה' גדל אותי, אנחנה מוסב על אמי. אנחה אמי מבטן:

אזרעי הוא בין הכתף להקנה, והשכם הוא אחר הכתף, לכן במשא שישא איש אחד על גביו יאמר שנושא על שכמו, ואם ישא על צדו או שנים הנושאים במוטות שיתנו המוט על צדם הימנית יאמר שנושאים בכתף, הכתפים הם שנים והשכם רק אחד, והקנה הוא למטה מן הזרוע:

פחד. מן העונש, ושאתו יראת הרוממות כנ"ל י"ג י"א:

זהב כסלי, כתם מבטחי. כבר בארתי למעלה ד' שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והמבטח הוא אל הטוב. כסלי שלא יגיע לי מחסור כי יש לי זהב, ומבטחי להשיג עוד תוספת טוב כי י"ל כתם שיקר מן הזהב:

ותשק ידי לפי. חיבור היד לפה, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג' י"ג):

לחטא חכי. החיך הוא הדבור היותר פנימי, שאף בחיך לא חטאתי וכ"ש בפה ולשון ושפה, כמו דברה לשוני בחכי (עי' משלי ה', ח' ג'):

כסתי פשעי, לטמון בחבי עוני. הפשע הוא המרד בגלוי וצריך כיסוי, אבל העון שהוא עוות המחשבה הוא מכוסה, וצריך להטמינו במקום כיסויו בל יתראה שם, ר"ל בל יתראו מחשבותיו החוצה:

אערוץ. אירא ואפחד כמו אל תערוץ מפניהם, בוז משפחות בזיון של משפחות, ומשפחה מגביל נגד המון, שההמון הם הבלתי מחוברים רק המיית הפחותים:

תוי. הם האותיות, ויתו על דלתות השער.

והספר הוא חבור האותיות לספר שלם ואיש ריבי מוסב לכל המאמר יענני (איש ריבי) וספר כתב (שדי) (יענני) איש ריבי:

נגיד. דבר ומנהיג: