חכה את איוב. פעל חכה נקשר בכ"מ עם למ"ד ופה שנקשר עם מלת את מבואר שהוא יוצא, שגרם שאיוב יחכה ימתין, כי חכה נרדף עם ההמתנה, ונסתה ולא תחכה (מ"ב ט' ג'):

זחלתי ואירא. הזוחל הוא הרומש בארץ, ומורה על ההכנעה והשפלות, חמת זוחלי עפר.

דע, דעות, דעים, בא במענה אליהוא ששה פעמים, ואין דרכו לבא על צורה זאת, והוא לדעתי שם הינח על המדעיים השתולים בנפש האדם מעולם השכלי, אשר לפי דעת אפלטון תביאם הנפש עמה ירושת נחלה ממקור מחצבה, והם לדעתו יסודי התבונה, ונקראו גם בלשון הפילוסופים אידעען, וקרא את ה' תמים דעים, כי אצלו הם בתמימות בלי חסרון:

רוח, ונשמת שדי. לפעמים יבא שם נשמה על הנשמה העליונה שהיתה חיה ומשכלת גם טרם רדתה בגויה ונפרדת מן הגוף, והיא תופיע על הרוח אשר בגוף שהוא ג"כ ממרומים, לכן אמר רוח באנוש ונשמת שדי, וכן לדברי המקובלים נשמה גדולה מרוח:

רבים יחכמו, וזקנים יבינו. מבואר אצלי בפי' משלי, שהחכמה כוללת כל דרכי ההנהגה שיש בה טוב ורע, והיא לא תושג בשכל האדם רק ע"י הקבלה מה', ויש להעלות על הדעת שרבים ע"י שיוציאו כללים מפרטי מעשיהם, יחכמו, והבינה יוציא האדם מדעתו ע"י עיון והיקשים והיה עולה על הדעת שהזקנים שהרבו להשתמש במופתי הבינה יבינו, עתה ראה שאינו כן:

אזין. יל"פ מענין מאזנים, כמו אזן וחקר, שקלתי הדברים במאזני השכל:

מכם. שיעורו והנה אין מכם לאיוב מוכיח:

מלין, אמריכם. המלות הם מלות יחידות, והמאמרים הם צירוף המלות למאמר שלם:

העתיקו. כמו ויעתק משם ההרה, נעקרו המלים מהם:

אכנה. בלה"ק בא רק על שם הכבוד שנותן לחבירו, כמו אכנך ולא ידעתני (ישעיהו מ״ה:ד׳):

כמעט ישאני. גם אם ישאני ויכלני, כמו למשאות אותה משרשיה (יחזקאל י״ז:ט׳). ויל"פ כמעט שאכנה ישאני עושני ויכלני: