כתר. המתן, ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) ת"י יכתרון.

דעי, כבר התבאר למעלה (ל"ג י'). כביר, העוצם וההגדלה בכמות ובאיכות:

ואת מלכים (ישיבם) לכסא, ואם ישיבם לנצח, אז יגבהו:

כי יתגברו. שעתידים להתגבר:

ויאמר. מוסב גם לפסוק י"א י"ב שכ"ז יאמר להם:

ימיהם ושניהם. עמ"ש יחזקאל כ"ד ד', ר"ל גם השנוים שיתחדשו ע"י הזקנה והשנים יהיו בנעימות:

בשלח. חרב הדוקרת:

ישימו אף, יתאנפו כי אסרם, ולא ישועו להתפלל לישועה:

בנוער נפשם. הרוחנית (כנ"ל ל"ד י"ד), וחיתם חיי הגוף, ע"י הקדשים המזומנים למשכב שימותו לרוב ביסורים קשים:

יחלץ עני. היינו הנכנע מפני ה' יחלצנו ע"י עניו והכנעתו, שהוא הפך של ישימו אף:

הסיתך. שפתה אותך שלא יוכל הצר לפתוח פיו עליך לקטרג, מי הסית אותך הרחב שהיו לך וגדר מוצק הצוקה הפנימית (פערצווייפלונג כמ"ש ישעי' ח' בהבדל בין צרה לצוקה, ונחת, שרשו ינח מה שמונח בשלחן, או שרשו נחת מה שיורד על שלחנך:

דין, ומשפט. הדין הוא הטענות, והמשפט הוא הפסק וגמר הדין, מצייר שהשטן י"ל נגדו דין וטענות, ובין הדין והטענות ובין חקת המשפט עצמו יתמכו את דבריו וקטרוגו:

יסיתך בשפק. יסית אותך שתסתפק, כמו תחת רשעים ספקם, בינינו ישפק (למעלה ל"ד), ופעל יסיתך מוסב על החמה, שהגם שהמה לשון נקבה פה בא בדרך שם מופשט, שהוא מסית ומדיח, והשמות המופשטים יבואו פעמים בל"ז ופעמים בל"נ כפי כונת המדבר כמ"ש בכ"מ:

היערך. היטעון כנגד המקטרג, כמו ערכה לפני התיצבה, ולא ערך אלי מלין, שועך מה שאתה שוע ונדיב, או מה שאתה שועה ופונה אל ה' בעת שאתה לא בצרה:

תשאף. מענין הבטה וצפוי, לעלות, שיסתלקו עמים מן העולם, כמו כעלות גדיש בעתו:

השמר. להשמר לבלתי תפן.

מעוני, מסבת העוני בחרת בזה לפנות אל און:

שוררו. מענין שיר שהיו מחברים שירים על פעלי ה', או מענין הבה:

חזו בו. שע"י פעולותיו יחזו במחזה הלב גדולת הבורא, ובכ"ז מצד שהוא אנוש (ששם זה מורה על ההקטנה) יביט רק למרחוק:

יגרע. מגרע אותם מן הארץ לאסוף אותם אל האויר, ופי' יגרע נטפי מים לאדו, שהם יזוקו מטר, שמן האדים יתהוה מטר ע"י הזקה והתכה:

יזלו, ירעפו. הנזילה הוא בשפע והרעף טפות טפות (עמ"ש ישעיה מ"ה):

מפרשי עב. נקרא בעת שהוא מפורש ואינו מצומצם, בעת שהשמים טהורים, ומצייר שהעב מבין (כי דרך המליצה להשאיל בינה ושכל לעצמים בלתי בעלי שכל כמו בטרם יבינו סירותיכם אטד):

ותשאות. מענין חשך, אשאון והמון הגשם הסוכך באויר:

אורו. האור והחום הפרוש ונעצר באדים:

כפים. העננים, בעת יתגלו, כמ"ש עב קטנה ככף איש, עליה על הכף שהוא הענן, ובעבור שכף יד בא בלשון נקבה אומר עליה.

במפגיע מענין פגישה, פגישת העננים זה בזה:

רעו. מענין תרועה, מקנה, פרשתי מענין קנה וסוף קמלו, שהקנה היה חלול ואביב והיו מתריעים בו ובא הקו"ף בלא דגש להקל כמ"ש במכלול שלפעמים יפול הדגש. ויל"פ מקנה מענין קנאה, כמו סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח' ג'), תרועה של קנאה ואף העולה על למעלה, והוא יגיד על המטר ויבשר הגשם: