שמעו, האזינו. התבאר (הושע ה' א') שהשמיעה היא אחרי ההאזנה, וכשידבר לשני נושאים מתחלפים יתפוס אל הנושא החשוב לשון שמיעה ואל הפחות ממנו לשון האזנה:

גזם, ארבה, ילק, חסיל. מיני ארבה, וי"מ הגזם גוזז התבואה, הילק לוקק העשב, והחסיל אוכל את הכל, כמו כי יחסלנו הארבה:

עסיס. משקה היוצא ע"י כתיתה, כמו ועסותם רשעים:

גוי. בצד המליצה יאמר שם גוי ועם על קיבוץ בע"ח, וכן עם רב ועצום (לקמן ב' ב') הנמלים עם לא עז (משלי ל׳:כ״ה), ובשגם שזה מאמר מליצי בפי הגפן כנזכר בפי':

שניו, מתלעות. השנים הם החדות, והמתלעות ומלתעות הם הטוחנות:

לקצפה. התאנה הנקלפה תעלה קצף ואבעבועות, כמו כקצף על פני המים (הושע י׳:ז׳):

חשף חשפה. כמו מחשף הלבן, וכינוי חשפה על התאנה:

הלבינו. פעל עומד מההפעיל, וכן כשלג ילבינו כי לא נמצא בקל:

אלי. מענין יללה ונתחלף היו"ד באל"ף ולמ"ד הכפל נפלה:

שדה, אדמה. שדה מיוחד לשדי תבואה, ואדמה כולל גם מקום אילנות:

הוביש. פעל עומד, ומורה על רוב הבושה:

אכרים, כורמים. האכר עובד אדמת תבואה מלשון ירעה מקנך כר נרחב, והכורם עובד בכרמים ובאילנות:

הגפן הובישה והתאנה אמללה. הגפן הנקצץ יצמח שנית משרשו, לא כן התאנה כנודע, לכן אמר שהתאנה אומללה לגמרי:

חגרו. מפרש באו לינו בשקים:

משרתי מזבח, משרתי אלהי. הבדלם מבואר:

צום, עצרה. הצום הוא הקיבוץ להתענות, והעצרה הוא הקיבוץ להעצר לפני ה' בתפלה ולבלתי עשות מלאכה:

אספו זקנים. אתם זקנים אספו את כל יושבי הארץ:

כי קרוב וכו'. כמליצה זאת (ישעיה י"ג ו') עי"ש:

שמחה וגיל. התבאר הבדלם (ישעיה ט"ו) ובכ"מ:

עבשו. כמו עפשו, נתקלקלו:

פרודות. פי' המפ' גרגר הזרע הנפרדות ונפזרות תחת הארץ, ומגרפות הם חתיכות העפר כמו באבן או באגרף לדעת קצת מפרשים. ויל"פ מענין נחל קישון גרפם ומגרפה בלשון חכמים שמכבדים בה הפסולת, ועבשו כמו באשו בחילוף התיבות וחילוף א' בע', בעת שגורפים פרודות האוכל המתקלקל הם מבאישים ע"י שהארבה הבאיש אותם:

ממגרות. כמו העוד הזרע במגורה (חגי ב') והוא קטן מן אוצר שאוצרים לזמן רב, ושרשו גור ובא בשני הוספות כמו מַתְלָאָה:

מה. כמו למה, או מדוע:

נאשמו. מענין חטא ואשמה:

אש אכלה, ולהבה להטה. הלהבה לוהטת למרחוק יותר מן האש עד שהשיגה גם עצי השדה:

תערג, בא על נהימת בהמות שדי מחמת צמאון, כאיל תערג על אפיקי מים:

נאות מדבר. הוא מקום מרעה לבהמות כמ"ש בכ"מ: