חשבי און ופעלי רע. עמ"ש יחזקאל (י"א ב'):

ופעלי, יעשוה. כבר בארתי (ישעיה ה' י"ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר"ל בבקר יגמרו מעשיהם:

וגזלו, ונשאו. הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל״ח:י״ג), וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו.

גבר, איש, גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה:

רומה. כתרגומו לא תהכון בקומה זקופה:

ונהה נהי נהיה. ענין קינה. נהה פעל, כמו ג¢א¢ה ת¢ע¢ה.

ונהי, שם, וכן נהיה שם בה' הנקבה ע"מ, ש מ¡ל¢ה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה:

נשדנו. מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳:כ״ב):

איך ימיש לי. נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית:

לשובב. פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט):

משליך חבל בגורל. הגורל הוא הכללי, ואח"כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש, כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז:ה׳):

תטיפו. נבואה קצרה (עמוס ז' ט"ז), ונעלם מלת אשר יטיפון:

לא יסג כלמות. כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך:

האמור. שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל:

קצר רוח. מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י״ד:כ״ט), והפוכו ארך רוח (קהלת ז׳:ח׳), וכן קצר אפים, ארץ אפים:

מעלליו. ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ"ש בכ"מ:

ייטיבו. הפעיל, כמו יהיטיבו:

ואתמול. מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול:

ממול שלמה. ר"ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי"ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז׳:כ״א), מלבוש חשוב:

נשי עמי, תענגיה. יחיד על רבים, תגרשו כ"א בפ"ע:

תחבל. כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון:

וחבל נמרץ. היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת:

הלך רוח ושקר כזב. שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ"ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם. ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה, והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ"ש ישעיה כ"ח ט"ו):

ליין ולשכר. שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל:

אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל. כבר התבאר (ישעיהו י״א:י״ב) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה') רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים:

הדברו. מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג):

תהימנה. ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן: